לחברה טובה שלי יש בדיחה: לפני שנות אור בקיבוץ, חברה אחת ילדה תינוק בריא. שבועיים אחרי, מותשת כמו שרק אישה אחרי לידה ראשונה יכולה להיות, באה להתלונן שהיא רוצה להחזיר את התינוק ולא יכולה. היא לא מוצאת אצלו פתק החלפה. חשבתי על הבדיחה הזו בצפייה שנייה ושלישית בסרטון אתה יודע איפה הבעיה שלך דוד? המכונה בקיצור "סרטון האם והילד" להארץ דיגיטל. לא במפתיע, סרטון זה מעורר תהודה פחותה מזו של סרטון הפרסומת הראשון שהועלה לרשת. בכל זאת, חווית המשתמש של הגבר בסרטון הראשון כללה תשמישי מיטה. כאן חווית המשתמשת של האישה כוללת חיתול מלא. סקסי זה לא. 

 

[video:http://www.youtube.com/watch?v=mzNH9FkuF4Q]

 

כמו בפרסומות לגבינה לבנה, האישה היא צעירה לבנה. היא לבושה חולצה מפוספסת וג'ינס מהוה וקצר במידה, נעולה נעלי סירה שטוחות ומאובזרת באופניים אדומים ותינוק. היא והתינוק (להלן: דויד, במילרע) יוצאים לשאוף אוויר צח מהריאות הירוקות של העיר, מן הסתם תל-אביב. דויד מתנהג כמו תינוק. אימא משתעממת ויודעת למה. התינוק משעמם אותה. מקור השעמום של דויד, מאבחנת אימא, הוא גם בממשק שלו, אבל בעיקר בתכנים שהוא מספק. זו גם אחת הבעיות בשני הסרטונים האלה של הארץ דיגיטל, שמשמרים את חלוקת התפקידים המסורתית המו?כרת שכנראה גם מו?כרת: גבר עושה סקס והולך לעבודה, אישה עושה ילד ונשארת בבית. על הדרך מציג "אם וילד" כמה אמיתות מוכחות מאליהן, ובראשן האימא של האמת: אימהות היא סטטוס בלתי הפיך, ותינוק זה לא מה שחשבת. הנה חמש דוגמאות: 

 

  1. אם ותינוקה? מתנהלים לבדם בעולם. בטי פרידן כתבה את זה מזמן. לא צריך דיכאון אחרי לידה בשביל זה. גם אחרי שהתפרים הצטלקו, את בטוחה שמעתה חייך יתנהלו בין טיפת חלב לסופרפארם. לעניין זה האפליקציה של הארץ היא אמצעי לא רע להפגת הבדידות כמו שכל אפליקציה אחרת של אתר חדשות אחר יכולה לעשות את זה, מינוס מדור הרכילות. אם כבר הפגת בדידות, עדיף שתצטרפי לקבוצת הורים בפייסבוק.
  2. תינוק זה משעמם. בחופשת הלידה ואחריה אינטראקציה עם אנשים שלא אומרים רק א?ה, ב??ה ואפילו במבה (של טבעונים, ברור) הופכת למצרך נחשק מאוד, שלא לדבר על אתגר אינטלקטואלי. אבל מה שמניע את האימא בסרטון הוא סיפוק מיידי. תינוקי, אל תרגש אותי. תחכים אותי. סבלנות, זה יקרה. בינתיים, אם הפרינט עוד לא מת, קחי ספר.
  3. אישה לא מפרנסת. אבא הלך לעבודה. או נסע באוטו לעבודה. או ברכבת. או בהסעה. או רכב לעבודה על אופניים. או שהוא עובד מהבית. בזכותו אימא של דויד, שכבר עבר את השבוע ה-14 לחייו, לא מוטרדת מיוקר המחייה וריבוי ההוצאות, זכויותיה הלא מספקות בתור אם עובדת, כושר ההשתכרות הנמוך של נשים לעומת גברים בעד אותה העבודה ושוק העבודה הישראלי שיצוק במתכונת גברית. היא רוכבת על אופניים כי זה מגניב ואקולוגי.
  4. הפרעת קשב היא בעיקר תולדה של הבנייה חברתית. דויד יודע להעסיק את עצמו יופי: הוא מתבונן ומגלה, לומד וחוקר, ואפילו מסתפק במועט. אימא לא מבינה איך חצי שעה הוא עושה לה פה את אותו הדבר. זה מצ'עמם. תוך שנה שנתיים הסביבה תהפוך אותו לקופצני ותזזיתי, קצר רוח וחסר סבלנות, ממורמר ונרגן. בקיצור, לאימא שלו.
  5. בסוף האישה היא זו שמחרבנים עליה, והיא גם זו שצריכה לנקות את זה.

 

ד"ר שרון גבע מלמדת בחוג להיסטוריה בסמינר הקיבוצים ובאוניברסיטת תל-אביב. בבלוג שלה, אל מדף ספרי ההיסטוריה: בלוג פמיניסטי, היא כותבת על נשים בהיסטוריה ועל היסטוריה של נשים. אימא לשתי בנות ובן.