כולנו רגילים להסתכל על המציאות ולהגיב אליה בהתאם. למרות שנדמה לנו שאנחנו תמיד חושבים בהיגיון, רובנו פועלים לרוב לפי תחושות בטן, אמונות טפלות ובעיקר על פי שיטת העדר. למעשה, כל עולם הפרסום עסוק רוב שעות היום, לשכנע אותנו שנעשה את מה שהם רוצים שנעשה  - ואם עשינו את המעשה הנכון, אף רצוי לספר על כך ולשתף את כל הסובב.

 

 אני כמובן מדבר על הקמפיין הויראלי האחרון שרץ בפייסבוק, ומטרתו להעלות המודעות לסרטן השד. בקמפיין התבקשו נשים לכתוב סטטוס המתחיל ב"אני אוהבת את זה ...", כשהתשובה היא, היכן היא אוהבת להניח את התיק שלה.

 

אפשר לנתח את הקמפיין מכמה זוויות: 

הזווית הויראלית - זה עבד מצוין

הויראליות של הרשתות החברתיות הוכיחה את עצמה השבוע ובענק. לא היה אחד/ת שנכנס לפייסבוק ולא ראה אזכור כלשהו על הנושא באמצעות הסטטוסים בעלי הקונוטציות המיניות.

 

כמות התגובות, הדיונים והשיחה שנוצרה סביב כל הסטטוסים האלו של "אני אוהבת על..." היא אדירה. שוב הוכיחה הרשת החברתית כי ויראליות (במיוחד בשילוב קונוטציות מיניות), היא פרסום העתיד והיא עובדת הרבה יותר מהר חזק ויעיל מאשר כל פרסום אחר כמובן אם בונים אותה נכון.

 

מהזווית התועלתית - לא ברור

הקופירייטר שהגה את הרעיון ואת צורת ההפצה שלו - אכן יכול לקבל את פרס הקופי לשנת 2011, על ההפצה המהירה, על יכולת ההנעה לפעולה של ציבור כה גדול, ועל הרעש שהוא הצליח לייצר תוך פחות מ-24 שעות. אך אם ננסה למדוד יחס המרה, כפי שבודקים בכל קמפיין, אני בספק מאוד גדול לגבי כמה נשים באמת הלכו וקבעו תור לממוגרפיה.

 

הסטטוסים שדיברו בכלל על תיקים (אני מנסה לשכנע את עצמי בכוח שלזה התכוונה השכנה ממול כשכתבה אני אוהבת את זה ברכב... לא מצליח..) והפכו להיות בעלי קונוטציות מיניות - לא העלו את המודעות לסרטן השד ולו במעט.

מהזווית הפרסומית - פגיעה חמורה בנשים

אני יודע שיאמרו כל גדולי הפרסומאים ואנשי השיווק ויחלקו עלי, ויגידו שפרסום שלילי הוא אמנם שלילי אך הוא עובד, עובדה - כתבתי על זה. או לחילופין יסבירו לי כיצד סטטוסים בעלי קונוטציות מיניות קשורים לסרטן השד, שאלו היו סגנון התגובות שקיבלתי אתמול בלילה כשהעליתי סטטוס שעסק בנושא, אבל תסלחו לי - אני חושב אחרת. אינני פרסומאי, אינני איש שיווק, אני רק אדם שחי את עולם האינטרנט יותר מ-20 שעות ביממה וכצרכן הקטן שצורך בעיקר בפרסומות ופחות מוצרים בגלל פרסומות,  עלתה בי אתמול תחושת קבס וגועל מהקמפיין הזה.

 

ציבור הנשים שהרגישו חכמות וחשובות בהשתתפותן בקמפיין הזה - הוכיחו שהן אכן אובייקטים מיניים, חפצים ולא בני אדם בעלי דעות רצונות ושאיפות. לא היתה אחת שכתבה את הסטטוס באמת מתוך כוונה לספר היכן היא מניחה את התיק, כל אחת שכתבה את זה ידעה שהיא פונה לציבור הגברים ולא לאף אחת מחברותיה.

 

 

מטבעו של קמפיין כזה הוא ליצור רעש, אבל לדעוך גם מאוד מהר, אין זה קמפיין שמסוגל להחזיק לאורך זמן כי הוא מושתת על נושא שלא קשור אפילו לא בעקיפין לסרטן השד.  הגבר הישראלי הממוצע הוכיח אתמול שכשאשה אומרת לו שהיא אוהבת משהו במקום מסויים - בהכרח שהיא מדברת על אקט מיני.

אז מה התוצאה של הקמפיין הזה?

1. מודעות לסרטן השד: המודעות עלתה ובהקשר מיני הנוטה לסטייה.

2. נכונות ללכת להיבדק: הקמפיין לא תרם לכך לחלוטין, אני אשמח לראות את הבאה שתקום ותצהיר בפה מלא שבעקבות הסטטוס שחברתה פרסמה אתמול על היכן היא אוהבת להניח את התיק שלה - היא קבעה היום תור לבדיקה.

3. תוצאות עקיפות: קמפיינים לסרטן השד יזכרו תמיד כפרובוקטיביים, סקסיסטיים, ומעצבנים.

 

ולמפעילי הקמפיין - כמה מילות סיכום:

סקס מוכר, נכון, אף אחד לא חולק על זה, אבל הוא מוכר לגברים...לא לנשים. כשאתם באים להעלות מודעות בנושא מסוים ולפרסם מוצר או רעיון כלשהו, שאלו את עצמכם כמה שאלות מיקוד לפני שאתם יוצאים לפעולה:

א. מי קהל היעד אותו אנו רוצים להניע לפעולה.

ב. מה הפעולה שאליה אנו רוצים להניע אותו.

ג. מה יגרום לו לבצע את אותה פעולה.

 

אם התשובות יהיו:

א. גברים

ב. אונס

ג. דיבור מלוכלך

 

אז הקמפיין הצליח ובגדול !

 

 

שלומי קורץ - win-net

ניהול נוכחות ברשת, ייעוץ לבעלי עסקים בנושאי פרסום ושיווק אינטרנטי.

http://www.facebook.com/shlomikoriz