הנושא של סחר בנשים, בעיקר למטרות זנות, הוא נושא שקשה מאד לתקשר החוצה, לקהל הרחב. לצרכנים. אנשים מעדיפים שלא לחשוב על זה, מעדיפים להאמין בעובדה שרוב הנשים בזנות פשוט בחרו בכך בתור קריירה. בהחלט יתכן, אגב, שיש נשים שאכן בחרו בחירה חופשית בזנות וזו זכותן, אבל כל הנתונים מראים שמדובר באחוז קטן יחסית.

 

איכשהו, "סחר בבני אדם" נשמע קשה יותר מ"סחר בנשים". ואכן, גם גברים וילדים נסחרים, אם כי באחוזים נמוכים הרבה יותר. על פי הנתונים, 600,000-800,000 בני אדם נסחרים בעולם בשנה, 80% מהם נשים. סחר בבני אדם הוא כיום מקור ההכנסה הלא חוקי מספר 2 בעולם, שני רק לסחר בסמים. במקום השלישי נמצא סחר בנשק.

 

עוד ב Onlife:

 

המאבקים בתופעה הזאת הם ארוכים ומגוונים, אבל תמיד נשארת התחושה שאחד הדברים החשובים לעשות הוא להילחם בצריכה. כשאין ביקוש – אין היצע. אבל כאמור, מדובר במאבק קשה, שכן אף אחד לא באמת רוצה להרגיש שהוא לוקח חלק בפשע נורא כל כך, אף אחד לא רוצה לראות את אחורי הקלעים, את המטבח שבו מכינים לו את ארוחת הגורמה. וזה אחד המאבקים הגדולים של הגופים שמנסים לעורר מודעות לנושא.

 

"אם קירות בתי המטבחיים היו שקופים – כולם היו טבעונים", אמרה פעם לינדה מקרטני. ביוני השנה קבוצת פעילות ופעילים עשו זאת באופן מילולי למדי, באירוע הפיינל פור בכדורסל מכללות באטלנטה (על פי הנתונים, אירועי ספורט גדולים הם זירה פעילה של סחר בנשים), והצליחו לזעזע את העוברים והשבים.

 

צפו בסרטון מאטלנטה:

 

לא כל הקהל ברחוב באטלנטה הגיע לשם למען המטרה הזאת, וזה טוב לעורר מודעות, אבל מה שבאמת צריך לעורר זה את הקשר האישי לצריכה, לגרום לאנשים להבין במה הם לוקחים חלק פעיל.

 

זה מה שעשו לפני כשנה פעילות התנועה העולמית STOP THE TRAFFIK ברחוב החלונות האדומים באמסטרדם, שם רוב הצופים הם אנשים שהגיעו במיוחד כדי לצרוך את המוצר שנסחר. נשים. עצם העובדה שזה מתחיל בצורה כל כך מלהיבה, רק מעצימה את הסיום, ומייצרת את האפקט המטלטל ברמה האישית.

 

צפו בסרטון מאמסטרדם: