ציפי לבני: הטלפון האדום הוא גם שלנו
אומרים שלנשים בעמדות הנהגה יש בחירה בין שתי אפשרויות קיצון: להיתפס כחלשות, או כביצ'יות. פעם חשבתי כך בעצמי. האמנתי שעדיף בעולם הפוליטי הגברי, במדינה שבה ביטחון הוא קריטי ומורגלת לגנרלים בשלטון, עדיף להיות מואשמת בקשיחות יתר מאשר להפגין רגשות שעלולים להיתפס כחולשה. רק אחרי שנים מצאתי בעצמי את העוצמה להפגין רגישות מבלי לפחד ממלכודות הדעות הקדומות הללו.
עוד באון לייף
לא מספיק להתעלם מדעות קדומות, צריך להילחם בהן. הן עדיין קיימות אצל גברים ולמרבה הצער גם אצל נשים. חשוב לי להבהיר כי הדגש בעיני הוא על החופש לבחור. זכותה של אישה לבחור ולעצב את חייה, ולכן יש לי כבוד רב גם לאישה שבחרה, מרצונה, להקדיש את חייה לגידול ילדיה ולא לטיפוח קריירה. עם זאת, אלחם על זכותה של אישה שהחליטה להגשים את שאיפותיה המקצועיות לעשות זאת, ולקבל את הגיבוי והחיזוק החברתיים המתאימים.
כל אישה צריכה לדעת שיש לה את חופש הבחירה, ועל החברה לכבד החלטה זו.
אישה יכולה להרים כל טלפון. גם אדום
ההתמודדות על ראשות הממשלה הייתה מבחינתי שיעור מאלף. אחרי שנים של קבלת החלטות מדיניות וביטחוניות בקבינט ו?בפורום שלישיה? - ראש ממשלה, שר ביטחון ושרת חוץ - נראה אך טבעי בעיניי להתמודד על ראשות ממשלה. היה לי ברור מהם הנושאים וההחלטות העומדות לפתחנו וחשבתי כבר ששאלת המגדר ירדה מסדר היום. אבל לא ירדה. ועוד איך לא ירדה. פתאום חזרה השאלה מי ירים את הטלפון האדום באמצע הלילה. כלומר, אישה יכולה להרים את הטלפון, אבל רק כמזכירה. ניסו לפקפק ביכולת שלנו לקבל החלטות ביטחוניות.
נכון שישראל מורגלת בפוליטיקאים המתפארים בעברם הצבאי הראוי להערכה ורואים בו סיבה מרכזית לתמיכה בהם. נכון שגם אם הצבא נפתח יותר לנשים, עדיין אלופה יש רק אחת בצבא. אני יכולה להבטיח לכם נאמנה שלא תמיד יש התאמה בין יכולת צבאיות אישיות מרשימות לבין קבלת החלטות ביטחוניות - לעיתים יש בכך אפילו מגבלה. התפיסה הביטחונית רחבה יותר מתפיסה צבאית צרה. תפקידם של קציני הצבא וראשי מערכות הביטחון המגיעים לקבינט להציע אופציות בתחום מומחיותם הצבאי. תפקיד מקבלי ההחלטות הוא לשאול שאלות, לא להיות שבויים בקונספציה הצבאית הצרה ולקבל החלטות המתכללות גם היבטים צבאיים ובטחוניים במובן הרחב יותר וגם הבטים מדיניים.
המכנה המשותף של נשים: עמוד שידרה ערכי
למדתי להתעלם מהגברים המיצגים את העולם הישן שלשמחתי הולך ונעלם. בצידם גיליתי תופעה נהדרת: אם בעבר עדיין ראיתי הרבה נשים שקשה להן לקבל אשה בתפקיד הנהגה, בחיי הפוליטיים גיליתי את התמיכה, את ההבנה השקטה של ?תהיי חזקה, אני יודעת עם מה את מתמודדת?, 'תצליחי', ?היי חזקה בשבילנו?. התמיכה הזאת נתנה לי כח עצום להמשיך הלאה.
החיבור הזה אינו רק מקומי. ההרגשה הזאת משותפת גם לנשים מנהיגות ברחבי העולם. במפגשי עם מנהיגות בחו"ל בעולם למדתי עוד משהו: לרובן יש גם עמוד שידרה ערכי-מוסרי המכוון את צעדיהן. הן הגיעו לתפקידן תוך מאבק חברתי ואישי ואולי לכן הן קורצו מחומר מיוחד.
ייקח עוד זמן עד להשלמת המהפך החברתי, אבל יש כבר נקודות אור. הרגע ממנו התרגשתי במיוחד היה במהלך קמפיין הבחירות: עלו לבמה שתי ילדות בנות עולים מאתיופיה, אחת מהם סיפרה שהיא רוצה, כשתהיה גדולה, להיות ראש מממשלה. באותו רגע התרגשתי. אם ילדה אתיופית שואפת ורוצה, אז עשינו דרך. עכשיו אנחנו צריכים לדאוג שכשהיא תגדל ותרצה, תקרת הזכוכית כבר לא לא תהיה קיימת כלל עבורה ועבור חברותיה.