הנשיא ברק אובמה לא מינה יותר נשים לקבינט שלו ביחס לנשיא ביל קלינטון, כך פרסם לאחרונה הניו יורק טיימס. למעשה אחוז הנשים בממשל של אובמה הוא נמוך (35% בלבד) בהשוואה למצב בתקופת קלינטון שאז הגיע שיעור הנשים שהחזיקו במשרות בכירות בממשל ל- 41%. אם בשני עשורים לא התקדמנו במספר הנשים בקבינט, ובהתאמה בתפקידי ממשל בכירים אחרים, הרי שצעדנו לאחור.

 

עוד ב- onlife:

·         קרנית פלוג: תסמונת האישה האחת

·         ההיסטריה הרפובליקנית מהילרי קלינטון

·         בחירות בירושלים: לא מצביעים למדירי נשים

 

בכל הנוגע לאי מינוי של מספר מספק של נשים זוכה אובמה לביקורת שלא בפעם הראשונה. בראשית הקדנציה השנייה שלו אייש אובמה כמה תפקידים בקבינט על טהרת הרוב הגברי והביקורת לא איחרה לבוא. אמנם הוא ניסה לתקן בשלב מאוחר יותר ולשפר את תדמיתו בכמה מינויים מאוחרים יותר, אבל הנתונים מדברים בעד עצמם – נשים בתפקידים בכירים מהוות עדיין מיעוט בממשל שלו והעובדה הזו היא שיקוף של מציאות רחבה יותר. בארצות הברית, בכל הנוגע לעמדות יוקרתיות של כוח והשפעה במרחב הציבורי, דהיינו בשוק העבודה, בעמדות פוליטיות, באקדמיה וכך הלאה, המצב עגום. הנתונים מצביעים על שיעור ייצוג ממוצע של כ-20 אחוז נשים בעמדות בכירות בחברות המובילות במשק, בסנאט, ובתפקידים  בכירים בשוק העבודה. המשמעות היא שלנשים אין עדיין כוח והשפעה כמו לגברים בכל הנוגע לעיצוב סדר היום הציבורי.

 

הדברים הללו מתקשרים ומתיישבים עם ביקורת כלפי מינויים גבריים בממשל אובמה, שפורסמה בספר של רון בודקין מ-2011 בשם Confidence Men המתאר את הקבינט כמועדון גברי סגור שנשים החברות בו צריכות להילחם על הזכות להשמיע את דעתן. גם קודם לכן, במהלך 2009, פרסם מגזין Times עדויות של נשים בממשל החשות שמדובר קצת במועדון סטודנטים בקולג', שנשים אינן חלק מהאחווה הגברית המאוד דומיננטית בו.

 

ומה אצלנו? אותו דבר רק יותר גרוע

על פי מדד השוויון המגדרי המתפרסם מדי שנה על ידי הפורום הכללי העולמי מדורגת ישראל כיום במקום 56 בעולם מתוך 135 מדינות.  דירוג עכשווי זה לא רק נמוך מאוד בהשוואה לרוב המדינות המערביות, אלא שהוא גם מסמן נסיגה הדרגתית אחורה במצב השוויון המגדרי בישראל. בשנת 2006 עת פורסם המדד לראשונה דורגה ישראל במקום 35 בעולם ומאז, במקום שישראל תצעד קדימה היא נסוגה לאחור, מפגרת אפילו אחרי חלק ממדינות העולם השלישי בכל הנוגע למצב השוויון המגדרי בתחומה.

 

אחד הביטויים המשמעותיים לאי השוויון המגדרי בישראל הוא הדרתן הנמשכת של נשים מעמדות כוח והשפעה במרחב הציבורי בעיקר בשוק העבודה ובפוליטיקה. בכנסת הנוכחית מגיע מספרן של חברות הכנסת למספר שיא של 27, אולם מספר זה מסמן שיפור קטן בלבד בהשוואה לכנסת הקודמת והוא עדיין מבטא ייצוג שולי של נשים בגוף המחוקק.

 

בממשלה המכהנת שיעור ייצוגן הנמוך להפליא של נשים (4 שרות מתוך 22 שרים), מטריד עוד יותר ומבטא עד כמה מודרות נשים ממוקדים חשובים של קבלת החלטות. בשוק העבודה נשים הן עדיין מיעוט מבוטל בתפקידים בכירים. על פי מדד קטליסט לשנת 2012 שבחן את ייצוגן של נשים בחברות מדד ת"א 100 נשים הן עדיין מיעוט מבוטל בצמרת. רק 3% מהמכהנים כיו"ר דירקטוריון בחברות אלה הן נשים, רק 7.9% מכהנות כמנכ"ליות, ובדירקטוריונים של חברות אלה שיעורן של נשים עומד על 16.6%. בחברות ממשלתיות נכון לשנת 2010, רק שלוש נשים שימשו כיו"ר הדירקטוריון בחברות ממשלתיות, ורק שתי נשים שימשו כמנכל"יות בחברות אלו.

 

אז מה עושים? תת הייצוג של נשים בעמדות כוח אינו רק בעיה אמריקאית או ישראלית. העיוות קיים בכל העולם המערבי, וזו ראיה מכרעת לכך שהמצב דורש תיקון מהותי ויסודי.

 

הפתרון בעיני ברור – קביעת מכסות קשיחות של העדפה מתקנת וקידום ואכיפה של מכסות אלה באמצעות חקיקה רלוונטית. כך למשל, יש לקבוע כי לפחות 40 אחוז מהמנכ"ליות בחברות ציבוריות צריכות להיות נשים וכך הדבר לגבי ייצוג נשים בכנסת ובכל מרחב ציבורי של כוח והשפעה. משמע, יש לקבוע  מכסה מספרית לייצוג נשים ולאכוף זאת בדווקנות.

 

בהקשר זה חשוב להבין כי הכלים המשפטיים הקיימים אינם נותנים מענה לבעיה שכן הפרקטיקה הנוהגת בישראל ובמקומות אחרים היא פרקטיקה של העדפה מתקנת "רכה" שאינה דורשת מכסה מספרית וקובעת שרק במקרה של "כישורים דומים" בין גבר לאשה תינתן עדיפות לאשה. הבעיה בהסדר כזה היא שברוב המקרים או שאין  לגברים ולנשים "כישורים דומים" בשל היעדר מעשי של שוויון הזדמנויות ובשל הפליה היסטורית כנגד נשים בשוק העבודה. בנוסף קיים עדיין משוא פנים מאוד חזק בשיפוט של כישורים מקצועיים "נשיים" – מה שמוביל כדבר שבשגרה לסיווגם כנחותים מהכישורים הגבריים. התוצאה היא שהעדפה מתקנת במתכונתה הנוכחית רק מנציחה את המצב הקיים שבמרכזו הדרה נמשכת של נשים מעמדות כוח. אם לא ייעשה שינוי מהותי בהקשר זה, הרי שאנו נמשיך ל"קטר" על המצב שנה אחר שנה מבלי לראות שום שינוי משמעותי.