ניר אריאלי, צלם ישראלי שחי ועובד בניו יורק, מנצל היטב את הכישורים שרכש כצלם צבאי, ומציג בגוף העבודות שלו מגוון רחב של פורטרטים גבריים, בהם נחשף צד אחר, רך ואפילו נשי, של גברים. "עוד מאז שירותי בצבא אני מחפש, לא במודע, את "הרכיב האבוד" של הגבריות המודרנית", הוא אומר, "אותו אלמנט שנעדר מהדימויים השכיחים של גבר בתרבות העכשווית".

 

האג'נדה של ניר הייתה תופעת לוואי של הקשבה לאינטואיציות שלו, קודם כאדם ורק אחר כך כצלם. "כולנו כבר עייפנו מאותו אידיאל גברי שחוק ומשומש הניבט אלינו מפרסומות של בשמים, עם אותן 'עמידות כוח' ראוותניות וחספוס אסתטי מזוייף שמהווים היפוך מוחלט לדימויים הנשיים", הוא מסביר.

 

עוד ב Onlife:

 

לחשוף צד אחר של גברים. שלושה צילומים מסדרת הפורטרטים של ניר אריאלי

 

נדמה שאריאלי עלה על משהו – האסתטיקה הבלתי אפשרית, ההתמסרות והכניעה הנשיים שנמרחים על שלטי החוצות ובדפי העיתונים הם דימויים שטוחים, קלישאתיים, שאינם נאמנים לרוח הזמן ואולי חשוב מכך – מצמצמים את המנעד הרגשי של גברים ומוציאים את הרוך והפגיעות אל מחוץ לקשת הרגשות הלגיטימיים. בעזרת סקרנות אנושית בסיסית ויכולת טכנית מציג ניר סדרה של דימויים מנוגדים, שמאתגרים את הבנאליות של הייצוגיים המגדריים שכל כך התרגלנו לקבל. 

 

עייפנו מאותו אידיאל גברי שחוק. מתוך סדרת הפורטרטים של ניר אריאלי

 

היבט נוסף בעבודה של אריאלי מגיע מתוך התמקדותו בעבודה עם רקדנים. "הסובייקטים שלי הם ספורטאים לכל דבר ועניין", הוא אומר. "רובם במצב גופני טוב משל הכדורגלן המצוי ודרישות העיסוק שלהם תובעניות ומאתגרות מעין כמוהם. ועם זאת, הדימוי של הספורטאי המאצ'ואיסטי אינו דבק בהם, אלא להפך – הם נחשבים לנשיים ורכים ואוטומטית מקוטלגים כהומואים, פעמים רבות ללא קשר להעדופיתהם המיניות".

 

ניר ממשיך וטוען שהקיטלוג האוטומטי מתאר את האופן בו החברה רגילה לראות גברים, בלי שום קשר למה ומי שהם באמת, ותוהה שמא יש כאן משטור מגדרי, רק שהפעם – מהצד הגברי של המתרס. 

 

מצבם הגופני של רקדנים טוב משל הכדורגלן המצוי, אבל הם נחשבים רכים ונשיים

 

בעבודותיו האחרונות מצליח ניר אריאלי לתפוס שני היבטים ייחודיים של המחול ושל הרקדנים: ההיבט הראשון הוא התנועתיות של הגוף, אותו מצליח אריאלי ללכוד על ידי הטמעת שני צילומים או יותר בטכניקה המדמה תנועה. ההיבט השני הוא הגוף עצמו, על כל פגמיו. בסדרה חדשה (אותה יציג לראשונה בניו יורק), משתמש אריאלי בפילטר אינפרה-אדום החושף פגמים בעור וצלקות, ושלמעשה מצליח לחדור את העור ולהציץ למה שנמצא מתחת לפני השטח בגוף הסובייקטים שלו. התוצאה היא דרמטית ומפתיעה.

 

 

חושף את כל הפגמים. מתוך סדרת צילומי האינפרא-אדום של ניר אריאלי

 

התגובות לעבודתו של אריאלי מגוונות, כאשר ההיבטים הטכניים והאסתטיים זוכים לפרגון מקיר לקיר, בעוד בחירתו בסובייקטים וצילומם בפוזיציות פגיעות ולא אופייניות מאתגרת צופים רבים. הצילומים מצליחים להראות פן גבריות שהוא כל כך זר לנו, עד שבמקרים אחדים, מצולמים שהתמסרו למצלמה התחרטו על כך לאחר מכן, כשראו בצילומיו צד של עצמם שמעולם לא ראו לפני כן. אולי הגיעה השעה להתחיל לראות ולהראות אותם.

 

 

  • בשבוע הבא ניר אריאלי ידבר במסגרת ערב בשם הולכים על ביצים בו יסופר סיפורו של הגבר המודרני דרך שלושה דוברים, משלושה עולמות שונים: פסיכולוגיה (ד"ר גבי בוקובזה), אופנה (הבלוגר ועיתונאי האופנה סהר שלו) וניר אריאלי, שהגיע לביקור קצר בארץ רגע לפני שתערוכתו, 'אינפרה-מן' תציג בניו יורק. את הערב מארח הבלוג ביצים וניתן להירשם אליו כאן