אני יודעת שבד"כ אתם רגילים לזה שאני כותבת פוסטים ציניקנים ומשתלחים משהו. הפעם, ורק הפעם, אחרוג ממנהגי ואכתוב לכם פוסט מהלב, עד כמה שקשה לי עם החשיפה הבאמת אישית הזו, כי לפעמים בחיים יש דברים שמקדשים את המטרה. חודש אוקטובר הוא חודש שכזה-החודש הבינ"ל להעלאת המודעות לסרטן השד.

 

במאמר מוסגר ובאופן אישי, אני חייבת לסייג קצת את העניין. אם אתם קוראים קבועים למדי שלי, מרביתכם יודעים שאמא שלי נפטרה מסרטן. איתרע מזלה, והיא נפטרה מסרטן פחות "מגניב"-אמא שלי מתה מסתם לימפומה אפרורית וחסרת כל שיק יחצ"ני. ולמה אני אומרת את זה? כי יש משהו קצת מקומם בסוגי הסרטן ה"מגניבים" מסוג סרטן השד-מין סוגי סרטן כאלה שהפכו ל"חביבי הקהל" וזה נורא אופנתי וטרנדי לדבר עליהם. סלבריטאים מתראיינים בעניין, קמפיינים מורמים ותרומות נאספות.
אז כמישהי שחוותה אובדן מהמחלה המזוויעה הזו, אני מוחה על העניין הזה, אבל בד בבד בהחלט נותנת תת כתף למאבק-כי כמו שאמרתי בראש הפוסט, המטרה, גם אם הפכה קצת למיוח"צנת עד לזרא, עדיין חשובה, מאד!!!

 את ה-"PINK RIBBON", הוא אייקון הסרט הוורוד, הגתה בשנת 1992 אוולין לאודר, סגנית נשיא בכירה בתאגיד "אסתי לאודר". ברבות השנים הוא הפך לסמל הבלעדי שמזוהה עם המאבק בסרטן השד (בדומה לסרטי מודעות אחרים, כמו האדום שמסמל את המאבק במחלת האיידס ועוד...). בשנת 2000 יצאו אנשי התאגיד ביוזמה נוספת והגו מיצג אמנותי משהו שיאיר בוורוד, צבע המאבק, אתרים שונים וידועים ברחבי העולם, למען העלאת המודעות לנושא.
בתחילת חודש אוקטובר, חודש המודעות-הצטרפה גם ישראל לרשימת המדינות שהשתתפו במיצג הבינ"ל והאירה את יפו העתיקה בוורוד לטובת המאבק העולמי.

 


צובעים את יפו בוורוד...(צילום:"אלבטרוס")

חברות אחרות נוספות במשק מתגייסות גם הן, מדי שנה למאבק ומנפיקות ליינים שלמים וייחודיים לרגל החודש הזה. במרבית המקרים נתרמים חלק מהרווחים על המוצרים הללו לטובת המאבק.

 


וורוד מסביב לשעון: 1-3. קיטים מיוחדים לחודש המודעות של "אסתי לאודר" ו"קליניק"; 4. הגלוס של "איב סאן-לורן"; 5. הקיט של "בובי בראון"; 6. סט של "ELF"; 7. הלקים הוורודים של "OPI"

 

קמפיינים נוספים להעלאת המודעות הם זה שבפייסבוק, אשר מטריף גברים מסביב לגלובוס מזה כשלושה שבועות. הקמפיין הוויראלי הזה הוא למעשה המשך ישיר של זה משנה שעברה שהיה מוצלח במיוחד. נשים (ואך ורק נשים) התבקשו לרשום בשורת הסטטוס שלהם בכל יום במהלך החודש את צבע החזיה שהן לובשות. השנה-הקמפיין הפך לפרובוקטיבי יותר ובשורת הסטטוס ניתן למצוא תשובה על השאלה הבנאלית-היכן את אוהבת לשים את התיק שלך, מה שהעלה תגובות סקסואליות במיוחד כמו " אני אוהבת את זה על רצפת המטבח ברגע שבו אני נכנסת הביתה..." (תכלס, אני מעדיפה את זה בעמידה כנגד הקיר...אבל היי-כל אחד וטעמיו הוא...;-)).

 ואם בפרובוקציות בנושא עסקינן-קבלו את הקמפיין המדהים הזה אשר פורסם באוסטרליה ע"י המאייר אנדי יאנגו בשיתוף עם צבעי הגוף של חברת האיפור "קריולן". התגובות, כאמור, לא אחרו להגיע. אישית אני חושבת שזו עבודה מדהימה ויצירתית שרואים שהושקעו בה הרבה משחקי כפל משמעות ומחשבה שיווקית. התוצאה, בהתאם-ייחודית!


אנדי יאנג ו"קריולן" לוקחים חלק במאבק...

גם הבלוגירספירה לוקחת חלק פעיל בקמפיין. בלוגים רבים שמסקרים ענייני יופי, טיפוח ואיפור סיקרו את הקמפיין בהרחבה, בעיקר לאור העובדה (הקצת בעייתית, אני מודה) שהסרטן הזה הוא סרטן "נשי" בהגדרה שלו. חברות המזוהות עם מוצרי צריכה נשיים, בכללם קוסמטיקה וכדו' זיהו את הפוטנציאל השיווקי וניצלו את המומנטום להנפיק מהדורות מוצרים מיוחדות למען הנושא. מי שלקחה את העניין ברצינות יתרה והקפידה להנפיק כמעט מיד יום פוסט חדש בנושא, במהלך כל החודש, היא הבלוגיסטית קורין מ"ריסים ורסיסים". בלוגיסטית נוספת, שבקשה לשים דגש דווקא על הצד הבעייתי שלו היא "Vanity girl" שיוצאת בפוסט הזה בקריאה מיליטנטית כנגד השת"פ היחצ"ני שנעשה ל"טובת" המטרה.

 

 

אז מה עיצבן אותי?

ועכשיו בכל זאת לכמה מילים עצבניות על הקמפיין הויראלי של פייסבוק שעורר סערה כל כך גדולה. את הדעה היבשה שלי אפשר לסכם בזה שהבוטום ליין הוא שכמו כל קמפיין פרסומי טוב, מבחינת תפוצה ואימפקט, הקמפיין הזה השיג את יעדו. כו-לם דיברו על זה, מי לטוב ומי לרע. כי בפרסום-כמו בפרסום, אין פרסומת רעה ואם מדברים עליך, כנראה שאתה קיים.

אפשר לדון לכאן ולכאן במשמעויות העמוקות של האם זה באמת עזר בפועל למטרה. אני גם לא אומרת שאני לא מסכימה לגמרי עם חלק מטיעוני מהמקטרגים. אבל אם יש משהו שהצליח להוציא אותי מדעתי בעניין היה אסופת הכתבות המיליטנטיות והמתחסדות ביותר שראיתי מזה שנים-שרובן ככולן, נכתבו ע"י גברים, כמו כאן ב onlife, ובצורה בוטה הרבה יותר-גם כאן.
אצל הכותבים הללו, הצליח הקמפיין לעורר את שד השוביניזם מהזן המסוכן ביותר-השוביניזם המתייפיף במסווה של סו-קולד דאגה כנה לשלום המין "החלש". פתאום-הקונוטציות המיניות של הקמפיין היו "נורא בוטות" וכלל הנשים שלקחו חלק בעניין הפכו בהכרח לסוג של אווזות פותות שנגררות כמו עדר אחרי משהו מאד לא-פמיניסטי בעליל.

אז בשביל אסופת הניאנדרטלים מאחורי המקלדת שיוצאים להגנת שלומי כאשה בצקצוקי לשון מעושים, הייתי חייבת לומר כמה מילים:
תאמינו או לא, שימוש במיניות הוא לא בהכרח דבר רע, ובאורח פלא לנשים מותר להשתמש במיניות כדי להשיג מטרות, גם כאלה שאתם, הגברים, לא תמיד מורווחים ישירים מהן. זה עדיין לא עושה אותנו זונות, טיפשות וחסרות חוט שדרה או מחשבה עצמאית.

 

במקרה הזה, אני לגמרי מאמינה שהמטרה קידשה את האמצעים, גם אם זה נעשה על חשבונם של כמה חרמנים שהתבאסו על כך שהולכו שולל (כי תכלס, מכאן הרי נובעים העצבים...:-P). בסוף היום-כולנו יצורים מיניים, ואתם, כפי שהוכחתם בתצוגת התכלית המצויינת הזו-חושבים בדר"כ עם הזין. לכן הקמפיין הזה עבד כל כך טוב-כי כדי להשיג את תשומת ליבכם יש צורך בשימוש במיניות, או במשהו שעל פניו מתפרש כמיני. ולמה צריך לעודד מודעות אצל גברים לסרטן השד, שהוא, (כפי שכבר ציינתי) סרטן נשי בעיקרו? כדי שגם אתם תקחו חלק פעיל בעניין. כדי שתבינו שזה עלול לפגוע באמא שלכם, באחותכם, באשה שאתם חיים איתה ובכל אשה אחרת שקרובה לליבכם. שתסתכלו פעם אחת על שד של אשה בצורה אחרת ולא רק בתור כלי משחק (לא שיש בזה משהו רע....).

בקמפיין השנתי של PETA נגד שימוש בפרוות מצטלמות מדי שנה דוגמניות ערומות בתמונות שלא משאירות הרבה מקום לדמיון-לא שמעתי אף אחד ממצקצקי הלשון הגבריים עולה על בריקאדות בגללו בתואנת החפצה. מדי שנה נערכים עשרות ערבי התרמה וגאלות לצרכי צדקה וגיוס כספים למאבק במחלות חשוכות מרפא שבהם "מוכרים" נשיקות ודייטים לוהטים עם סלבריטיז (בהם גם גברים....) אם אני זוכרת נכון ג'ורג' קלוני "מוחפץ" בשמחה בארועים שכאלה כל שני וחמישי....למה אף אחד לא טוען שהוא מסרסר את עצמו ושזה בוטה מדי?! כי הוא גבר?! תסתכלו מסביבם על העולם הצרכני-אין פרסומת היום שלא משתמשת בסוג של מיניות כדי לעורר תשומת לב. אני ממש לא תומכת בעניין באופן גורף, אבל כשהביקורת היא חד צדדית והופכת לנס דגל סמי-מלחמת מינים מטופשת, זה מביא לי את הסעיף, ונשמע קצת כמו זעקת הקוזאק שנגזל.

 

מאסתי בוואנה-בי-פובליציסטים-העלאק-אינטלקטואליים שתוך כדי חשיפת דעותיהם המשוערות (מלשון שיער) והחשוכות ברבים באיצטלת אלטרואיזם צרוף וגלגול עיניים מעושה. המאמרים שלכם נודפים בהפוך על הפוך ריח רע מאד של שנאת נשים מהסוג הבבוני והגרוע ביותר. אתם לא שונים בעיני מאלה שחושבים שנשים שלבושות באופן פרובוקטיבי מזמינות על עצמן אונס. אתם בורים, פרימיטיביים וגרוע מכך, באמת מאמינים בזה-מה שהופך את העניין הזה, יותר מהכל, למעציב!
הבדיחה היתה על חשבונכם, נתפסתם בקלקלתכם המזדקרת ובדרך, אולי, גם למדתם שיעור קטן. אז צאו לי מהכוס ולכו תתפטרנו על מישהי אחרת, שבאמת אוכלת את טיעוני הפוסט-פמיניזם המצוצים והמעושים שלכם!

 

לסיכום-אני מתה על זה בכל מקום אפשרי ובכל הזדמנות-על הספה, על שולחן האוכל, על הרצפה...אבל הכי-הכי, על הברכיים!
כיף זה?!?!

לאתר שלי:www.yaelmakeup.co.il
כתבו אלי:yaelmakeup09@gmail.com