סט ארוך של מבחנים ומיונים הזכורים לי היטב עד היום הניב קבוצת משתתפים ומשתתפת אחת. אני. כולם בחורים ואני בחורה אחת, כולם דתיים ואני חילונית אחת.

 

באקדמיה יכנו זאת במונח "שוליות כפולה", אם כי אני מודה שלא הרגשתי בשוליים. הרגשתי שונה ואחרת אבל מסתבר שהמושגים שוני ושוליים אינם חופפים ולא בהכרח באים בצמידות. היותי אישה במסלול גברי לגמרי הולידה אינספור אנקדוטות וסיפורים משעשעים יותר או פחות, כמו הלידה שהגיעה באמצע מבחן  גדול וחשוב והבחורים סביבי נכנסו ללחץ עד שהייתי צריכה להרגיע אותם.

 

עוד ב-Onlife:

·         הנשים שמובילות את הסדרי החוב של הטייקונים

·         מדד המגדר בישראל: השוויון עדיין לא פה

·         שרה נתניהו בראש הנשים החזקות בישראל

 

אחרי 10 שנים - המגמה התהפכה

בהסתכלות מפוכחת לאחור, עם חוכמת הגיל והניסיון, ועם התפתחות המודעות המגדרית אפשר כמובן לנתח מה הייתה המשמעות האישית עבורי להיות אישה בסביבה גברית מובהקת - איזה פרקטיקות גבריות אימצתי, איזה מחירים שילמתי וגם אפשר למנות את הרווחים שהפקתי.  לימים ובחלוף התפקידים הפכתי להיות מנהלת משאבי אנוש באותו בנק. אחד מתחומי האחריות שלי היה מסלולי העתודה הניהולית בבנק, כמו זה שהשתתפתי בו. הייתי ממונה על תהליך הגיוס, המיון, ההכשרה וההשמה של משתתפי המסלול.

 

להפתעתי, בסופם של מבחנים ומיונים עמדתי בשיחת הפתיחה וברכתי את משתתפות ומשתתפי הקבוצה החדשה. הפעם רובן היו נשים ומיעוטם גברים. כשלוש עשרה שנים חלפו מאז אני הצטרפתי לשורות הבנק והפרופורציה המגדרית התהפכה. למותר לציין כמובן שמסלול המיון לא כלל שום הנחיות שלי (או גורם אחר בבנק) של העדפה מגדרית כזאת או אחרת, ובכל זאת זו הייתה התוצאה. במובן מסוים חשתי שמעגלים נסגרו.

 

הסיבות לשינוי הזה רבות ובלי להתייחס אליהן כרגע, העובדה שנמצאתי באופן אישי בשני הקצוות האלו הייתה מדהימה בעיני ואפילו מרגשת. מאז חלפו שנים נוספות ומה שהיה אז חידוש שהפתיע אותי,הלך והתרחב. מגמת השתלבות נשים בבנקים בכל יריעת התפקידים ממשיכה ואף מתעצמת. יותר ויותר נשים מתמנות לתפקידים בכירים בכל הבנקים, מנהלות מרחבים/ אשכולות, מנהלות חטיבות ואגפים וגם מנכ"ליות. 

 

בימים האחרונים התמנתה לילך אשר-טופילסקי לתפקיד מנכ"לית בנק דיסקונט, ומה שלא היה עולה על הדעת לפני עשור או שניים הפך למציאות אפשרית לגמרי - בראש חמשת הבנקים הגדולים עומדות שלוש נשים, סמדר ברבר צדיק בבנק הבינלאומי ורקפת רוסק-עמינח בבנק לאומי. מספר ימים אחרי מינויה של טופילסקי התבשרנו על מינויה של ד"ר קרנית פלוג לנגידת בנק ישראל. לצד אלו מועסקות בכל המערכת הבנקאית עוד נשים רבות מצוינות ומוכשרות שיגיעו רחוק. המציאות השתנתה ללא ספק.

 

 

הכירו את גליה מאור הבאה

בימים האחרונים התמנתה לילך אשר-טופילסקי לתפקיד מנכ"לית בנק דיסקונט, ומה שלא היה עולה על הדעת לפני עשור או שניים הפך למציאות אפשרית לגמרי - בראש חמשת הבנקים הגדולים עומדות שלוש נשים, סמדר ברבר צדיק בבנק הבינלאומי ורקפת רוסק-עמינח בבנק לאומי. לצד אלו מועסקות בכל הבנקים עוד נשים רבות מצוינות ומוכשרות שיגיעו רחוק. המציאות השתנתה ללא ספק.

 

לילך אשר-טופילסקי. צילום: יח"צ

 

אגב מינויה של אשר-טופילסקי בדיסקונט נזכרתי בפרויקט "הבנקאיות עולות" של העיתון גלובס מנובמבר 2004, בדיוק לפני 9 שנים. לבקשת העיתון התבקשו הנהלות הבנקים להצביע על נשים "מוכשרות ומבטיחות" שנמצאו בעמדות מפתח במערכת הבנקאית. באותן שנים מספר הנשים הלך והצטמצם ככל שעולים בסולם ההירארכיה הארגונית, וסביב שולחנות ההנהלה ישבו בעיקר גברים בחליפות כהות בעוד שבדרגי הביניים כבר היו נשים לא מועטות.

 

כאחת המשתתפות בקבוצה נשאלתי כמובן על תחושתי לאור "השוליות הכפולה" שלי בבנק בעל אופי דתי ודומיננטיות גברית. התשובה שלי הייתה כי "בתוך כמה שנים המספרים ייראו אחרת". העיתון ניבא כי אם המגמה תמשך יתכן שמתוך הקבוצה הזו תצמח "הגליה מאור הבאה" והפעם לא כתופעה בודדת וחריגה בנוף הבנקאי. הנבואה אכן התגשמה. לילך אשר–טופילסקי שהייתה אז ראש מערך הבנקאות הישירה בבנק הפועלים השתתפה גם כן באותו פרויקט. נדרשו לה 9 שנים בלבד לטפס בסולם התפקידים ולהתמנות לתפקיד מנכ"לית. 

 

זהו אם כן אחד השינויים המעניינים בעשור האחרון בענף הבנקאות. שני המינויים הבכירים האחרונים, בבנק דיסקונט ובבנק ישראל, מעידים על תנועה חדשה יחסית וטובה במערכת הפיננסית. מי שיעז לומר שנשים לא מבינות בכסף יישמע מגוחך. הבנקים עברו תפנית זה מכבר, הקרון האיטי המזדחל אחריהם הוא חברות הביטוח שעדיין אוחזים בשליטה גברית כמעט מלאה. מעניין כמה זמן יידרש להם כדי להצטרף לתנועה הבלתי הפיכה הזאת.

 

נשים מתקדמות - שוק העבודה נשאר תקוע מאחור

ומה קורה לנשים בחלקים אחרים בשוק העבודה בישראל? בעשורים האחרונים מתרחשים שינויים דרמטיים בשוק העבודה בישראל. רמת ההשכלה של נשים עלתה מאוד, החקיקה הפמיניסטית התרחבה (ב-1988 נחקק חוק שוויון הזדמנויות בתעסוקה, ב-1996 נחקק חוק שכר שווה לעובדת ולעובדת, ב-1993 תוקן החוק לחברות ממשלתיות וקבע כי יינתן ייצוג הולם לנשים בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות ויש עוד), שיעור ההשתתפות של נשים בשוק העבודה גדל והן מהוות חלק חשוב ומרכזי בכלכלה. עוד ועוד נשים מצליחות להשתלב במקצועות חופשיים ואף בתפקידי ניהול בכירים. הנה, בשלושה בנקים גדולים מונו שלוש מנכ"ליות.

 

אם כך נראה כי שוק העבודה בישראל הוא שוויוני, לא? אז זהו שלא.  

לפני מספר חודשים פרסם משרד התמ"ת מסמך בנושא פערים מגדריים בשוק העבודה בישראל בהשוואה ל-35 המדינות המפותחות בעולם. בעבודה זו קובע אגף מחקר ותכנון שבמשרד התמ"ת כי "ניתן להצביע על פערים מגדריים המאפיינים את שוק בעבודה ביניהם ייצוג חסר של נשים בעמדות בכירות ובעמדות ניהול, שכר נמוך מזה של גברים עבור עבודה דומה וייצוג ייתר של נשים במשרות חלקיות "ובמקצועות נשיים" אשר תנאי השכר שלהם והיוקרה התעסוקתית הנלווית להם נמוכה יחסית".  

 

לאחרונה התפרסם מדד המגדר שפותח במרכז "שוות – המרכז לקידום נשים בזירה הציבורית" במכון ון ליר בירושלים. המדד הוא כלי לשרטוט תמונת המצב של אי השוויון המגדרי בתחומי חיים שונים באמצעות שורה של אינדיקטורים המנסים לכמת את הפערים בין נשים וגברים. המדד אמור להצביע על תופעות קיימות ועל כיווני התפתחותן מתוך כוונה שיהפוך לכלי בידי מקבלי החלטות ומצע לדיון ציבורי.

 

מדד המגדר כולל לעת עתה שמונה ממדים, אחד מהם הוא שוק העבודה בישראל. בשנים האחרונות חלה עלייה עקבית בשיעור השתתפותן של נשים בשוק העבודה בישראל ועל אף העלייה המרשימה נראה שוב כי השתלבותן ודפוסי העסקתן אינם שוויוניים. שיעור הנשים המועסקות במשרות חלקיות גבוה משמעותית משיעור הגברים, ושכרם של גברים מועסקים גבוה מזה של נשים. הפערים מתקיימים גם ברמת שכר ברוטו חודשי וגם ברמת שכר ממוצע ברוטו לשעת עבודה.

 

גם לאחר התקדמות גדולה, המכשול העיקרי העומד עדיין בפני שילוב שוויוני של נשים בשוק העבודה הוא שימור חלוקת התפקידים המסורתית והקושי של נשים בשילוב בין צרכי העבודה לצרכי המשפחה. העלייה המשמעותית בשיעור השתתפות הנשים בשוק העבודה לא לוותה בתהליכי שינוי פנים משפחתיים ובעלייה תואמת של השתתפות גברים במטלות הבית. לא מדובר רק בקושי תפישתי תרבותי, אלא בהחלט בפיתוח מדיניות ומודלים התומכים באיזון בין עבודה ומשפחה ובקידום השילוב בין הורות פעילה ועבודה בשכר. כיום, ישראל מפגרת אחר מדינות רבות בעולם ביישום פרקטיקות מקדמות שילוב. דוגמא לפרקטיקות אלו היא הקמת מעונות יום וגנים במחירים מסובסדים או בחינת הסדרי עבודה גמישים תוך אכיפה של חוקי עבודה ועוד.

 

בטור הקצר הזה לא ניתן כמובן להקיף את כל הקשיים, האתגרים והפתרונות האפשריים הגלומים בסוגיה המורכבת הזו. יש מי שבוחרת (או בוחר) להסתכל על חצי הכוס המלאה ובאמת אי אפשר להתעלם מהשינויים המפליגים שחלו בהשתלבותן של נשים בשוק העבודה, אבל חשוב מאוד לראות ולהכיר במה שעדיין חסר ולפעול למען שינוי.