בר רפאלי בכלל לא פמיניסטית. לפחות זה מה שהיא העידה על עצמה. והאמת, כנראה שדי בצדק. הרי פמיניסטיות אלו הנשים האלו – אם אפשר לקרוא להן נשים – שבחרו להקדיש את הזמן שהן חסכו על הורדת שיער לשנאת גברים ולשריפת חזיות. ובר רפאלי, נו, היא בכל זאת אחת הנשים היפות במדינה, והדבר האחרון שאפשר להגיד עליה זה שהיא שעירה.

 

עוד ב-onlife:

 

אז כך יצא שבראיון שערכה עמה דנה ספקטור, לגיליון האחרון של "שבעה ימים", היא אמרה: "...אני בכלל לא פמיניסטית. אני לא מוכנה שהוא ישטוף לי כלים, אני שוטפת את הכלים ואני זאת שמנקה ואני זאת שרוצה להישאר בבית עם הילדים בסוף. אני רוצה גבר שאוכל להסתכל עליו קצת מלמטה, ושהוא אפילו יהיה איזה סוג של מודל חיקוי בשבילי. אפילו מישהו שאני אעריץ".

 

להרבה נשים הציטוט של רפאלי לא נשמע כל כך גרוע. למען האמת, לא מעט מחפשות גבר שאפשר להעריץ אותו קצת (ואם אפשר – אז שיעריץ גם בחזרה) והיו שמחות להישאר בבית ולראות פרקים ישנים של "קשת וענן" עם הילדים. אבל נראה שרפאלי שכחה פרט אחד קטן: זה עדיין לא עושה אותה לא פמיניסטית. למעשה, גם אם היא היתה רוצה להיות לא פמיניסטית, היא לא ממש יכולה. אחרי הכול, בפעם האחרונה שבדקנו, היא יכלה להצביע (ואפילו לרשויות המקומיות, למקרה שהיא מוצאת למי), להרוויח את לחמה ועוד לעשות את זה יותר מהגבר הישראלי המחוספס והממוצע. היא אפילו יכולה להתראיין לעיתון (!) ולהגיד את דעתה (!!) ולאו דווקא רק בנושאי דיאטה וטיפוח (!!!).

 

במשך כל שנות הקריירה שלה, עמלה רפאלי לבנות את עצמה לא רק כדוגמנית, אלא גם כיזמית ואשת עסקים, בין השאר בעזרת מותג הלבשה תחתונה שהשיקה. אה, כן, ושרק מישהו יעז לרמז משהו על כך שהיא בנתה את הקריירה שלה בחו"ל על גב היחסים עם ליאו דיקפריו. נראה אותו מתמודד אחרי זה עם מאמא ציפי.  

 

כמובן שברבור לא לבד. הדימוי הלא סקסי של פמיניסטיות גורם ללא מעט סלביות להתייחס למונח הזה כקללה שמורידה מיד את הרייטינג. אחת מהן היא אנה ארונוב, שלפני שנה צוטטה לראיון ב"שבעה לילות" כשהיא אומרת: "אני אישה ואני צריכה לפעמים לסתום את הפה. כשגבר מדבר, את יכולה לסתום. לא צריכה להגיד את הדעה שלך כל הזמן". אין ספק שציטוט כזה ישמור אותה כסמל מין הרבה יותר מעוד איזה משפט שמודה על כך שהיא, גוועלד, עובדת למחייתה.

 

כנראה שגם רפאלי וגם ארונוב לא מודעות לכך שגם בתוך האישה הכי נשית מסתתרת איזו פמיניסטית שבסתר ליבה מודה למהפכה השוויונית שהביאה אותה עד הלום, ושבכלל מאפשרת להן להפוך לכוכבות שהן היום. אבל לתנועה לשחרור האישה אין יחסי ציבור טובים, אין איזה רני רהב שיארגן מסיבת עיתונאים פרובוקטיבית ובעיקר – אין הנחות סלב. כך שעד שתצא איזו מפורסמת שתסכים להצהיר: "כן, אני נשית, סקסית ופמיניסטית", נאלץ להמשיך לשמוע התנצלויות של נשים חזקות, המקטינות את עצמן מתוך החשש להישאר רווקות זקנות.