השנה היתה 1975, שרה-בת' לוין היתה סוכנת ביטוח בת 32 ששנאה את עבודתה אבל לא העזה לעזוב, משום שהיתה גרושה ואם לשתי בנות. היום היא בת 70, שווה 40 מיליון דולר ואין לה שום כוונה לעצור. 11 מסעדות, מפעל ענק לייצור ריבות, 15 פרסים, ספר בישול מוצלח. ואישה אחת, שעדיין עומדת ומבשלת, ממציאה עוגיות וריבות חדשות, ומוציאה מנות מהמטבח. אולילא רבים מכירים את השם שרה-בת' לוין, אבל המותג Sarabeth's הוא אגדה בניו יורק, וגם מחוצה לה, ובניו יורק אף נהוג לתת לה את הקרדיט על שלימדה אותם את חדוות הבראנצ'ים.

 

עוד באון לייף:

 

בחזרה ל- 1975. שרה-בת' לוין הרגישה תחושת כישלון איומה, בעיקר לאור העובדה שאמה ושאר בני משפחתה תחזקו קריירות משגשגות. "אני אף אחת", בכתה לאמה, שלא התרגשה יותר מדי. "את מישהי, פשוט עוד לא מצאת אותה", אמרה לה, והבטיחה לה כי זה עוד יקרה. לא במקרה ממשיכה לוין לציין עד היום כי אמא שלה היא אחד הכוחות הגדולים שמניעים אותה, ועד מותה היא גם עבדה לצדה.

 

אבל אמא שלה לא היתה האישה היחידה ששרה-בת' לוין נעזרה בה ובידע שלה לאורך הדרך. זמן קצר אחר כך הכינה לוין במטבח הביתי שלה ריבת תפוזים ואפרסקים ממתכון משפחתי עתיק בן 200 שנה, שקיבלה מדודתה רות. במקרה הזה, מדובר על "משפחתי" במובן הרחב ביותר של המילה, משום שהמתכון היה של, שימו לב: חמותה של אחותה של אמא של שרה-בת'. כלומר, חמותה של דודה שלה. הקסם של ידע שעובר בין נשות המשפחה. חבריה הקרובים של לוין התלהבו מהריבה ועודדו אותה לנסות ולמכור אותה לחנויות מקומיות.

 

צילום: אתר www.sarabeth.com

 

זה עבד. חנויות קנו ממנה עוד ועוד, ולוין התחילה להכין כמויות גדולות יותר של ריבה. האמצעים היו די דלים, והיא מספרת כי בתחילת הדרך, היא הייתה מכינה את הריבה בסיר ענק ומשתמשת באלת גולף (9 iron) כדי לערבב. הדבר השני שקרה בתהליך הזה היה המפגש עם ביל לוין, קבלן שעבד על בניית בית קפה במנהטן והפך בהמשך הדרך לשותף עסקי ולבן זוגה. ב- 1981 השניים פתחו מקום קטן, כדי למכור בו את מרכולתה של שרה-בת' לוין. לאט לאט הם הוסיפו כיסאות ושולחנות והתחילו להגיש ארוחות בוקר וצהריים. שנתיים מאוחר יותר נפתחה המסעדה הראשונה והמותג Sarabeth's יצא לדרך. היום מפעל הריבות שלהם, המשתרע על פני כמעט 1,400 מטר מרובע בברונקס, מייצר כמיליון ריבות בשנה. אם דודה רות' עוד בחיים – היא בוודאי גאה.

 

בעוד ביל לוין אחראי על ניהול המפעל בברונקס ועל הייצוא, שרה-בת' לוין אינה שוקדת על שמריה, והיא ממשיכה לעבוד כאילו היא לא מנהלת אימפריה. היא עובדת על מתכונים לספר בישול חדש, עובדת עם השפים במטבח ולא מפסיקה לחדש את מגוון המותרים שלה. לאחרונה הודתה כי סבלה מבעיית משקל ("כשאת עובדת במטבח את חייבת לטעום, טעימה הופכת לכף, כף הופכת לשתי כפות, ולפני ששמת לב – יש עליך עשרה קילו עודפים"). לוין הצטרפה לשומרי משקל, ומיד יצרה עוגיה חדשה, "עוגיית בוקר", שנחשבת למעדן אבל יש בה רק 3 נקודות של שומרי משקל.

 

 טעימה מהתפריט באחת מ-5 המסעדות של שרה-בת' (צילום מתוך www.sarabeth.com)

 

שרה-בת' לוין גם מקפידה להישאר מחוברת למה שקורה במסעדות שלה. בבעלות לוין היום 5 מסעדות, המגישות אוכל מגוון  - חלקן על טהרת הקפה, המאפים והריבות, וחלקן מסעדות המגישות ארוחות מלאות, בשר ומאכלי ים. לוין עובדת עם השפים על התפריטים ואף מקפידה לאכול בהן באופן קבוע, ובמקביל ממשיכה להתנהל מול הלקוחות ברמה של לענות לשיחות מהם, ולטפל בתלונות באופן אישי. "את צריכה לבדוק כל חלק בעסק שלך ועקביות היא המפתח", אומרת לוין. "אני תמיד אומרת שאת טובה רק כמו הקרואסון האחרון שלך".

 

אבל הקשר של שרה-בת' לוין ללקוחות הוא לא רק מטעמים עסקיים. מבחינתה, זה לב העניין, הדבר שהיא הכי נהנית ממנו, והסיבה העיקרית לכך שהיא עדיין עובדת. מבחינתה, הצלחה היא לעשות את הדבר שאת אוהבת. "אני מצפה לכל יום חדש", היא אומרת. "להיות מסוגלת ליצור משהו חדש ומיוחד, להניח אותו על הדלפק ולראות את הפנים של הלקוחות מוארים... נתתי להם את העונג הרגעי הזה", מתארת לוין. "כשיגיע הרגע שלי לעזוב את גופי, אני בטח אעמוד כאן, במאפיה, ואפול כשאני עושה את מה שאני אוהבת".