קצת לפני חופשת חנוכה הודיעו שר החינוך ושר האוצר על ההחלטה להפעיל קייטנות לימודיות במסגרת בתי הספר במשך שלושת השבועות הראשונים של חודש יולי 2014, שזכתה בפיהם לכותרת הקצרה והפופוליסטית "קיצור החופש הגדול". "זה לא פיילוט", הבטיחו שי פירון ויאיר לפיד במסיבת העיתונאים והעיתונאיות, "זו מהפכה שתשנה את השפה במדינת ישראל".

 

כל יוזמה להגברת ההלימה בין ימי החופשה בבתי הספר, במיוחד היסודיים, לבין מספר ימי החופשה של רוב השכירים והשכירות היא מבורכת. ודאי לשם הפחתת נטל התשלומים לקייטנות, עירוניות או פרטיות. אך מדוע לא לדייק? שנת הלימודים לא באמת תסתיים ב-21 ביולי במקום ב-30 ביוני, והמסגרת תפעל באופן וולונטרי. על היוזמה לקיצור החופש הגדול עוד בימי גדעון סער נכתב ועוד ייכתב, ובוודאי על הקייטנות הלימודיות שייצאו לדרך כבר השנה.

 

אך במקרה של פירון ולפיד, לא מדובר רק על היומרה (או: היוזמה) לקצר את החופש. העניין הוא היוזמה (או: היומרה) לחולל מהפכה באמצעות שינוי שפה

אם שר החינוך ושר האוצר רוצים לחולל מהפכה, ובצדק הם מציגים את שינוי השפה בתור כלי אפקטיבי לעשות את זה, מוטב למצוא זירה לפעולה בה שינוי השפה לא יישאר רק ככותרת יומרנית. הנה 4 הצעות:

 

1. אמנם שנת הלימודים נפתחה לפני כשלושה חודשים, אך לא מאוחר לתקן את השם שנבחר לנושא המוביל של משרד החינוך השנה מ"האחר הוא אני" ל"האחר/ת הם אני". "האחר" האולטימטיבי הוא האישה. והאישה נעשית כזו ולא נולדת כך. גם במחקרי מוח פורצי תודעה מראים שאין דבר כזה מוח של אישה ואין דבר כזה מוח של גבר. 

 

ילדה בת 11 חשפה את השקר של משרד החינוך

איך חשפה ילדה צעירה את האמת מאחורי הצלחת הילדים הישראליים במבחני המיצב הבינלאומיים

 

לסיפור המלא

2. בהנחה ש"האחר" הוא קבוצת מיעוט בחברה בישראל, יש לכלול בהצגת התכנית באתר משרד החינוך התייחסות ישירה ומפורשת למיעוט הגדול מבחינה מספרית. כרגע, נשים הן לא בתכנית. זאת לצד "היחסים בין יהודים לבין ערבים" (בעצם, למה לא פלסטינים?), "היחסים בין יהודים דתיים לבין יהודים לא דתיים" (ולמה לא חופשיים? או: חילוניים? האמנם עגלתם נחשבת ריקה?) ו"יחס החברה לאנשים בעלי נטיות מיניות שונות". תרגום האמנה לערבית, כמו גם ההתייחסות ללהט"בים, כמובן מבורכות, אך מיעוט אינו תלוי רק בגזע ובדת.

 

3. צריך לתקן את הניסוח של האמנה "האחר הוא אני" כך שתפנה הן לנשים והן לגברים. כרגע מוצגים בה "השותפים למעשה החינוכי" שהם "תלמידים, מורים, אנשי חינוך והורים", ו"החתומים מטה מתחייבים" בין היתר "לגלות הבנה ורגישות לצרכיו של האחר". עמוד האמנה באתר המשרד כולל קישור להוספת חתימה: לחיצה על הקישור מובילה לעמוד שכותרתו "פרטי החותם" ויש לסמן האם "הנך תלמיד". מותר לקוות שבמשרד החינוך התכוונו גם לתלמידות ומורות, פשוט לא שמו לב.

 

4. לנוכח הפמיניזציה שעבר מקצוע ההוראה עוד בשנים הראשונות למדינה, להנחות את הנהלות בתי הספר להחליף את השלט בכניסה לאחד המרחבים החשובים ביותר במוסדות החינוך מ"חדר מורים" ל"חדר מורות ומורים". תיקון זה יגביר את מידת ההלימה בין הפונקציה שממלא מרחב זה בעשרות השנים האחרונות במרבית בתי הספר בישראל לבין המציאות העכשווית כפי שהיא מתקיימת בפועל.

 

הכירו את השיעור החדש: שיעור במגדר

אמנם כן, הארגונים המייצגים את עובדי ועובדות ההוראה בארץ ממשיכים לנקוט לשון זכר. למשל, באתר "אופק חדש" של הסתדרות המורים פועל "בלוג מורים". אך במקרה של ארגונים אלה ייתכן שלצד שימור מורשת ארוכת שנים (הסתדרות המורים נוסדה לפני יותר ממאה שנה, ארגון המורים נוסד בשנת 1958) זהו ביטוי לניסיון לשמור על יוקרת המקצוע. לא פלא: מחקרים כבר הראו מזמן שפמיניזציה של מקצוע מבטאת ירידה בשכר והפחתה במעמדו. אך בעבור משרד החינוך, שעל אף הכרסומים בתחומי אחריותו עדיין לא הופרט באמת, זהו פוטנציאל להנכיח שינוי במערכת יחסי הכוח העומדת ביסודה של החברה.

 

סדנאות והשתלמויות בנושא אי השוויון בין המינים בחברה בישראל, הגדלת מרחב הפעולה של היחידה לשוויון בין המינים במשרד והחלת חינוך מגדרי ומגדר בחינוך מגן הילדים ועד השלמת הלימודים במוסד להשכלה גבוהה חיוניות תמיד. אך שינוי בשפה הוא דקדוק בגדולות שאינו תלוי תקציב, והוא אינו תהליך הזר למשרד החינוך. שיעור טבע הוא כבר מזמן שיעור מדעים, שיעור עברית נקרא שיעור שפה, ציור הוא אמנות ובשנים האחרונות נוספו שיעורי מורשת.

 

עכשיו מוטב לאמץ שיעור במגדר, שבכדי לקיימו אין צורך בהוספה על שעות במערכת, אלא כהנחייה כוללת. אם שר החינוך כבר הולך על הכותרת ורואה בה את העיקר, טוב יעשה כשישכיל לנסח כותרת שעצם קיומה הוא פעולה חינוכית. במקרה של המגדר תהיה זו כותרת שתשקף באמת את המצב בשטח, תשנה תודעה ותעלה מודעות. לא ניסוח פופוליסטי יהיה זה, אלא מעשה פוליטי אמיץ. וגם זה לא יהיה פיילוט, אלא מהפכה.