אם במקרה טיילתם באזור כיכר טיימס במהלך 2012, אולי יצא לכם לראות קבוצת נשים רצות טופלס ברחובות. לא, הן לא הצטלמו לקמפיין חדש לבירה או לקטלוג השנתי של ויקטוריה'ס סיקרט, אלא הן דווקא שחקניות שהצטלמו לסרט - ועוד כזה שמדבר על שחרור הנשים.


"לשחרר את הפטמה" הינו סרט עלילתי שמבוסס על סיפורה האמתי של קבוצת נשים שנלחמה לשנות את החוק שקבע כי לנשים אסור ללכת ברחובות ניו יורק טופלס. ב-1992 הן אכן הצליחו לשנות את החוק, אבל ב-37 מדינות בארצות הברית עדיין אסור לנשים לחשוף חזה ובחמש מתוכן אסור לעשות את זה אפילו לצורכי הנקה (!).  

 

אומנם הסרט עוסק במאבק שלכאורה כבר נוצח, אך על פי יוצרת הסרט, לינה אסקו, אנחנו עדיין רחוקים ממצב שבו היחס לעירום נשי יהיה זהה ליחס לעירום גברי, שנחשב להרבה יותר לגיטימי. במהלך הצילומים, החלו להתגלות יחסי הגומלין שבין האומנות למציאות, כשיותר ויותר קבוצות מחאה ואומני רחוב התחברו למאבק של אסקו ועוררו אותו מחדש. יחד עם זאת, המאבק נשאר עדיין יחסית אנונימי, עד שאחת, מיילי סיירוס שמה, החליטה לנכס אותו ולפזר מעליו קצת אבקת כוכבים.


הזמרת הפוחזת העלתה צילום של עצמה עם פטמת פלסטיק שמכסה את עיניה והוסיפה כי גם היא קוראת ל"שחרור הפטמה", על מנת להוכיח שהיא מבין היוצאים נגד הצביעות של החברה וכלי התקשורת. מאוחר יותר היא הצטלמה במעין ברכת כריסטמס, כשחולצתה מורמת ואת שדיה מכסים שני כוכבים ? בדיוק כפי שנהוג לצנזר היום פטמות. עבור סיירוס (וכנראה שעבורה בלבד), המחאה נראית כמו המשך טבעי למה שהיא עושה ביום יום. רק בחודש שעבר היא הביעה את התסכול שלה נגד העובדה שגברים נשפטים על פי סטנדרטים אחרים לגמרי מנשים. בראיון ל-BBC היא אמרה: "גברים מראים את הציצים שלהם בחוף הים כל הזמן, אז למה אנחנו לא יכולות? אני לא מבינה את המוסר הכפול הזה". עוד היא הוסיפה "אני מרגישה כמו אחת מהפמיניסטיות הכי גדולות בעולם, כי אני אומרת לנשים לא לפחד משום דבר".

 



באופן אירוני, אותו מוסר כפול הופיע ביתר שאת כשהסרט היה מוכן להפצה. בגלל שבסרט צצות להן פטמות, החליט הצנזור האמריקאי לסווג אותו כ-NC-17, הגדרה ששמורה לסרטים פרובוקטיביים במיוחד, שלא נאמר פורנו. כמובן שאת אסקו זה הצליח להתסיס, אחרי הכול, עד גיל 18 נער אמריקאי ממוצע נחשף בטלוויזיה לכ-200 אלף מקרי אלימות ולכ-16,000 מעשי רצח ? אבל פטמה? זו כבר תועבה רצינית.  


מובן שהצביעות הזו לא חוגגת רק בתעשיית הקולנוע, אלא גם ברשתות החברתיות. כשאסקו רצתה להפיץ את הכרזות לסרט בפייסבוק ובאינסטגרם, היא גילתה שהורידו לה את התמונות של השחקניות חשופות החזה עוד לפני שהיא הצליחה לעלות אותן. "למה אפשר לראות הוצאות להורג בפייסבוק אבל לא פטמה? למה אפשר לקנות אקדחים באינסטגרם, אבל ישהו את החשבון שלך אם תראי את האיבר הכי טבעי בגוף שלך?", היא כתבה בטור להפינגטון פוסט.


אין ספק שאסקו צודקת ? לפעמים נראה שגבולות הצנזורה נקבעים באופן שרירותי לגמרי. ילדים ונוער יכולים לראות מכוניות מתנגשות, נשים נאנסות, סמים שמוזרקים, ראשים נערפים ואת ריהאנה רוקדת על עמוד עם חוטיני שבתוכו תקועים דולרים, אבל פטמות הן עדיין עניין מוקצה. זה בסדר להראות מעודדות בבגדים קצרצרים מרימות רגליים, חושפות בפיסוק ומנענעות ישבנים בחצאיות כמעט ולא קיימות, אבל הכשל המלתחתי של ג'נט ג'קסון עלה ל-CBS קנס של למעלה מחצי מיליון דולר. אז כן, יש צביעות והגיע זמן שנשים ינכסו בחזרה את השליטה בגופן ויחליטו בעצמן אילו חלקים בגופן הן מוכנות לחשוף ואילו חלקים הן בוחרות להצניע.


ומצד שני, אם מיילי סיירוס היא סמל האבק הזה, אז יכול להיות שיש איתו בעיה. האם צעירה בת 21 שנוהגת להתערטל תחת כל פלאש ובמה באמת עושה את זה כדי ללמד נשים להפסיק לפחד, או שאולי היא חיה בקונספציה שאם היא לא תתערטל היא לא תקבל מספיק דקות תהילה? ואם כך ? מי פה חי בפחד? ובכלל, על מה בעצם אסקו נאבקת? נכון, היא באמת רוצה לשנות את התפיסה וליצור איחוד בסטנדרטים הכפולים ביחס לעירום הנשי לעומת הגברי, אבל בפועל, השורה התחתונה של המאבק שלה היא הזכות לחשוף פטמות באותה תדירות שבה נחשפים כל שאר חלקי הגוף ? ואז מה? האם באמת נשים יבחרו מתי לחשוף את גופן ומתי לא, או שפשוט נראה עוד יותר עירום נשי ולא בהכרח מכובד יותר ממה שאנחנו רואים היום? איכשהו, אני מהמרת על האופציה השנייה.


הרצון להתפשט ולחשוף בעולם הפרסומות והקליפים שבו אנו חיים, כבר לא יכול להיות נקי. הוא לעולם יהיה טעון בקונטקסט מיני. ולכן השאלה מי בוחר להפוך את האישה לחפץ ? האם זה גבר שעושה את זה או האם זו האישה שמביאה את עצמה לזה תחת המחשבה ש"היא עושה מה שבא לה" ? כבר לא רלוונטית.  

 

יכול להיות שבמקום המאמצים שמופנים על המאבק להתפשט, צריך לחזור ולהיאבק על היכולת של נשים להישאר אהובות, פופולריות ונערצות גם מבלי להוריד את הבגדים.