למרות שאנחנו חיים עשרות שנים אחרי תקופת הצנע ואולי דווקא בגלל יוקר המחייה ומחירי המזון המאמירים - כשהילד משאיר אוכל בצלחת אנחנו נוטים להתערב. סביבת האכלה משפיעה רבות על התפתחות הילד ועל סגנון האכילה.  הילדות המוקדמת מלווה בהכרות עם המזונות המוצעים בבית ובחוץ, ועם הזמן הילד מפתח העדפות אישיות לפי הקשרים חברתיים ופסיכולוגיים המלווים עם האכילה. כשההורים מתערבים באכילת הילדים מטרתם היא קידום התנהגויות רצויות, רצון שהילד יאכל את כמות המזון הדרושה לגדילתו והשאיפה שהילדים יאמצו אכילה בריאה ונכונה. אולם, התערבות ההורים לעתים מובילה לתוצאות שליליות ולא רצויות.

 

עוד באון לייף:

 

תקופות הילדות המוקדמת והמאוחרת הינן תקופות של פיתוח עצמאות הילד, לעתים מרדנות, והתפתחות הטעם והעדפות האישיות. התערבות הורים באכילה מאפשרת למרדנות להיכנס גם לשולחן האוכל, הילד נכון לבדוק את גבולותיו, מהות האוכל נדחקת והופכת לשולית, והאוכל הופך ככלי לבחינת העצמאות והגבולות.

 

התנהגות הורים שנמצאה כמזיקה להתפתחות הילדים:

"אין ממתקים וחטיפים בבית הזה!" הגבלת כמות המזון לעתים עלולה לדחוף את הילדים להעדפת מזונות משמינים, מעובדים ולא בריאים, וגם לעודד אכילת יתר של מזונות מסוג זה. אכילה בסתר של מזונות אלה היא לא נדירה.

 

"תאכל את הברוקולי!" הפעלת לחץ על הילדים לאכול מזונות "כי הם בריאים להם" נקשרה עם אכילה מועטה של פירות וירקות ובררנות באוכל.

 

"תסיים הכול מהצלחת, אחרת לא תקום מהשולחן" - להכריח את הילד לסיים מהצלחת, מבלי להתייחס לאותות השובע שלו, עלולה לפגוע במנגנון שמאותת להפסקת הארוחה. הסיכון בשיבוש האותות האלו הוא צריכת מזון בכמות גדולה ממה שהגוף צריך, לאורך זמן. שיבוש האותות מוביל להשמנה ולעודף משקל, ומכאן למחלות המוכרות לעולם המערבי, כמו סוכרת, מחלות לב וסרטנים שונים.

 

"אם תאכל את האפונה, תקבל קינוח" במשפט כזה הילד מקשר בין האוכל לפרסים ולתגמול, ונפתח פתח למניפולציות ולמאבקי כוחות כשהאוכל הוא במרכז. אוכל הוא לא שוחד!

 

גם שימוש במשפטים חיוביים (דוגמת "כל הכבוד אכלת את הירקות") הגבירו את צריכת המזון של הילד, כיוון שכך הילד ראה שהוא מקבל את תשומת לב שהוא רוצה. ואילו שימוש בכעס, לחץ ואמירות שליליות הובילו לבררנות אצל הילדים. גם דרך הבררנות הילד קיבל את תשומת הלב, אפילו אם היא שלילית. השליטה סביב האוכל הינה מעגלית: כאשר הילד מסרב לאכול מזון מסוג מסוים, ההורה מתעקש ומכריח אותו לאכול, והמצב רק מחמיר.

 

איך נותנים לילד עצמאות ובכל זאת את כל התזונה הדרושה לו?

  • הגישו לשולחן ארוחות מסודרות ומאוזנות, המכילות דגנים מלאים (פסטה, אורז, ולחם מקמח מלא), חלבון ממקורות שונים (ביצים, מוצרי חלב, בשר, דגים וקטניות), ומבחר ירקות.

 

  • נסו לא להתערב בבחירת המזון של הילד, ובכמויות שהוא בוחר.

 

  • החזיקו בבית ממתקים וחטיפים אך לא בכמויות גדולות. ערבו את הילדים במתן הממתקים והקצו להם ממתק אחד שהם בוחרים ביום.

 

  • אל  תכריחו  את הילד לגמור מהצלחת, ואל תציבו תנאים והבטחה לקינוח.

 

  • אם הילד מנסה להתחיל מאבק סביב האוכל, אל תגיבו ואל תסחפו למלחמה הזו.

 

  • ההמלצה שלי היא שההורים צריכים לספק לילדים את האוכל, להגיש לשולחן האוכל מגוון מזונות בריאים וטעימים, והילדים יוכלו לבחור כמה ומה לאכול מתוך המבחר, הילד יהיה פנוי להקשיב לאותות השובע ששולח הגוף, ולצרכים של הגוף, מבלי לערב את תחושת המרדנות והמניפולציות.