מדי פעם עולה לכותרות בכיר במשטרה או בצבא שמואשם בביצוע עבירות מין אלו ואחרות. כמובן שגם אנשים מן השורה שאינם מחזיקים במשרה בכירה בכוחות הביטחון יכולים למצוא את עצמם מואשמים בביצוע של עבירות מין, אך ההבדל הוא שברוב המקרים בהם מדובר על קצינים בכירים בצה"ל או במשטרה, התיקים ייסגרו בעסקת טיעון שתכלול התנצלות והודאה בהפרת אמונים בעוד שנאשמים מקרב הציבור הרחב לרוב ימצאו את עצמם בסופו של דבר מאחורי סוגר ובריח. האירוניה העצובה היא שהתנצלות הבוקעת מגרונו של קצין בכיר במשטרה תוביל לסגירת התיק ולשחרורו לחופשי, אך התנצלות שישמיע אדם מן השורה לרוב תשמש את התביעה לביסוס הראיות נגדו ולניסוח של כתב אישום.


הטענות הנפוצות והשגויות בנושא


כיצד נוצרת אפליה כזו במערכת המשפט? ובכן, טענתם העיקרית של המצדדים במצב הנוכחי היא שבין כה וכה שמו של הבכיר סובל מנזק חמור בשל הפרסומים ובכל מקרה הקריירה שלו סופגת פגיעה אנושה שספק אם תוכל להשתקם בעקבותיה. כמו כן טוענים התומכים במצב הקיים כי מאחר ולרוב חלק מההסכם כולל פרישה מן המערכת, הרי שהפרת האמונים כרוכה גם בפגיעה בכיסו של החשוד. עם זאת, למעשה הדברים לא שונים במידה ניכרת עבור האדם הפשוט שגם הוא סובל מפגיעה בשמו הטוב, מנזק משפחתי וכמובן שגם מאובדן הפרנסה שלו. 


המשמעות המשפטית של עבירות מרמה והפרת אמונים


מאחר והחוק משאיר פרשנות רחבה למדי למושג המרמה והפרת האמונים, המשמעות של המושג התגבשה בעיקר בעקבות פסקי דין שניתנו בנושא. לפי אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון בדימוס, האיסור על הפרת אמונים אמור להגן על שלושה ערכים מרכזיים. הערך הראשון הוא האמון שנותן הציבור בעובדי הציבור, השני הוא טוהר המידות וניקיון הכפיים של עובדי הציבור והשלישי הוא אינטרס הציבור לוודא שעובדי הציבור אכן יגשימו את התפקיד שלהם באופן הנדרש. באחד מפסקי הדין המפורסמים שניתנו בישראל כתב ברק כי בפעולות שמהוות הפרת אמונים ישנן סכנות רבות כיוון שהן מעודדות זלזול בקרב הציבור כלפי הרשויות, מכרסמות ביסודות שקושרים אותנו כחברה ומערערות את היציבות החברתית. האם לכל האמור לעיל ישנו קשר למחיקת אישומים פליליים? לעניות דעתי התשובה היא לא. מחיקת אישום לאחר הודאה במרמה והפרת אמונים היא תוצאה של חוסר שוויון משווע שיש ואף הכרחי לתקן בהקדם.

 

מאת: נוגה ויזל