יום אחד, ?הרצחת וגם ירשת? הלך ברחוב ופגש את ?לעג לרש?. התערבובובו, התגלגלולולו, וכך נולד מכתב של איום בתביעה בסך 100 אלף שקל משולחנו של אייל גולן אל מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי אונס ותקיפה מינית. לא חלף יום, ושולחנו של אייל גולן הנפיק מכתב נוסף. הפעם מדובר בפנייה לציבור הרחב, שמטרתה לא לגמרי ברורה לי, מעבר להתבכיינות אבסורדית על היותו קורבן. כי כבר עבר יום שלם והוא עוד לא שבר שיא חדש של אבסורד.

 

עוד באון לייף:

 

"הציבור בישראל כועס ומבולבל לחלוטין ממה שקרה", מנתח הפטרון את רגשותינו, "וצר לי על כך". ובגלל שאנחנו כאלה מבולבלים טיפשונים, אנחנו לא שמים לב שהוא בכלל לא אשם, ורק קורבן. כמובן. תמיד כשמדובר באלימות מינית מרשים לעצמם הנאשמים להציג את עצמם כקורבנות, אבל במצבים כאלה תמיד כדאי לבדוק כיצד היינו מגיבים אם היה מדובר בנער ולא בנערה. משום מה קל לנו יותר להבין את יחסי הכוחות ולזהות את האשמים כשנערות לא נמצאות בתוך המשוואה."אני מרגיש בתקופה האחרונה שדמי נישפך ואני נמצא תלוי בכיכר העיר על חבל גדול", מתפייט גולן בקריאה נרגשת משולחנו המשותף עם רני רהב, "וכל אדם שעובר זורק עלי לבנה ואיני יכול להגיב על כך". נשמע לא קל.

 

יש הרבה סיסמאות שאוהבים להשתמש בהן במצבים האלה. ?משפט שדה?, למשל, הוא ביטוי נפוץ אצל האנשים שפתאום החוק הוא נר לרגליהם המטונפות, ולא מצליחים להבחין בין משפט לבין דעת קהל. גם ?שפכו את דמי? מאד פופולרי, דימוי קורע לב שגורם לי לרצות לפנות לארגוני זכויות אדם ולראות אם הם יכולים אולי לעזור לקורבנות המסכנים, הקוזאקים הנגזלים שהתרגלו לחשוב שהכול שלהם ופתאום גילו שאולי לא, והם לא מצליחים להכיל את הבלבול הגדול. כמו חברו למגלומניה משה קצב, כל ההתבכיינות המתקרבנת הזאת רק מחדדת את העולם הילדותי שחיים בו האנשים האלה, שבו לא רק מותר להם הכל, אלא שאם הם במקרה נדרשים לקחת אחריות על מעשיהם – הם מרגישים שדמם נשפך בכיכר העיר ובלה בלה בלה. שופכים את דמם, לא פחות. במובן הזה, אפשר לרשום נקודה לזכותו של עמנואל רוזן, שהשכיל לסתום לרגע את הפה ולקחת צעד אחורה ברגע שבו, איך לומר, החרא פגע במאוורר.

 

אם נשפך דם מטאפורי, הרי הוא לא של אייל גולן, שטורח להתנצל בפני משפחתו (ספציפית אמו וילדיו) והקהל שלו, אבל שום מילה למישהי שאולי נפגעה ממנו (אין צורך להודות באשמה בשביל זה, מספיק לומר "סליחה אם מישהי נפגעה מאי ההבנה הזאת"). כי הן הרי לא קיימות, סתם שרמוטות נקמניות. ובכלל, מדוע הוא מתנצל בפני אמו? על כך שחשף בפניה לאיזה גבר נישאה ואיזה בן גדל לה בבית? 

 

ובכן, אייל גולן, אפשר לחסוך מאיתנו את הדרמה, זה מביך ופתטי. איש לא שופך את דמך. מה שאתה חווה כרגע זאת בסך הכל תגובה ציבורית רגשית לדברים שעשית. אתה אמור להכיר את התופעה: זוכר את האהבה מהקהל והשפע שזכית להם – תיקון, הרווחת אותם? גם הם תגובה של הציבור לדברים שעשית. ככה זה עם הציבור. לפעמים הוא אוהב ולפעמים לא, מה תעשה להם? תתבע אותם? פתאום הציבור אמור להיות איזו יישות אינטליגנטית במיוחד עם השכלה משפטית, ואמור לשקול בכובד ראש טיעונים מורכבים? פתאום הציבור חייב לך משהו, ואתה מתפלא על כך שהוא מגיב רגשית לדברים שאתה עושה ולא, למשל, ממהר לבדוק מה לשון החוק ומה עלה בגורל כל עדות ספציפית? נשמע שרהב וגולן ממש מאוכזבים מהציבור הזה, שמושפע מכותרות זולות. 

 

לו אני אייל גולן, ואני באמת חפה מפשע ומזועזעת מהמעשים, אני לא מאיימת על מרכז הסיוע בתביעה. אני תורמת לו הרבה מאד כסף. נגיד, את ה- 100 אלף שקל שהוא תובע מהם. זה יהיה פופוליסטי ויחטוף לעג וביקורת, אבל זה עדיין יהיה הדבר הנכון לעשות, בהנחה ששיקום הנערות האלה חשוב למישהו. או משקיעה את שמי וכספי ביצירת לובי לקידום חקיקה או חינוך בנושא. אבל מה אני יודעת, אני לא היחצ"ן של המדינה ולא הזמר של המדינה. אני כן יודעת שדעת קהל, בניגוד לנערות בנות 17, לא נקנית בבריונות או כסף.

 

שיא הסחטנות הרגשית במכתבו של גולן מגיע בטענה לפיה הוא בסך הכל רצה להתקרב לאביו, שנטש אותו בגיל צעיר. "רציתי אבא!!!" הוא זועק, עם שלושה סימני קריאה. דווקא המשפט הזה, שאמור לעורר אמפתיה, חושף בדיוק את הילד המגלומן שלשיטתו - אמור לקבל כל מה שהוא רוצה, ושום דבר בדרך לא משנה. כמו האחיין שלי בן החמש, שרק עכשיו לומד להגיד ?אפשר בבקשה מלח?? במקום לצעוק ?מלח!? בציפייה לקבל אותו מאיזו יד עלומה, עם אפס מודעות לעובדה שמישהו עבד, הרוויח כסף, קנה מלח, הניח אותו על השולחן, ועכשיו מעביר לו אותו, ויכול באותה מידה גם לא לעשות את זה. מבחינתו של גולן, זכותו ליחסים מופלאים בין אב לבן, כאלה שמושתתים על אורגיות עם קטינות, חשובה יותר מזכותן של נערות לכל דבר אחר.

 

ובכן, אייל, בפעם הבאה שאתה מתחבר לחלק הזה בתוכך, של ילד שמוכן לעשות הכול רק בשביל לקבל אישור והכרה מדמות אב, נסה ללכת אתו למקום טיפה יותר עמוק. אולי תבין משהו.