הטכנולוגיה המודרנית בתקשורת הגבירה את ה"דמוקרטיזציה" של המידע, העלתה את תפוצתו והגדילה את מידת הנגישות של האזרחים למידע, שפעם היה מרוחק מאיתנו. כך נקבע סדר היום בשיח הציבורי ומשתנה, חדשות לבקרים, עקב תפוצת המידע הרבה על פני שטח ולאורך זמן. אחד הנושאים ש"צבר" פופולאריות באחרונה הוא שר הביטחון, אהוד ברק, שכנראה מתקשה להפנים את העובדה שבעידן המודרני הדימוי עולה בחשיבותו - ולפיכך על איש ציבור להקפיד שלא יוכתם דימויו, חדשות לבקרים.

 

פתגם אמריקני אומר: "ככל שהקוף עולה יותר גבוה על העץ, כך יותר אנשים רואים שהישבן שלו אדום". התרגום לענייננו הוא שכאשר עולה רמת מוכרותו הציבורית של אדם, עליו להיות זהיר במהלכיו, כדי שדימויו הציבורי לא ייפגע. רמת החשיפה הציבורית של כוכבי ספורט ובידור ושל פוליטיקאים ואישי ציבור גבוהה מן הרגיל, ולכן הם מעוררים סקרנות ציבורית והופכים נושאים לדיווח בתקשורת.

 

מכאן נגזר ש"רדיוס הפרטיות" של איש ציבור קצר יותר מזה של האיש ברחוב - והחדירה אליו גדולה מזו של האדם הרגיל. ברדיוס הזה נכללים גם בני משפחתו של איש הציבור, שמרצונם או שלא מרצונם, "נהנים" מאמות מידה מחמירות בעיני התקשורת והציבור. כך לדוגמא, פולה בן- גוריון אשת ראש הממשלה בעידן הטרום טלוויזיוני, הייתה חשופה פחות לביקורת מאשר שרה נתניהו - שזרקורי התקשורת מטילים עליה אור קבוע.

נופלת למלכודת במגושמות אופיינית

אם נחזור אל משפחת ברק, ראוי להדגיש כי אשתו הראשונה של שר הביטחון, נאווה, עשתה שימוש מדוד ומבוקר ביכולת החשיפה מרצון, ומטבע הדברים – התקשורת לא הרבתה לסקור את פעילותה כאשת ראש הממשלה וכאישה פעלתנית. נילי פריאל, אשתו הנוכחית של אהוד ברק, מוחצנת יותר מקודמתה, אך ניתן היה לצפות ממנה לזהירות בנושא החשיפה, עקב מיומנויותיה כאשת יחסי ציבור.

 

אולם מסתבר שהטינה הציבורית אל אהוד ברק לא פוסחת על רעייתו, שדומה כי היא נופלת בכל מלכודת אפשרית, וזוכה לקיתונות של ביקורת ציבורית וסיקור במדיה. העניין הציבורי החל בחברת "טאורוס", שהקימה נילי פריאל, כדי לעשות רווחים בעקבות יכולותיה "ליצור קשרים" לאנשי עסקים. הניסיון ה"עסקי" הזה העלה חשש ציבורי שהגב' פריאל מנסה להפיק רווחים אישיים ממעמדו הציבורי של בעלה כשר הביטחון.

 

הכתם הציבורי התרחב כאשר נמסר כי הזוג ברק רכש דירת פאר בקומה גבוהה ב"מגדלי אקירוב". כאן "סבלה" נילי פריאל ממעמדו של בעלה כיו"ר מפלגת העבודה, שעמד בסתירה לחיי הפאר שלו כראש מפלגה סוציאליסטית. פריאל "נענשה" ציבורית הפעם שלא באשמתה, אך במגושמות אופיינית נפלה למלכודת נוספת – מלכודת העוזרת הפיליפינית המסתורית. פריאל עשתה את כל השגיאות האפשריות בהתנהלותה בפרשה, החל בהיתממות שאיש לא קנה, וכלה בניסיון להתחמק בעונש מגוחך.

התקשורת עטה על טרף קל

אחד הדימויים החוזרים ונשנים בקשר לנילי פריאל הוא הזחיחות והחיוך חושף השיניים, שהיא מפזרת סביבותיה. אלה מצטרפים לדימוי הזחוח של בעלה שנתפס כמי ש"מצפצף על כל העולם". כל יועץ תקשורת מתחיל היה מייעץ לנילי פריאל לכבוש את חיוכיה הרחבים בציבור – קל וחומר במצבים מביכים. הארשת הזחוחה, שהיא מקרינה במדיה, אינה עושה עימה חסד - אם לנקוט לשון המעטה.

 

דווקא עכשיו, כשהיא בעין הסערה הציבורית, דומני שהבעת פנים רצינית הייתה מיטיבה עם דימוייה הציבורי של הגב' ברק. יתכן שהמדיה עושה לנילי פריאל עוול בחיזוקו של הדימוי הגאוותני והמתנשא שלה. ייתכן שהתקשורת עטה עליה מכיוון שהיא "טרף קל", אך אין בכך כדי לפטור את נילי פריאל מהניסיון לשקוד על שינויו של הדימוי הציבורי שלה.