"אני תולשת כבר מגיל 19, אולי אפילו לפני כן. כי אני זוכרת שבבית ספר היו מעירים לי על כך שאני כל הזמן מתעסקת עם הריסים שלי, חשבתי שזה רק הרגל, אבל אז בדקתי באינטרנט וגיליתי שזו תופעה".

 

הבלוגרית הישראלית kokob2  היא רק  אחת מני רבים הסובלים מטריכוטילומניה, תופעה שפירוש שמה מורכב משלוש מילים ביוונית: טריקס,(Thrix)  שפירושו שיער, טיליין(Tillein)  שמשמעותו לתלוש, ומאניה, כלומר שיגעון.

 

מספרם של התולשים אינו ידוע, אבל ההערכות הן שמדובר בכמה אחוזים באוכלוסייה. "תלישת שערות היא סוג של טקס, לכן המחשבה כיום היא שמדובר בהפרעת חרדה ממשפחת הפרעות הOCD-", מסביר ד"ר ירדן לוינסקי, פסיכיאטר בכיר בחטיבה לפסיכיאטריה במרכז הרפואי "שיבא"  ומנהל מרכז רזולוציה.

 

מחקר ראשון מסוגו שהתפרסם בירחון רפואי לפסיכיאטריה בארצות הברית מגלה כי חומצה אמינית בשם -acetylcysteineNAC) עשויה להפחית את הצורך בתלישה.

 

המחקר נערך בבית החולים הכללי במסצ'וסטס, בארצות הברית, והשתתפו בו חמישה גברים ו-45 נשים שאובחנו כסובלים מטריכוטילומניה. לדברי החוקרים, הדחף לתלוש פחת באופן משמעותי אצל משתתפי המחקר שקיבלו את החומצה כתוסף תזונה.   

הדחף לתלוש את השיער הוא סוג של התמכרות

"הדחף לתלוש הוא סוג של התמכרות, כי אם לא תולשים, נכנסים ללחץ ולאי שקט, בדיוק כמו שקורה למכורים לניקוטין אם הם לא מעשנים סיגריה", מסבירה שרון לויט, דוקטורנטית לפסיכולוגיה, בעל תואר שני בפסיכותרפיה התנהגותית קוגניטיבית, שפתחה לאחרונה פורום בנושא הפרעות OCD  באתר דוקטור'ס.

 

"לטקס יש מצד אחד משמעות סימבולית, ומאידך, תלישת השיער מסיחה את הדעת מהפעילות. הן משום שזה מרגיע כעס וחרדה, הן משום שהכאב מפעיל אזורים אחרים במוח כך שאיזור החרדה דועך, והן בגלל שהכאב גורם לשחרור של אנדורפינים, שהם סמי ההרגעה הטבעיים של הגוף", מוסיף ד"ר לוינסקי.

 

לדברי לויט, ביטויים נוספים של הפרעת שליטה בדחפים יכולים להיות חיטוט כפייתי בעור וכסיסת ציפורניים. "הופעות האלה אופייניות אצל אנשים חרדתיים שמחפשים פעולה שתרגיע. ישנם הרבה אנשים שלוקים בשתי הבעיות: טריכוטילומניה וOCD".

 

לגליה (שם בדוי) שחברה בקהילת תלישת שיער כפייתית: טריכוטילומניה  כבר לא נשארו כמעט ריסים. הסטודנטית לסוציולוגיה בת ה-26 נוהגת לתלוש את ריסיה באופן אוטומטי בכל רגע אפשרי. "הדחף מתעורר אצלי כשיש רגע מת, ואני לא צריכה להתעסק בעבודה או בלימודים. היד נשלחת באופן אוטומטי, אני תופסת את הריס בין שתי אצבעות ותולשת. לא קל לחיות עם ההפרעה הזו. אני מאוד רגישה וכל אירוע הכי קטן, כמו ריב עם אמא שלי, איחור לעבודה, ציון לא מספק במבחן, ישר מוציא אותי מדעתי ומעלה אצלי את הדחף לתלוש. ואי אפשר להסתיר, כי ישר רואים שמשהו בריסים שלי לא תקין".

מתי עלולים לצוץ הסימנים הראשונים?

לדברי ד"ר לוינסקי, תלישת שיער מתחילה בדרך כלל בגיל ההתבגרות. אמנם יש שטוענים שגם ילדים לוקים בה, ואפילו בשכיחות גבוהה משל מבוגרים, אבל לדברי ד"ר לוינסקי זוהי טעות. "ילדים נוהגים למשוך בשיער, להכניס לפה ולמולל. זה שכיח מאוד. אלה תופעות נורמטיביות שחולפות לבד ובדרך כלל זה  לא מתפתח לכדי הפרעה נפשית".

 

"אצל מבוגרים, לעומת זאת, זה מתחיל כשאדם תולש שערה שנראית  לא במקום, מרגיש טוב עם עצמו, ונוצרת איזו התניה התנהגותית. מכאן הסברה שמדובר בהתנהגות אובססיבית. הרבה פעמים אנשים לא מודעים לכך שמשהו אצלם חריג. צריך גם לזכור שזו הפרעה שמופיעה בגלים. יש תקופות של הטבה ויש תקופות של החמרה, וכשהתופעה נעלמת למספר שנים או חודשים, יש לאדם תחושה שהוא "יצא מזה"".

 

אצל מיכל (שם בדוי) החלה התלישה בגיל 18,  בתקופת הבגרויות. "הייתי במתח רב, ומצאתי את עצמי לומדת ותולשת שערות. הייתי צעירה, היה לי שיער שופע ועשיר, וזו לא היתה בעיה להסוות את הקרחות הזעירות שגרמתי לעצמי. כשהתגייסתי הרגשתי הקלה. אהבתי את התפקיד שלי, הייתי עסוקה ומלאת סיפוק. הצרות חזרו אחרי הצבא, כשהתחלתי ללמוד באוניברסיטה. שוב התחיל מתח של מבחנים ועבודות, וחזרתי לתלוש".

 

ד"ר לוינסקי מאשר שהתפרצויות של טריכוטילומניה מחמירות בתקופות של סטרס, בגלל לחץ בעבודה, משבר משפחתי, ואפילו בגלל אירוע חיובי, כמו חתונה. זה בדיוק מה שקרה למיכל. "השיא הגיע לקראת החתונה, תלשתי בלי הפסקה, עד שכבר אי אפשר היה להסתיר יותר, מה גם שידעתי שהספרית שתסדר לי את השיער ביום המאושר בחיי בודאי תבחין ושאולי היא לא תצליח להסתיר אותן. ואז הבנתי שאני חייבת לפנות לטיפול נפשי".

 

לדברי ד"ר לוינסקי, הטיפול המומלץ הוא התנהגותי-קוגניטיבי (CBT)  ביחד עם טיפול תרופתי ממשפחת SSRI, שמתאים לטיפול בחרדות ודיכאון. לויט מסכימה, וממליצה להוסיף רישום ותיעוד של כל תלישה ותלישה. "מתי, כמה פעמים ביום. לנהל יומן מעקב כדי לנטר את הבעיה, כלומר להבין מהם הטריגרים לתלישה. הרישום הופך את ההרגל מאוטומטי להתנהגות שמודעים אליה. זיהוי הטריגרים והסיטואציה נותן לאנשים איזושהי שליטה על פעולת התלישה".