טרנד הנשים המתות של עולם האופנה הגיע השבוע לשיאים חדשים. אחרי הקמפיין של מיילי סיירוס למארק ג'ייקובס, הגיעה הפקת אופנה שערורייתית במיוחד, שמעטרת את גיליון אפריל של ה"ווג" האיטלקי.

 

סטיבל מייזל, הצלם הקבוע של המגזין, הפיק סדרת צילומים בה ניתן לראות נשים לובשות בגדי קוטור של מעצבים מובילים, כמו פראדה ואלכסנדר וונג, תוך שהן חומקות או נפגעות מאלימות בתוך הבית. בין השאר ניתן לראות דוגמנית מסתתרת מפני גבר שיורד במדרגות כשהיא לבושה בגרביונים ועקבים ודוגמנית אדמונית שרועה על הרצפה כשדם ניגר מראשה. כנראה שמישהו בעיתון חשב שנשים מוכות זה הטרנד הכי חם לאביב/קיץ 2014.

 

 

זו לא הפעם הראשונה ש"ווג" איטליה עושה רעש. פרנקה סוזאני, מי שעורכת את המגזין ב-25 השנים האחרונות, אמונה על לא מעט הפקות שעוררו סערות, בהן ההפקה להעלאת המודעות לדליפת הנפט במפרץ מקסיקו מ-2010, אז הדוגמנית קריסטן מקמנאמי הצטלמה כציפור קורמורן מתה, או המחוך בהיקף של 33 סנטימטר אליו נדחסה הדוגמנית סטלה טננט.

 

במקביל לאלו, הרימה סוזאני כמה הפקות שעוררו דיונים חשובים על מקומה של האישה, ביניהן הגיליון השחור מ-2008 שהביא לשם שינוי אל קדמת הבמה את הדוגמניות השחורות והגיליון מ-2011 שעל שערו כיכבו הדוגמניות הגדולות הבולטות בתעשייה.

 

 

לטענתה של סוזאני, הגיליון הפעם הוא המשך ישיר לכך. בראיון ל- independent סיפרה כי הרעיון להפקה התחיל בכלל כמחווה לקולנוע ולסרטי האימה, אבל כשהתמונות יצאו והתחילו להתפרסם בעולם, הבינה סוזאני שיש לה משהו אחר ביד. "כמה נשים מדי שנה מותקפות או עוברות התעללות ואפילו נרצחות? אתה יודע, רק באיטליה, שהיא מדינה קטנה, נפגעו בשנה שעברה 1,700 נשים וכמעט 130 נשים נהרגו, אז זו תופעה רחבה מאוד, כמעט שתי נשים בשבוע...לכן אמרתי למה לא להפיץ את המסר הזה, במיוחד כשהאימה של החיים גדולה מזו שרואים בקולנוע? זה באמת מופע אימים. מה שאנחנו רואים מדי יום בכל העיתונים ברחבי העולם זה רק עד כמה האישה שבירה אפילו בימינו ועד כמה היא יכולה להיות מותקפת, יכולה לעבור התעללות או יכולה להירצח".

 

 

סוזאני מבקשת להדגיש כי ההפקה היא לא נגד גברים, אלא בעד העובדה שנשים יכולות להגן על עצמן. "והרבה אנשים כבר פועלים בעניין הזה, בגלל שאני יודעת שאנשים מתעשיית האופנה מאוד מחויבים להגן על נשים, להעלות מודעות ולהעצים נשים".

 

עוד הוסיפה סוזאני "אם אתה משתמש באופנה בצורה הנכונה, אתה יכול לפנות לכולם. מי מדבר איטלקית? אף אחד. אז תמונות זו הדרך היחידה שבה אפשר לדבר אל כולם...ואני חושבת שאופנה לא מתעסקת רק בשמלות יפות, אלא גם בתרבות, במקום שבו אתה חי, בתנועות חברתיות, בגזענות, בהכל".

 

לפני שאתם נותנים לנימוקים של סוזאני לשכנע אתכם, הנה כמה נקודות שכדאי לחשוב עליהם: סוזאני בעצמה הודתה שההפקה התחילה כהומאז' לסרטי אימה, כך שרק אחרי שהתמונות צולמו ועוררו עניין, היא הצמידה להן גם אג'נדה נגד אלימות כלפי נשים. ואם לסוזאני כל כך בוער להראות תמונה שתעביר את המסר בצורה אוניברסאלית, אולי כדאי לה לרדת מתמונות של דוגמניות יפיפיות בבגדי מעצבים שעליהם כתמי דם, ולבחור דווקא בתמונות שימחישו עד כמה מכוערים הגברים המתעללים כשהם נמצאים באמצע התקף האלימות שלהם. ובכלל, אם סוזאני וחבריה כל כך רוצים לצאת נגד פגיעה בנשים, הם יכולים פשוט לשחרר הצהרה שבה הם מכריזים שהם לא יפרסמו יותר הפקות שמאדירות אלימות כלפי נשים, כמו, למשל, הפרסומת הזו של ג'ימי צ'ו. אבל כנראה שזה כבר קצת יותר מדי לבקש.