עוד לפני פרוץ האביב חשפה חברת קסטרו את שיתוף הפעולה המסקרן האחרון שלה: קולקציית קפסולה עם מעצב בגדי הים הוותיק גדעון אוברזון. הקולקציה, שכוללת מספר דגמים מצומצם עם סקאלת צבעים מצומצמת עוד יותר, מצטרפת לבגדי הים הקיימים כבר ברשת, אך מובחנת מהם כמעט בכל מובן אפשרי. במקום חלקי בקיני צבעוניים וזעירים עם תג מחיר ידידותי עד מפתה, עיצב אוברזון קולקציה בוגרת, איכותית מאוד ואנטי-טרנדית במכוון.

 

עוד באון לייף

 

 

אוברזון הוא הגולגלת הכי מנצנצת כרגע על חגורת שיתופי הפעולה של קסטרו. מי שהצהירו על עצמם כמובילי האופנה הישראלית בהחלט עושים עבודה מעניינת בחיבור בין הכוח הקמעוני העצום שהם מייצגים ובין אושיות אופנה, מעצבים צעירים ובוגרים ואמני רחוב. לאוברזון קדמה קולקציית גברים מוצלחת שעיצב עברי לידר ("אחת הקולקציות הכי נמכרות שלנו" על פי אתי רוטר) וכן קולקציות קפסולה עם המעצב יונתן זוהר, אלון לבנה וקבוצת אמני גרפיטי.

 

בגד ים של גדעון אוברזון לקסטרו

 

"רציתי לשתף פעולה עם קסטרו כבר הרבה זמן", מודה אוברזון. "אני מאוד אוהב את מה שקסטרו עושים ורק חיכיתי להזדמנות המתאימה אחרי שאשוחרר ממקום העבודה הקודם שלי (גוטקס – אב"י). התחלנו לדבר על זה בארוחת ערב לפני כשנה ואני שמח שזה סוף סוף יוצא לפועל".

 

מהיכן בא הרצון לשיתוף הפעולה הזה?

"אני מאוד אוהב לחדש ולהתחדש. אני תמיד פתוח לשיתופי פעולה ואני מנסה ליצור מאהבה, לנסות לעשות משהו שונה בכל קו שאני יוצר. מבחינתי הקולקציה שיצרתי לקסטרו היא קולקציה שמשלימה את מה שאני עושה. הפנייה שלהם אלי ריגשה אותי".

 

איך לקוחה קבועה שלך תגיב כשהיא תגיע לרכוש בגד ים של גדעון אוברזון בקסטרו בשליש מחיר ואפילו פחות ממה שהיא קונה בחנות שנושאת את שמך?

"שיתוף הפעולה פונה גם לקהל היעד שלי. בחרתי לעבוד בקסטרו כי זו חברה מבוססת שיודעת לנהל. מבחינתי, אם הקהל שלי קונה אצלי או בקסטרו זה הינו הך. הקולקציה הזו משלימה את מה שאני עושה ואני מחויב אליה מבחינת עיצוב ואיכות".

 

מה השוני בקו הזה לעומת קווים קודמים?

"החשיפה לקהלים חדשים שאולי לא הכירו את המותג. קהל צעיר יותר. בגדי הים שעיצבתי הם לא שקופים כמו בקולקציות אחרות, יש להן בטנות שחורות, מותן גבוהה וסטייל. המון סטייל".

 

הנעליים הן פרי של שיתוף הפעולה בין ליאת אשורי לסקופ

 

למי זה טוב?

קסטרו היא כמובן לא השחקנית היחידה בשטח. כמו שב- H&M הפכו את שיתופי הפעולה עם המעצבים לטרנד עונתי, כך גם בבתי האופנה מקומיים למדו שלפעמים אחד ועוד אחד שווה הרבה מאוד. רק בעונה הנוכחית התבשרנו על שיתוף פעולה בין חברת twentyfourseven והסטייליסטית-צלמת המוכשרת תמר קרוון, מיני קולקציה של נינט טייב לדלתא אותם היא מפרזנטרת, דורין אטיאס נתנה את הדרקונים שלה לקולקציה משותפת עם מעצבת בגדי ההיריון אבישג ארבל וממש לאחרונה  השיקו בחברת הנעליים סקופ שת"פ טרנדי עם הסטייליסטית ליאת אשורי, שהוקדש דווקא לנעלי הגברים.

 

אבל עם כל הכבוד לשיתופי הפעולה בין מותגי אופנה לסלבריטאים ומובילי דעת קהל שהעובדה העיקרית שלהם היא הופעות באירועים יחצ"נים, נדמה ששיתופי הפעולה בין בתי אופנת העלית לבין החברות המסחריות הן המשתלמות ביותר לכל הצדדים. בתי אופנת עלית יוקרתיים כמו לנווין, ורסאצ'ה, איזבל מארה ומארני (כולם שיתפו פעולה עם H&M) זוכים לחשיפה מטורפת בקרב קהל יעד חדש, שידו אינו משגת פריט מהקולקציה הראשית. ההמונים זוכים לקבל טישרט, ג'קט או נעליים עם חתימת המעצב ולחוש כפאשניסטיות לרגע, ואילו רשתות האופנה סופרות את הכסף. אבל הייתכן שבמבט חודר יותר כולנו מפסידים? ובכולנו הכוונה היא בעיקר לנו, הצרכנים? 

 

כל פריטי קולקציית מעצבים, שהוגדרו בנוחות כ"קולקציות קפסולה", הם לרוב יקרים יותר משאר הקולקציה של רשת האופנה, ולא תמיד הפרשי המחיר מתבטאים באיכות. מעצבי העל תורמים אולי את החזון האומנותי שלהם ואת קווי העיצוב שכל מכורה ל"ווג" תזהה, אבל הפריטים עדיין נתפרים במזרח הרחוק, באותה איכות שמאפשרת ייצור המוני במחירים נוחים. חולצת הטי של מעצב נודע אולי לא תעלה לכם 1,000 שקל כמו בחנות בקניון רמת אביב, אבל גם במחיר של 400 שקל אנחנו מצפים לחולצת טי שתשרוד יותר מעשר כביסות.

 

בנוסף, גם הייחודיות של פריט מעצבים שנשמרת לרוב בשל מגבלת מחיר מטורפת, נחסכת פה מקהל הצרכנים. אם קולקציית קפסולה מאפשרת לכולם לקנות בגדים של מעצבי על, ואז כולם לובשים את אותם פריטים בדיוק – האם זה שווה את ההשקעה?והאם פריט שנמכר בקולקציית הקפסולה שווה בערכו האופנתי לפריט שנמכר בחנות הדגל של המעצב? או שעדיף כבר לחסוך עוד כמה חודשים ולקנות את הדבר האמיתי? כנראה שהתשובות רחוקות מלהיות חד-משמעיות.  

 

חן יאני מגדמנת את קולקציית הקפסולה של תמר קרוון ל- twentyfourseven

 

בשנים האחרונות אנו עדים לאופנה מהירה במובן הכי פשטני שלה. הרשתות הזרות והמקומיות מתרגמות טרנדים בצורה מסחררת, חוסכות על כוח עבודה זול ומציעות לרוב את אותה תוצרת בדיוק ובמחירים שווים (כמעט לכל נפש). בתקופה זו נראה כי הדרך היחידה להתבדל היא שיתופי פעולה עם מעצבי העל שעוד נותרו לא מושגים לרוב הדומם, והצעת מעין יצור כלאיים. התשובה, כמעט תמיד, היא לא פה ולא שם. בקולקציות הקפסולה אנחנו מוצאים פריטים שנראו כאילו נשמטו והושלכו ממחברות העיצוב של המעצבים והוחזרו לייצור רק כדי לתת מענה מהיר ולהפוך לתרגום טרנדים מהיר שמגיע דווקא מבתי האופנה.

 

הפתרון בקולקציות קפסולה שמוצעות פה חדשות לבקרים היא דווקא להתעלם מחתימת המעצב על הפריט. למרות ששמו מתנוסס שם, אין זה אומר שזה הוא פריט שהוא היה מוכן למכור בחנות שלו במחיר מלא. במקום זאת, בדקו האם הפריט עונה על הסטנדרטים האופנתיים שלכן, האם הוא משתלב בצורה הרמונית במלתחה שלכן ובעיקר – האם הוא שווה את הכסף?