הידיעה שהתנוססה לאחרונה באחד מאתרי הרכילות הגדולים ביותר בארץ לא השאירה מקום לספק. "גל גדות מקפידה על שגרת אימונים מפרכת עבור התפקיד בבאטמן נגד סופרמן" נכתב שם ואף צוין כי בחודשים האחרונים גדות עורכת סדרת אימונים שכוללת משקולות ואימוני כוח על מנת לעלות את מאסת השרירים שלה לקראת התפקיד הבשרני של וונדרוומן. המסע של גדות הצנומה לעבר גזרה שנתפסת "נשית" יותר מתועד באובססיביות בחודשים האחרונים על ידי התקשורת הישראלית. מי שספגה לא פעם ביקורת על גזרתה הנערית-עד-דקיקה, ונחשפה לקהל הבינלאומי כשהיא שוכבת בביקיני קטנטן על שער מגזין 'מקסים', עובדת קשה כדי להתאים את עצמה לסטנדרטים החדשים בעולם הפרזנטוריות העכשווי – קימורים במקומות הנכונים, שרירי ידיים שיגרמו למישל אובמה להסמיק וכמו תמיד – חזה נדיב וטבעי.

 

עוד באון לייף

 

 

גל גדות. בדיאטת השמנה? תמונה: Shutterstock

 

גדות היא אולי הנציגות המקומית הטובה ביותר שלנו לטרנד הנוכחי, אבל אין ספק כי מדובר במגמה מתחזקת וכלל עולמית. ג'ניפר לורנס היא אולי הדוגמא הטובה ביותר לכך. השחקנית הצעירה (שמעולם לא למדה משחק) ואספנית פרסים סדרתית נאלצה להגיב במסע יחסי הציבור של הסרט "משחקי הרעב" על משקלה ולצאת בפומבי נגד אתרי מעריצים שקראו לה - קחו נשימה ארוכה - שמנה. לורנס, בחורה רזה בכל סטנדרט מערבי (אבל לא הוליוודי) לא הכריזה על דיאטה מיקרוביוטית ובמקום זה הצהירה שהיא "לעולם לא תרעיב את עצמה בשביל תפקיד" ו"הגוף שלי בריא וחזק. לא רזה וסובל מתת תזונה". הקו הזה אגב, השתלם לה מאוד מבחינת תדמית ומזומנים. בית האופנה דיור, אליטיסטי, צרפתי וקפוץ תחת, אימץ את לורנס כפרזנטורית קו בגדי הערב שלו, הלביש אותה לשתי עונות טקסים ואפילו הפך את המעידה החיננית שלה לבמה  בטקס האוסקר בשנה שעברה למודעה מלאת הומור עצמי.

 

לאופנת ההוט קוטור יש עוד הרבה לאן לצעוד (בתי האופנה הגדולים יכולים להתחיל לכלול דוגמניות במידות 38 גם על מסלולי התצוגות ולא רק כקוריוז יח"צ או לקראת צילומים ל"ווג") אבל נדמה שהתחזקות כוחן של נשים במידות נורמליות מתחילה לחלחל גם להיכלים המצומצמים של מועדון הפאשניסטיות הסגור והאליטסטי. במפתיע, דווקא "ווג" ארצות הברית, בהנהגתה הקפואה של אנה וינטור, מוביל את המגמה וכידוע, לאן שאנה הולכת, יבואו כולם.

 

קייט אפטון. אמא, אני על הווג! תמונה: Shutterstock 

 

קייט אפטון, למשל, היא בחורה בריאה, יפיפייה ונגישה מאוד, מסוג הנערה מבית השכן. לא בדיוק מי שמצטלמת למגזיני אוונגרד. לאפטון יש שני נכסים עיקריים שאיתם הצליחה לפרוץ לתודעה (חפשו את קמפיין הריקודים שלה בביקיני שהורד מיוטיוב בשל חשיפת יתר ועורר שערוריה זוטא) ואלו הביאו אותה לכל מגזין גברי אפשרי. במשך זמן מה היה נדמה שהיא סוללת את דרכה להפוך לעוד פרחת טראש שאת תמונותיה תוכלו למצוא בשירותים של בנק הזרע הקרוב לביתכם, אבל היא רצתה יותר.

 

עם הרבה חוצפה, סוכן נכון ואישיות כובשת, הצליחה הדוגמנית לכבוש את שערי "ווג" איטליה, "ווג" הבריטי ולבסוף נחתה על שער "ווג" ארצות הברית ביוני האחרון כשהיא מכונה, לא פחות ולא יותר, כ"דוגמנית העל הכי חמה על כדור הארץ" ו"הפצצה האהובה על אמריקה". הכתבה והצילומים, שסוגננו באופן בולט כמחווה לאייקון מרלין מונרו, היו הצהרת כוונות ברורה וחדשנית: מעכשיו, גם אם את נראית כמו טראש קרוונים, תוכלי להגיע לשער של "ווג". וגם שמידה 38 היא השחור החדש. במהלך השנה האחרונה חלקו את תהילת "ווג" גם השחקנית/כתבת/בימאית לינה דנהאם (שרחוקה ממידה 38) ולאחרונה גם קים קרדישאן עם האקססוריז קניה ווסט - בחורה שכל כולה קימורים, עליות ומידת חזה מפוארת. בדיוק ההיפך מאייקוני האופנה השדופות שנכנסו לחיינו בניינטיז וסירבו לעזוב.

 

אז למה כל זה קורה עכשיו? הרי התקשורת טוחנת לנו את השכל על "הנשים החדשות" ו"הנשים האמיתיות" לפחות חצי עשור. מה קרה שדווקא עכשיו, אחרי שהפרסומת המפורסמת ל-DAVE כבר נטחנה בכל עבודה סמינריונית במגדר– אנחנו מתחילות להרגיש בהבדל? ראשית כל, כסף. המון המון כסף. המפץ הגדול של המידות הגדולות ומידות הפלאס סייז הגיע מתוך מצוקה אמיתית של נשים שפשוט לא מצאו מענה יומיומי ברשתות או אצל המעצבים. ענקי האופנה הפנימו כי לא רק שהם מפספסים שוק של מיליארדי דולרים, אלא שהפספוס הזה מעורר הרבה אנטגוניזם בקרב קהל הלקוחות הפונטציאלי שלהן. בשנים האחרונות ראינו שבירה חזקה לכיוון המידות הגדולות שלוותה בהרבה הצהרות אבל מעט תוצאות. בניית מחלקת מידות גדולות הוא תהליך שלוקח זמן וכסף, ואת התוצאות שלו אנחנו מתחילים לראות רק עכשיו.

 

אבל השינוי הוא לא רק במידות הגדולות: טווח המידות 38-42 הוא המידה הנפוצה ביותר בקרב נשים בגילאי 30 פלוס, אימהות צעירות ומעלה. אלו נשים עם קריירות, עם הבנה באופנה גלובלית וחשיפה גבוהה לטרנדים אופנתיים ומגמות. הנשים במידות הללו לא תמיד מצאו את עצמן ברשתות שפנו לקהל צעיר (רנואר, טוונטי פור סבן, פור אבר 21, קסטרו, מנגו, אמריקן אאוטפיטרס כדוגמא מייצגת) ומצד שני לא התאימו לגל החדש והמבורך של מידות גדולות.

לפער הזה נכנסות הפרזנטוריות החדשות של עולם האופנה. הן מציגות אישיות חזקה, קלילות שכל כך חסרה בעולם הזה ובעיקר – מידה הגיונית, נורמלית ואמיתית, שמראה איך השמלה הזו תראה גם עליי ולא רק על דוגמנית שהסטייליסטית הידקה את השמלה מאחוריה בעשרות מקלות כביסה כדי שתתאים. לורנס, גדות המשתדרגת, אפטון ואפילו קרדישיאן בדרכה הן האיזון התדמיתי שתעשיית האופנה, הבידור והתרבות צריכה. אחרי שנים של סמי אנורקסיה ותגובת נגד של מידות גדולות, הגיע עידן הממוצעות. טוב שבאתן.