רבקה קופר (ליבסקינד) נולדה ב-15 ביוני 1921 בעיר ז'שוב שבפולין, בת בכורה להדסה וחיים, אחות גדולה למנק. כשהיתה כבת 14 עברה המשפחה לגור בקרקוב. היא הצטרפה לתנועת הנוער הציונית "עקיבא" ולמדה בגימנסיה העברית. כשהיתה בת 17 היתה למזכירת הקן. היא רצתה ללמוד רפואה. ראש התנועה בקרקוב, דולק (אהרן) ליבסקינד, ביקש ממנה למלא את תפקיד מזכיר התנועה בוורשה. כנראה אז הנצה האהבה: בינואר 1939 התארסו ובסוף אותה שנה נישאו. אלה כבר היו ימי המלחמה. החברים והחברות התרכזו בפעילות חינוכית. היא היתה אחראית על החוג לתנ"ך.

 

עוד באון לייף:

 

רבקה קופר ודולק (אהרן) ליבסקינד. צילום: ויקיפדיה

 

כשהיא מצוידת בתעודות מזויפות החלה לצאת לגטאות אחרים למשימות בשליחות התנועה. ככל שחלף הזמן החלו להתארגן להתנגדות בנשק, עד להקמת מחתרת בפיקודו של דולק ליבסקינד. בנובמבר 1942 נעצרה ולכן לא השתתפה בפעולת המחתרת הידועה בבית הקפה "ציגנריה", אז השליכו חברי המחתרת בקבוקי מולוטוב ורימונים לבית הקפה שהיה מלא בקצינים וחיילים גרמנים. אחרים הניפו דגלים והדביקו כרוזים. בעקבות הפעולה נתפסו כמה מהלוחמים, ביניהם בעלה.

 

ב-18 בינואר 1943 גורשה לאושוויץ. בינואר 1945 השתתפה בצעדות המוות. אחרי המלחמה הגיעה לדנמרק ומשם לשוודיה. בכנס של תנועת החלוץ הכירה את שלום קופר, שגם הוא עבר את השואה. שניהם לימדו נערים ונערות ניצולים שהגיעו גם הם לשוודיה. היא לימדה עברית והיסטוריה, הוא לימד תנ"ך. ארצה הפליגה על סיפון אניית המעפילים תיאודור הרצל, שנוסעיה גורשו למחנה המעצר בקפריסין. בינואר 1948 הגיעה לארץ ויחד עם שלום קופר הצטרפו לדגניה ב'. נולד להם בן אחד. היא מעולם לא למדה רפואה אלא ספרנות וניהלה את הספרייה של הקיבוץ. היתה גם מזכיר הקיבוץ. בגיל 86 הלכה לעולמה.   

 

לנצח את אייכמן

 

סיפור השואה של רבקה קופר הוא סיפור גבורה: זהו סיפורה של לוחמת בנשק במחתרת בגטו, וסיפורה של לוחמת ברוחה במחנה אושוויץ. מזיכרונותיה עולה כיצד האחווה בין חברי המחתרת בקרקוב והאחווה בין האסירות באושוויץ עזרו לה להתמיד במאבק ההישרדות היומיומי. בשנת 1961 העידה במשפט של אדולף אייכמן בירושלים. בין היתר סיפרה כיצד בליל שישי נאספה קבוצת אסירות על אחד הדרגשים והדליקה זנבות של נרות ושרה שירי שבת. לא היה לנו לחם, לא היה לנו מה לשתות, ציינה, "אבל את הנרות השגנו איכשהו".   

 

סיפור השואה של רבקה קופר הוא גם סיפור של אישה צעירה שאיבדה את אהובה. אחרי הפעולה המוצלחת בבית הקפה "ציגנריה", אמרה בעדותה במשפט אייכמן, התגלה המחבוא של החברים שהשתתפו בפעולה. דולק ליבסקינד נמצא במחבוא של המפקדה יחד עם אחד מהחברים לנשק. שניהם לא מתו מירי גרמני, חזרה והזכירה; לא נהרגו ולא נתפסו, אלא התאבדו בכדורים האחרונים. את רסיסי הכאב הפרטי שמרה לעצמה.

 

חיפוש בגוגל אחרי רבקה קופר מפנה לעדותה במשפט אייכמן. בתמונה על דוכן העדים נראית אישה זקופת קומה, שיערה העבות קלוע לצמה הכרוכה על קודקודה. היא היתה אז כבת 41, נשואה בשנית, אם לילד, חברת קיבוץ. לפני כחודשיים כתבה סטודנטית את הערך רבקה קופר לויקיפדיה ובכך הנגישה את סיפורה של רבקה קופר לכל משתמשת ומשתמש באינטרנט. בחיפושיה אחרי חומרים הצליחה לאתר את ספרה האוטוביוגרפי של רבקה קופר, שראה אור כשלוש שנים לפני מותה, ושמו: רסיסי זכרונות.

 

קופר מעידה במשפט אייכמן. צילום: ויקיפדיה

 
הערך רבקה קופר נכתב במסגרת "פרויקט מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה", במסגרתו כותבים סטודנטיות וסטודנטים ערכים לויקיפדיה על נשים חשובות בתולדות החברה הישראלית, ביניהן ניצולות השואה. רשימת הערכים של הפרויקט מתעדכנת כאן, וגם בדף מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה בפייסבוק.