בתכנית 'אורלי וגיא' ששודרה הבוקר, אורלי וילנאי שאלה בשיא הרצינות את שלי פלטינסקי ושושן וובר, נציגות פמן ישראל, ארגון פמיניסטי שמורכב מנשים המשתמשות בחזה החשוף שלהן כ"נשק", למלחמה בפטריארכיה, "האם זה לא מוזיל את השיח?", כאשר כוונתה היתה כמובן, לחזה החשוף של הנשים שמוחות.

 

עוד באון לייף:

 

למה ואיך חשיפת חזה נהיתה אקט שמוזיל מחאות? ומה יש בו, באיבר הנשי, שמזין את התינוקות שלנו לעיתים, ובעיקר הינו איבר ככל האיברים באנטומיה הנשית המקובלת?

 

ההבדל בין עירום נשי לצרכי פרסום, לבין ערום נשי כמחאה

ראינו את זה בעולם הפרסום לא פעם. פרסומאים אוהבים למכור בעזרת סקס. סקס מאוד מסויים- חושפני, מתיימר ל"חושניות נשית" (שכמובן נקבעת ומבויימת לעייפה ע"י גברים), מאוד "נכון ואסתטי", ובעיקר- פורנוגרפי. מבחינת הפרסומאי אישה בביקיני או אישה עם כיסוי מינימלי של החזה, או אפילו ערומה- היא דרך מציצנית לגריפת הון עבור בעלי המוצר אותו מייצג.

 

 

נשים שעומדות בסטטוס היופי המקובל- רזות, רווקות, צעירות, לבנות- הן ככלי משחק עבור הפרסומאים והחברות הגדולות, והן משמשות כפלקט למכירת המוצר, ותו לא. עם חוסר אג'נדה והתאמה וריטוש למוצר, בדרך כלל בלי מילים, ובטח ובטח בלי לשאול לדעתן באף נושא פוליטי- הן מתאימות למכירה. כך העולם אוהב את הנשים שלו: מושלמות, שתוקות, "סקסיות".

 

מעטים הם אלה שמעיזים לשאול את הפרסומאים- האם אתם מוזילים נשים? האם אתם מוזילים את מעמד האישה? כשהשיקול העיקרי הוא כסף, הוא שימור מצב המכירה והקניה הקפיטאליסטי, כל האמצעים כשרים. אבל מה קורה כשנשים בוחרות- בלי קשר לעולם הפרסום או לגברים, לסקס או להחפצה, בלי ניתוק של הנפש ושל הדעה הפוליטית והכוונה מהגוף- להתפשט?

 

 

אל תחלקו איתי את הפטמות שלכן

בלי ששמנו לב, הנקה הפכה מזכות לחובה, ומי שלא מניקה נתפסת כאימא לא טובה. בעוד אימהות מתעקשות לנופף בשדיהן בבתי קפה, כדי שנדע שהן עומדות בסטנדרט, הן מתעלמות מהזכות הטבעית שלי להסתובב במרחב הציבורי בכיף

לטור המלא

 

לפני שפמן ישראל הוקמה, ראינו את זה במחאה הנשית להנקה בציבור. המסר היה פשוט: גם הזנה של ילדותיכן היא עבירה חברתית סוטה ובוטה, היא מטרידה גברים מינית וגורמת להם לפיק ברכיים שלכן אסור לגרום. וכך, בעוד מאחורייך יש חזה שמעוטר בביקיני קטנטן, החזה החשוף שלך שנועד להנקה- הוא פשוט גועל נפש. חשיפתו היא אקט אגוצנטרי ודוחה, וגברים דיווחו שאפילו לא יכלו לאכול תוך כדי שאישה הניקה לידם. וכך החברה אמרה לנשים- החזה שלכן בוטה וסוטה, הוא חפץ מיני לפני שהוא כלי להזנה ומותר לכן לחשוף אותו אך ורק בנסיבות המקובלות: כשגבר מכריז שזה בסדר. תודה. אבל כשהוא חלילה לא מעוניין- את חייבת לנהוג כרצונו. ופתאום, בניגוד לפלקט המתנוסס מאחורייך, זה עם הביקיני הקטנטן, זוכרת? את חייבת להיות צנועה. כי צניעות מכבדת אותך. הצניעות שנקבעה ומונהגת על ידי גברים, טובה לך.

 

החזה החשוף כנשק המוסרי בעולם

עתה, תנועת פמן ישראל, חלק מפמן העולמית, נוקטת בנשק הזה, שעולם הפרסום משתמש בו כאוות נפשו, אבל נשים לא מורשות לנהוג בו כרצונן- חזה חשוף. למעשה, מדובר בנשק המושלם- הוא לא הורג. הוא לא יורה. הוא לא מרסס כדורי גומי או כדורים אמיתיים, ואפילו לא יורה חיצים כלפי האויב. הוא לא עולה כסף, הוא לא מעודד סחר בנשק שמוביל להמשך הלחימה. הוא כן מציג מראה מאוד בעייתית לחברה: גוף האישה עדיין לא שייך לה.

 

 

"תכסי את עצמך!"- זה לא שמרני, זה אלים

על עירום נשי עדיין יש טאבו. הוא עדיין נחשב להפגנה ברוטאלית ולא מתחשבת של אלימות, בעיקר כלפי גברים, תוך טענה שגברים לא אשמים אם הם מטרידים או אונסים נשים, אם חשיפת גופה של האישה המוטרדת או המותקפת נעשה. בתרבויות מסויימות יותר, באחרות- זה מספיק שגם יראו לך את המרפק, או אפילו הפנים.

 

לראיה- המתמודדת לשעבר בתוכנית "האח הגדול" ואושיית הפייסבוק אורטל בן דיין, התפשטה כמחאה כלפי האלימות שחוותה- ומיד חטפה אש. גברים שמסתובבים בבית האח חצי עירומים, ואפילו אם איבר מינם נגלה- לא מקבלים ולו רבע מהאש שהיא קיבלה. במוזיאון בו מוצגת עבודתו של גוסטב קורבה- מקורו של העולם, התיישבה אמנית על הרצפה וחשפה את איבר מינה. למרבה ההפתעה- על אף שהן בין רגליה והן בציור מוצג אותו איבר- היא נגררה על ידי המאבטחים מחוץ למוזיאון.

 

 

עירום נשי לא הורג. מחאות בדמות חשיפת החזה, שימוש בחזה על ידי הנשים עצמן למחאה, הזנה בעזרת החזה שלנו את התינוקות שלנו וכן הלאה- הן הפרעה מבורכת לסדר הקיים – בו אישה היא לא יותר מחפץ במרחב, והשימוש הזה- לא הורג. לא נשים ולא גברים. לא ילדים ולא חיות. במציאות בה נשים צריכות להתרצות על הלבוש שלהן לאחר שהותקפו או הוטרדו מינית, אותה מציאות שבה גברים מעיזים לתרץ הטרדות מיניות ב"מחשוף", היא מציאות שהגיע הזמן לערער עליה.

 

לכן, לומר לאישה שעליה להתלבש, להתכסות, "להגן על עצמה" מאונס ומהטרדה, או להגן על הציבור- זה לא פחות מאקט אלים כלפי נשים. הן כלפי אותה אישה, והן כלפי השאר. זוהי השתקה והאשמת הקורבן. זוהי ציפיה מנשים לקחת אחריות על אונס והטרדות מיניות, שבכלל מבוצעות על ידי גברים.

 

במקום לכסות ולהאשים נשים, עלינו לחנך את הבנים והגברים להבין- גופה של אישה הוא מקדשה שלה. והיא תעשה בו מה שהיא רוצה.