מה יקרה אם לא תצאו לזרוק את הזבל מדי ערב, אלה פשוט תאגרו את האשפה ברחבי הבית? תוך כמה זמן הוא יתמלא ויעלה על גדותיו? על פי הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה, האמריקאי הממוצע מייצר יותר מ-2 ק"ג אשפה ביום, יותר מכפול מכמות האשפה שייצר ב-1969 ו-50% יותר ממה שמייצרים מערב-אירופאים. הישראלים, למשל

אוחזים במקום השני והלא מכובד עם כ-2 ק"ג ביום, כך שתוך שבוע ישראלי אחד יאגור 8 ק"ג ואם מדובר במשפחה, אז היא כנראה לא תתקשה למלא בית שלם באשפה במהירות.

עוד באון לייף:

 

גרג סגל, צלם מקליפורניה הבין שאנחנו משתמשים ביותר מדי מוצרים ושצריכת היתר שלנו תוביל אותנו למשבר אשפה שנתקשה לשלוט בו. על אף שיותר ויותר אנשים מפחיתים צריכה, עושים שימוש חוזר וממחזרים, אנחנו עדיין מייצרים יותר אשפה מפי שייצרנו אי פעם.

צילום: גרג סגל

סגל ביקש להצביע על עוצמת הבעיה, והחליט לצלם אנשים בגילים שונים וממעמדות סוציו-אקונומיים מגוונים בשלושה סטים שונים, שכללו מים, חוף ויער, כשהם מוקפים באשפה בת שבוע. המצולמים התבקשו לאסוף ולשמור את האשפה שהן מייצרים למשך שבוע – כולל המוצרים שהולכים למיחזור ויצר סדרת תמונות מתמשכת שנקראת "שבעה ימים של אשפה".

מצטלמים, למרות הגועל

חלק מהמצולמים התנדבו לעשות זאת מכיוון שהאמינו ברעיון שמאחוריו, אחרים קיבלו כסף עבור השתתפותם. "רציתי להסב את תשומת הלב לכמות האשפה שאנחנו מייצרים בצורה מאוד ישירה. צילמתי אותם מלמעלה כדי ליצור אווירה מאוד קלינית וגראפית. זה מעין קן, או מיטה שבה הם שוכבים עם כל החומרים, שמכריח אותנו להתמודד עם הזבל שאנחנו מייצרים באפן בוטה. אני מקווה שזה יגרום לאנשים לחשוב יותר על מה שהם צורכים".

(צילום: גרג סגל)

"חלק מהמצולמים ערכו את האשפה שלהם", סיפר סגל. "כנראה שהם התביישו בדברים המגעילים שהם מייצרים והעיפו ממנה את הזבל המסריח באמת, בעוד שאחרים היו נאמנים לקונספט והביאו הכל – מצאתי אפילו טמפונים באשפה של אחד המצולמים ומחטים רפואיות באשפה של אחר. היתה מצולמת אחת, סוזאן, שלא ייצרה את כמות האשפה המצופה, אבל רוב האנשים רחוקים מבית נטול אשפה לחלוטין. זו חוויה של פעם בחיים עבור אנשים להצטלם בזבל של עצמם. אני חושב שזה נראה לאנשים כסוג של חדשנות, וזו גברה על עניין הגועל של התפלשות באשפה".

סגל הניח כי לקונטרסט שבין האשפה לבין האזורים הטבעיים והיפים שבהם צולמו האנשים תהיה השפעה חזקה יותר על מי שיתבונן בתמונות, ולכן בחר לצלם את האובייקטים שלו בשדות, בבריכות, בחוף הים ובגנים כדי להדגיש את הנקודה כי הצריכה המוגזמת והאשפה יפגעו בסוף ישירות בטבע. "סדרת התמונות הזו בוודאי מעמתת אנשים עם צריכת היתר שהיא חלק מחייהם. אני מקווה שהם מבינים שחלק ניכר מהאשפה שהם מייצרים הוא לא הכרחי".

גם סגל הצטלם עבור הפרויקט, יחד עם אשתו ובנו. "לא רציתי להיות מרוחק ונפרד מהסדרה הזו. אני לא מת על התמונה הזו, אבל אני חושב שהיא הכרחית כדי להפנות אצבע מאשימה לכולנו".

גרג סגל ומשפחתו

"אמא שלי מספרת כי היא ידעה שאהיה צלם בגיל 11, כשקיבלתי מצלמה ומיד רצתי לצלם את האשפה בפח הזבל של השכנים", מספר סגל באתרו. "אני בר מזל על כך שיש לי אמא שתפשה תמונות של אשפה כאמנות – או לפחות כחומרים שראויים לתיעוד".

אם נסתכל סביבנו, גם אנחנו נבין שעלינו, המבוגרים, מוטלת האחריות לשמור על העולם נקי יותר, ופעמים רבות זה קורה בעזרת הדחיפה והעידוד דווקא של הילדים שלנו.

בישראל, אגב, הנושא של קיימות מושרש אצל ילדי ישראל כבר מגן ילדים. בתכנית "מיחזור זה משחק ילדים" של אל"ה הילדים הם אלה שמפעילים את ההורים - להביא את מיכלי הפיקדון לגן ולביה"ס, וכך להעשיר את תקציב הציוד של בית הספר במאות אלפי שקלים בשנה. הילדים הם גם אלה שמצביעים ברגליים לכיוון המיחזורית ומחנכים את ההורים להביא את בקבוקי המשקה המשפחתיים למיחזורית שבקרבת הבית.

(צילום: גרג סגל)

(צילום: גרג סגל)

(צילום: גרג סגל)

(צילום: גרג סגל)

(צילום: גרג סגל)

(צילום: גרג סגל)

(צילום: גרג סגל)

(צילום: גרג סגל)