עכשיו זה מדעי: לסביות נהנות יותר

 

אנחנו אולי זכינו לפריבילגיה המופלאה של להתחתן ברבנות, אבל באורגזמות, איפה שזה חשוב באמת, לסביות מנצחות ובענק. מחקר חדש מצא כי נשים לסביות מגיעות ליותר אורגזמות מנשים סטרייטיות, אם כי עדיין מדובר במספר נמוך מגברים. כל הגברים, בכל אוריינטציה מינית.

 

המחקר נערך בקרב כמעט 3,000 גברים ונשים פעילים מינית, שהתבקשו להזדהות על פי המגדר והאוריינטציה המינית שלהם ושלהן, ולציין כמה פעמים, באחוזים, הן/ם מגיעות/ים לאורגזמה במהלך יחסי מין עם פרטנר/ית מוכר/ת. בעוד המספרים בקרב הגברים היו די דומים, ונעו סביב ה-85% (למעט ביסקסואלים שהתמקמו באזור ה-77%), אצל הנשים הפער היה גדול. נשים הטרוסקסואליות הגיעו ל-61.6%, בעוד הלסביות חוגגות עם 74.7%. גם בקרב הנשים, אגב, ביסקסואליות נהנות פחות, והן התמקמו על 58% בלבד.

 

הסיבות? על פי עורכי המחקר הן כוללות היכרות טובה יותר של לסביות עם האנטומיה הנשית, אורך המפגש המיני, גישה כלפי מגדר, תפקידים מיניים במהלך המפגש ושינויים הורמונליים אפשריים. כל זה כדי לא לומר מפורשות גברים, זה אפשרי. זה לא שאנחנו לא יודעות לגמור (זה גם המקום לציין שמחקרים מוכיחים שנשים גומרות מהר וביעילות כשהן מאוננות), זה שאתם למדתם ולימדתם שהאורגזמה הנשית היא חידה מיסטית ללא פתרון. משום מה, בחרנו כולנו להשלים עם המיתוס שנשים פשוט רוצות פחות סקס, אבל יתכן שאם היינו נהנות ממנו באותה תדירות, היינו גם מעוניינות בו באותה תדירות. הצביעות ביחס למיניות הנשית גובה מחיר, ואתם לא יכולים גם להקטין ולהשתיק וגם אחר כך לצפות למין טוב וזמין ופרטנרית שמעוניינת תמיד.

 

לסביות נהנות מהיכרות טובה יותר עם האנטומיה הנשית. צילום: Shutterstock

 

היתרון האבולוציוני של תסמונת קדם וסתית

 

שמונים אחוז מהנשים סובלות ממנה, למרות שמשום מה היא הפכה למושא ללעג, ביקורת, הצדקה לסקסיזם והוכחה עבור שוביניסטים מן העבר לאי-כשירותן של נשים: תסמונת קדם וסתית, אהובתנו, PMS. אנחנו תמיד ידענו לזהות אותה, אבל מישהי אי פעם בדקה למה בכלל היא מתרחשת? בשביל מה זה טוב, לעזאזל? עכשיו מסתבר שלתסמונת הזאת יש מטרה אבולוציונית: מסמוס מערכות יחסים שאינן פוריות.

 

מייקל גילינגס, פרופסור לאבולוציה מולקולרית באוניברסיטת מקוויר באוסטרליה, טוען שתסמונת קדם וסתית מעניקה לנשים שחוות אותה יתרון אבולוציוני. לטענתו, משום שבעבר נשים בילו את רוב זמנן בשלבים שונים של העמדת צאצאים, הן כמעט ולא קיבלו וסת (או לפחות הרבה פחות פעמים ממה שאנחנו מקבלות, עתה משיש לנו איזושהי שליטה על הפוריות שלנו). לכן, הוא מסביר, כשאישה קיבלה מחזור פעם אחר פעם, הדבר שימש תזכורת לשני בני הזוג כי המטרה הראשונית לשמה הם ביחד לא מתמלאת, והביא לפירוק הקשר. "דמיינו שאישה הייתה במערכת יחסים עם גבר עקר. במקרה כזה, גם בימים עברו, היא הייתה מקבלת מחזור באופן סדיר", מסביר גילינגס. "אם אישה במערכת יחסים כזאת חווה תסמונת קדם וסתית, והדבר מעלה את הסבירות שהקשר הזה יתפוגג, זה יהיה יתרון ענק מבחינת רבייה".

אכילה לילית:אילו נזקים היא גורמת?

 

 

גילינגס מוסיף כי מחקרי DNA ומחקרים התנהגותיים תומכים ברעיון הזה, ואם אני מבינה נכון - הרצון של בני ובנות זוג לא לראות אחד/ת את השני/ה יותר לעולם הוא בעצם המטרה של התסמונת הזאת, ולא תופעת לוואי. מכיוון שאנחנו כבר לא חוברים רק למטרות רבייה, נראה לי שהמינימום שגברים יכולים לעשות זה להניח לנו, בעוד אנחנו נאלצות לסבול בשביל עתיד המין האנושי. או לפחות להפסיק לשאול "את במחזור?".

הילד המתבגר מסנן אותך? יש לזה אפליקציה

 

סביר להניח שכל ההורים מכירים, ברמה זו או אחרת, את התסכול שמגיע עם הנסיון לתפוס את הילד/ה המתבגר/ת בנייד, ולספוג התעלמויות שיטתיות. שרון סטנדיפרד מניו יורק החליטה לשים לזה סוף, ויצרה את האפליקציה Ignore No More שתחייב את בנה לענות לה, או להחזיר לה צלצול. איך זה עובד? פשוט מאד. האפליקציה הזאת מאפשרת לנעול את הסמארטפון של הילד/ה שלכם, ולהשבית אותו לגמרי, למעט פעולה אחת: היא יכולה להתקשר אליכם (ולמשטרה), כדי לקבל מכם סיסמה שתפתח את הנעילה.

 

האמת היא ששרון סטנדיפרד לא משחקת. היא לחמה במלחמת המפרץ, היא טיפסה את הקילימנגרו, כך שמלכתחילה אפשר להניח שלהתעסק איתה זאת טעות. הילדים שלה היו צריכים לנחש שאמא שלהם לא הולכת פשוט לשחרר ולקבל את העובדה שהם מתעלמים מהשיחות שלה. התעלמות אחת יותר מדי גרמה לסטניפרד להתחיל לברר איך אפשר לפתח אפליקציה, ותוך מספר חודשים נולדה Ignore No More, זמינה בינתיים לאנדרואיד בלבד, אבל זה רק עניין של זמן. 1.99 דולר וגם אתם תוכלו להמשיך לשחק במשחק החתול ועכבר הטכנולוגי עם הילדים שלכם. אתם זוכרים שזה אבוד מראש, כן?

 

בנה המתבגר של סטנדיפרד, אגב, מפרגן. "אני חושב שזה רעיון טוב", אמר. "אבל לאחרים. לא לי".

 

אין יותר לסנן, Ignore No More. צילום: Shutterstock

 

בלוגריות האופנה במידות גדולות נותנות את הטון

 

לצאת לקניות יכול להיות בילוי נפלא, אבל תמיד יהיו כמה מכשולים בדרך, רובם קשורים לנושא הכספי או לעניין המידות, שהולכות ומתכווצות, משאירות מאחור את הנשים במידות גדולות יותר. בעוד שעם שמלות קל יותר לשחק, ג'ינסים במידות גדולות היו ונשארו בעיה מבאסת במיוחד, בעיקר לאור העובדה שקשה למצוא גזרות שהולמות מבני גוף מגוונים.

 

חברת Fashion to Figure, קמעונאית של בגדים במידות גדולות, החליטה לשווק את קולקציית הג'ינסים החדשה שלה תוך שיתוף פעולה עם הכוחות המשמעותיים יותר בתחום האופנה במידות גדולות: הבלוגריות. היא חברה לשמונה בלוגריות אופנה במידות גדולות, ונתנה לכל אחת מהן את האופציה לבנות את הלוק שלה סביב אחד הג'ינסים שלהם. הצילומים שלהן הפכו לקטלוג, ה-Look Book.

 

המיינסטרים מסוגל לשאת, פה ושם, איזו חריגה מגבולות אידיאל היופי שלו, אבל בפועל הוא מתעלם מהאוכלוסיה הזאת, מעדיף לאלף את כולנו לרזות מאשר לפנות, באמת ובאופן עקבי, לנשים במגוון מידות. את החלל הזה ממלאות אושיות רשת למיניהן, בלוגריות אופנה, והן מעצבות הדעה וקובעות הטרנדים. מעניין מתי הפוטנציאל הכלכלי ינצח את אחד הקבעונות הגדולים שלנו, הערצה למודל יופי אחד.

 

במקום הראשון: שיר על תקיפה מינית

 

מה נשתנה בעולם המוזיקה דווקא השבוע? ממש כלום. אבל מגזין האינדי הנחשב פיצ'פורק החליט, משום מה, לפרסם את דירוג השירים הטובים, שמייצגים את רוח התקופה, של החצי הראשון של העשור. כלומר, מ-2010 ועד עכשיו. לא היה מדובר בחדשות מרעישות במיוחד, אלמלא הבחירה שלהם למקום הראשון: השיר Oblivion של האמנית הקנדית גריימס. השיר, שיצא ב-2012, עוסק בתקיפה המינית שעברה גריימס, ובחוויה הנשית בעולם גברי. את התחושה הזאת היא מנסה להעביר גם בקליפ:

 

 

חייבים להודות שמדובר בבחירה מפתיעה, בהתחשב בעובדה שעולם המוזיקה הוא אחת הזירות הכי גבריות שיש, וזה לחלוטין חוצה ז'אנרים. עשו את זה לפניה, אין מה להגיד, פיונה אפל וטורי איימוס הן רק שתי דוגמאות (מאד מוצלחות). אבל גריימס עושה את זה אחרת לגמרי. ראשית, היא לא שרה על אונס קשה של זר בשיחים כמו איימוס, או על התעללות במשפחה כמו אפל, שני מקרים שקל להזדעזע מהם, והם טאבו גורף. גריימס נעה באזור המורכב, של התקיפות היומיומיות, של המציאות של נשים במרחב ציבורי גברי. היא עוטפת את האלימות במתיקות, ומי שמקשיבה לשיר ברקע לגמרי יכולה לפספס את העובדה שמדובר בשיר קשה. זאת אחת הסיבות שפיצ'פורק בחרו בו, לטענתם, יחד עם העובדה שהשיר הזה מבסס בעיניהם את רוח התקופה, בגלל שהוא מדגים שוב שהאישי הוא תמיד הפוליטי. מתישהו אצלנו?