אני לא יודעת איך באמת נראית מכירת סוסים, אבל ספרים אודות תקופת העבדות בארצות הברית חקקו בי תמונות שכוללות בדיקה משפילה של הפרסות, השניים וחוזק הגוף. משום מה, זה הדימוי שיש לי עכשיו גם כלפי מצעדי השטיח האדום, והכל הודות לאישה אחת שמנסה להחזיר לטקסי הפרסים ההוליוודים את יעודם המקורי – הוקרה לכישרונות של אנשים.

 

עוד באון לייף

 

בשבוע שעבר נערך האמי, הטקס החשוב ביותר של תעשיית הטלוויזיה האמריקאית. בין השאר חולקו בו פרסים לשחקנית הטובה ביותר בסדרה קומית, לשחקנית הטובה ביותר בסדרת דרמה ולשחקנית המשנה המצטיינת. אבל למען האמת, אם תשאלו אותי עם השאלה מי הלכה הביתה עם אחד מהפסלונים, סביר להניח שתתקלו בלחיים סמוקות מבושה של חוסר ידע. לעומת זאת, אם תאתגרו עם השאלה מי לבשה את השמלה היפה ביותר בטקס, סביר שאפצח במונולוג שיתחיל בתלונה על עודף השמלות האדומות ויסתיים בשמלה הקצרה של ג'וליה רוברטס. כי אחרי הכל גם אני, כמו מיליונים אחרים, לוקחת חלק בשוק הבשר היוקרתי בעולם.

 

אווירת השוק לבמת האמי

לאורך השנים הפכו הטקסים ההוליוודים לסיבה טובה להוציא את הכוכבות מהדמויות על מנת שיוכלו להראות מה הן באמת שוות – מי מהן הספיקה להוריד את הקילוגרמים שאחרי הלידה, מי השיגה שמלה של שאנל ולמי בחרו להשאיל תכשיטים בשווי מיליוני דולרים. חלוקת הפרסים הפכה לעניין משני ודי משמים, שרבים מעדיפים לוותר עליו. לעומת זאת, החלק של השטיח האדום עלה בחשיבותו עד כדי כך, שכבר כמעט לא טורחים לשאול את הכוכבות שצועדות עליו שאלות הנוגעות לתפקידן, לדעותיהן או לקריירות שלהן. במקום הן נאלצות לענות על סדרת שאלות די קבועה שמתבססת בעיקר על השלישיה ההכרחית: של מי השמלה, של מי התכשיטים וכמה זמן לקח לך להתארגן. אם מישהי מתקשה לענות על אחת מהשאלות האלו, היא מיד מתמלאת מבט של אימה ופחד. מיותר לציין שאם גבר מתקשה לענות על כך (בהנחה שבכלל שאלו אותו מה הוא לובש), הוא מיד משחרר חיוך ננושלנטי של "אין לי מושג וזה לא מעניין אותי" ובזה מסמן למראיין לעבור הלאה, לשאלות הבאמת חשובות.

 

הטקס האחרון הצליח אפילו להתעלות על קודמיו ולהביא את אווירת השוק גם אל הבמה. באחד מקטעיו המרובים של הטקס, עלו לבמה נשיא האקדמיה לטלוויזיה ברוס רוזנבלום והשחקנית סופיה ורגרה. בעוד שהוא דיבר על הגיוון שיש בטלוויזיה, על העובדה שיש יותר צופים מאי פעם ועל החשיבות שיש גם לאנשים שמאחורי הקלעים, ורגרה עמדה על פלטפורמה מסתובבת, שאפשרה לכל הצופים – באולם ובעולם – לבהות בנוחות בגופה המרשים מכל זווית אפשרית. די כצפוי, הקטע הצליח לעצבן כמה אנשים ולכן ורגרה מהרה לשגר את המסר הבא: "המשמעות של זה היתה שמישהי יכולה להיות חתיכה, מצחיקה, לוקחת את עצמה בהומור, נהנית, עובדת ומרוויחה כסף". מה, לא הצלחתם להבין את כל זה מהסיבוב שהיא עשתה על הבמה?

 

סופיה ורגרה מסובבת

 

חתיכת בשר המוצגת לראווה

אחת מאלו שלא ממש נרגעו מהתגובה של ורגרה היא ג'ניפר סייבל ניוסום. השחקנית ויוצרת הסרטים כתבה השבוע ב-Woman in the World  טור עצבני במיוחד על הדרך שבה הפכו השטיחים האדומים להליך משפיל המבזה שחקניות. "כיוצרת ושחקנית לשעבר, וכמי שהיה לה מזל לקחת חלק באירועי שטיח אדום בעבר, אני יודעת איך זה להרגיש שאת חתיכת בשר המוצגת לראווה בפני התקשורת – איך הם צועקים כדי שתתני להם יחס ואז משחררים אותך אחרי שהם לקחו תמונה שלך, או בחנו אותך מלמטה למעלה". כתבה ג'ניפר בטור. "זה יכול להיות טראומטי והרבה פעמים קשה לעמוד מול זה, במיוחד ברגע שזה קורה ובמיוחד כשאת יודעת שהתעשיית הבידור ששווה בליוני דולרים ושמעסיקה אותך נתמכת ומרוויחה מהחפצת נשים מהסוג הזה".

 

סייבל ניוסום המשיכה וכתבה כי כל עוד השחקניות לא מדברות, וכל עוד הצופים לא מתלוננים, אנחנו מאפשרים לתקשורת להמשיך להתייחס לנשים כאזרחיות סוג ב'. גם על ביקורות השטיחים לסייבל ניוסום יש מה לומר "אנחנו שמים את הדגש על מה שנשים לובשות במהלך ערב שאמור להתמקד על הישגים. על ידי כך אנחנו יוצרים הפרדה בין הגברים לנשים בתעשייה, מפחיתים מהערך שלהן כאמניות ומאפשרים לגברים בעמדות כוח, כמו רוזנבלום, להוריד את המתמודדות לאמי למעמד של אובייקט מיני מבלי למצמץ".

 

ג'ניפר סייבל ניוסום. רוצה שתשאלו אותה יותר

 

זו לא הפעם הראשונה שסייבל ניוסום עוסקת באי השוויון בין נשים לגברים בהוליווד.

ב-2011 יצא סרטה הדוקומנטרי Miss Representation בו היא התייחסה לדרך המינית שבה נשים מוצגות בתקשורת וכיצד זה משפיע על הדימוי העצמי שלנו. בהמשך לסרט נולדה גם עמותה ללא מטרות רווח שמשתמשת במדיה על מנת להילחם בחוסר צדק שנובע מסטראוטיפים מגדריים. בעקבות האמי האחרון, היא והפרויקט שלה התחילו בקמפיין הנקרא ASKHERMORE# (ובעברית: תשאלו אותה יותר) שמעודד את כתבי השטיחים האדומים להתמקד פחות במה שהכוכבות לובשות ויותר בכישרון שלהן. סייבל ניוסום מאמינה שאם ננדנד לכתבים עם שאלות אלטרנטיביות ונתלונן בכל פעם שנראה אקטים דומים לזה שנעשה עם ורגרה, נוכל להגיע לשינוי מהותי באופן שבו מתנהלים הטקסים.

 

אמנם כרגע החזון של סייבל ניוסום לשטיח אדום ענייני ולהוליווד שיוויונית נראה כמו סרט פנזטיה דל תקציב, אבל כבר עכשיו אפשר להבחין באי אלו ניצנים של שינוי, בעקבות נשים שחשות בטוחות מספיק במעמדן ולכן גם לא חוששות לדבר. אחת מהמהממות שבהן היא קייט בלאנשט, שבראיון לערוץ E! שהתקיים על השטיח האדום של פרסי הסאג היא התעצבנה על הצלם, שהעביר את המצלמה לאורך גופה, ושאלה: "היית עושה את זה גם לבחור?". התשובה, מן הסתם, די ברורה.      

 

קייט בלנשט מלכה