לפני שלושה שבועות עברתי ניתוח. לא משהו גדול, ניתוח קטן יחסית שזמן ההחלמה ממנו ארך כשבוע. ובכל זאת, מדובר בניתוח בהרדמה מלאה, כזה שמגיעים לחדר, שוכבים על הגב, מקבלים חומר הרדמה ישירות לווריד ו"נעלמים" מהעולם לשעתיים.

לא פחדתי מהניתוח כלל. איכשהו, הרגשתי שהוא יצליח ושהכל יהיה בסדר. גם הכאבים שלאחר הניתוח לא הלחיצו אותי. יש לי כוח סבל סביר למדי ומקסימום... תמיד אפשר לדרוש מהצוות הרפואי מנה גדושה יותר של משככי כאבים.

רק דבר אחד הטריד אותי - ההרדמה.

 

הניתוח שלי בוצע בהרדמה מלאה. כמובן שידעתי מראש שהסיכויים שלי לא לקום מההרדמה הזו נמוכים. אחרי הכל, לא התאשפזתי בבית חולים בבוליביה. מדובר בבית חולים נחשב במרכז הארץ עם רופאים מהשורה הראשונה ואני אישה צעירה יחסית עם רקורד רפואי לא עמוס במיוחד. למה שדווקא אצלי ההרדמה תסתבך?

ובכל זאת, כשאת שוכבת שם, על שולחן הניתוחים, רגע לפני שהעיניים נעצמות, הלב דופק חזק, כאילו את בשיאו של מרתון ריצה. מה יקרה אם משהו ישתבש? מה יקרה אם אלה הדקות האחרונות? מה יהיה עם הילדה? מי ישמור עליה? ומי בכלל צריך את הניתוח הזה, פתאום באמצע החיים? למה דווקא אני?

ואז, בין בליל השאלות המיותרות האלו, הוא הופיע. גבוה, נאה, עם חלוק ירוק וזוג עיניים טובות ומרגיעות.

 

"קוראים לי אמיר ואני הרופא המרדים בניתוח של היום", הוא אמר בחיוך.

הסתכלתי עליו ומלמלתי ברכת שלום בקול חלוש.

הוא הסביר בכמה מילים על ההרדמה שהוא הולך לבצע עוד מספר רגעים (הסבר שכבר שמעתי טרום הניתוח) ואז שאל אותי אם אני בסדר.

"אני... קצת לחוצה... אני...".

 

"הכל יהיה בסדר" הוא אמר בקול עומס בביטחון, "אני מבטיח לך שהכל יהיה בסדר".

לא עניתי אבל קלטתי שדמעה אחת סוררת התחילה פתאום לגלוש לה מעין ימין. כאבה לי הבטן, רציתי לקום ולברוח ובעיקר - התביישתי בעצמי שאני כל כך מפחדת. שוכבת לה אישה בת 35, נשואה ואמא לילדה, על מיטה שכבר רבים שכבו עליה לפניה ורועדת מפחד מול גבר זר שהיא רואה לראשונה. איזה פאדיחות, אלוהים.

 

אבל את אמיר המרדים זה לא שעשע בכלל. הוא לא ראה בדמעה שלי או בהיסטריה שלי נושא לבדיחה. הוא עזב את ההכנות-לפני-ניתוח, התקרב אליי ואמר: "תקשיבי, אני מבין שאת מפחדת וזה לגמרי בסדר. רוב האנשים נלחצים מההרדמה. הדבר היחיד שאני יכול לעשות עבורך כרגע הוא לומר לך שאת בידיים טובות ושיהיה בסדר".

אלה המילים האחרונות ששמעתי ממנו לפני שנרדמתי.

 

התעוררתי אחרי שעתיים בחדר התאוששות. חיפשתי אותו בעיניים אבל הוא לא היה שם.

אמיר, תודה שהיית כל כך חביב וכל כך נעים וכל כך אנושי. תודה שהיית בן אדם לפני שהיית רופא ותודה שביצעת את המוטל עליך והחזרת אותי להכרה. הלוואי שתהיה לך שנה מדהימה. מגיע לך. 

--------------------------------------------------------------------------------------

יש מישהי שאת רוצה לאחל לה שנה טובה מיוחדת בגלל שהיא עשתה לך את השנה או שפשוט מגיעה לה שנה נפלאה?

כתבי את הברכה,ספרי למה בחרת דווקא בה-ושילחי את הברכה לאינבוקס של און לייף בפייסבוק.בכל יום נפרסם ברכה אחת מרגשת ונשלח אליה,בשמך,מתנה חגיגית לשנה הטובה-מתנת סופר-פארם.

הסטטוס מנוסח בלשום נקבה,אך פונה לשני המינים 
-----------------------------------------------------------------------
לצפייה בתקנון-
http://www.onlife.co.il/node/82348