בכל מה שקשור לאוכל - אני מתייצבת מיד. בייחוד אם זה אומר ללמוד ולא רק לאכול. ובדרך כלל אני מתייחסת לאוכל באופן הפשטני שלו, מבלי לייחס לו רבדים פסיכולוגיים, פילוסופיים ואחרים. באנו ליהנות לא?

 

 

כך הגעתי שמחה ועולזת (ורעבה) יחד עם כמה מעמיתותיי לסדנת בישול חווייתית של קבוצת גבים  ו"מבשלים חוויה"  בראשון לציון. שם, בניגוד אליי, מאמינים שדרך אוכל אפשר ליצור מגוון שינויים אישיים, ארגוניים וחברתיים. "אוכל יכול לחולל תמורות בחיים שלנו", מכריזים שם ובצדק. תראו את שלל תוכניות הבישול שתופסות נתח נכבד מהמסך שלנו ותראו שהאוכל עצמו תופס חלק קטן מהעוגה - יש שם סיפור אנושי התופס את רוב הנפח.

 

 

בהתחלה התכנסנו בחדר הישיבות שממוקם מעל זירת המטבחים. עמרי גפן מקבוצת גבים סיפר לנו את האני המאמין שמאחורי הקמת הקבוצה, שחרתה על דגלה גישור שיתופי פעולה ויצירה של מנופים לתהליכי למידה ועבודה בארגונים ולא רק. יניב השף הסביר שעלינו להתפצל לשתי קבוצות ולהכין - שימו לב - תוך שעה וחצי בלבד שני סלטים, משהו בצקי, תבשיל כלשהו, דגים בתנור וקינוח טארט טאטן תפוחים. מתכונים קיבלנו רק לשתי מנות: טארט טאטן ודגים (גלילות פורל עם ירקות). כל השאר נתון לשיקולנו.

 

 

ירדנו לקומת המטבחים והרגשנו כמו באודישנים לאחת מתוכניות הבישול. היינו רעבים לאוכל ולא פחות מזה לניצחון. מיד התבודדנו עם חברי הקבוצה שלנו בסודיות שלא הייתה מביישת מבצע צבאי כדי לבחור מנות על בסיס חומרי הגלם שיש במזווה. והכל בשקט ותוך הסחות דעת מחברי הקבוצה השנייה. אם מטרת ההתכנסות היא גיבוש, כבר עשינו וי גדול על העניין. גיבוש זה אותו דבק חמקמק שכל חברה רוצה לעצמה כדי להפוך למקום מהנה, פורה ואף ריווחי יותר. מחקרים מראים שחברות מגובשות הן חזקות, יציבות ורווחיות יותר. זה גשטלטי לגמרי כי השלם עולה על סך חלקיו.

 

 

תוך דקות מרגע ההחלטה על התפריט, הידיים כבר היו עסוקות בחיתוך, קילוף, קיצוץ ובחישה. כל הזמן גם דאגנו שחברי הקבוצה השנייה לא יידעו בדיוק מה אנחנו מכינים. "זה אנחנו מולם", הזכרנו לעצמנו, "ואנחנו חייבים לנצח בקרב הסכינים הזה". לכל קבוצה גם היה שף-מנטור מטעם המקום, שסייע בנקודות החלשות (איך לעזאזל מפלטים דגים? איך מקרמלים סוכר למען השם?). אמנון, השף שנלווה לקבוצה שלנו, יצא מגדרו לסייע לנו למצוא כל תבלין, כל מרכיב וכל אביזר. בתוך כל הלחץ והבלגן הכל התיישב במקום, כל אחד ואחת ידעה בדיוק מה עליה לעשות ואם היו רגעים פנויים מיד נחלצנו זו לעזרתה של זו. כאוס מאורגן היטב.

 

 

השעון תקתק במרץ והגיעה העת להניח את הסכין, להוריד את הסינר ולערוך את השולחן. דגש לא קטן הענקנו לצילחות, כי הרי תהיה מנה מנצחת בסוף כפי שהסביר יניב בהתחלה. הקליפות פינו מקום לצלחות, לסכו"ם ולגביעים. בזה אחר זה הגשנו לשולחן המשותף סלט פסטה עם ירקות וגבינות, סלט עלים ונקטרינות, קנלוני עם שפע גבינות, לזניה עשירה, דגי פורל מגולגלים במילוי ירקות שורש ולקינוח טארט טאטן ריחני. חברי הקבוצה השנייה הגישו אף הם את שפע המנות המשובחות שהכינו. כולם טפחו לעצמם על השכם, גם מי שהכריז בראשית הערב שהוא והמטבח לא ממש חברי נפש.

 

 

ומה מתברר בסוף? שלא הייתה בכלל תחרות. בשום שלב לא נאמר ששתי הקבוצות יריבות. זה טבע האדם שהניח שחלוקה לשתי קבוצות משמעה תחרות. מה זה אומר עלינו? שבמקום לשתף פעולה וכוחות ולייעל תהליכים בזבזנו זמן על מידור, הסתרה וריגול תעשייתי-קולינרי. היו עוד הרבה תובנות מהערב המשותף שלנו במטבח על תהליכי העבודה שלנו, על האופי של כל אחד, מי יותר מנהיג ומי יותר מונהג, למי חשוב להחליט ומי יותר שחקן קבוצתי, מי מתכנן מראש ומי יורה מהמותן, מי דבק במתכון כלשונו ומי מאלתר, מי לחץ הזמן משפיע עליו לטובה ומי מתבלבל, מי מרגיש במטבח כמו דג במים ומי מעולם לא נגע בדג או במחבת ועוד ועוד. מעניין היה לראות שדברים שקורים בתוך הארגון ולא תמיד אפשר במהלך היום יום להבחין בהם או יותר מכך, לדבר עליהם בחופשיות,  משתקפים וצפים בקלות במסגרת פעילות מהסוג הזה, אם רק יודעים לשאול את השאלות הנכונות ולהפנות את הזרקור למקומות הנסתרים.

 

 

וזו בעצם המטרה שלשמה קמה "מבשלים חוויה" אי שם בסוף שנות ה-90. זו חברה לסדנאות בישול, סדנאות גיבוש, סדנאות פיתוח מנהלים ואירועים קולינריים למגזר העסקי, אבל המטרה היא לא רק להפיק אוכל ולהעביר זמן נעים יחד עם חברים לעבודה. סדנאות הגיבוש דרך הבישול הפכו את המטבח לאמצעי אבחון בעיות בארגונים, וככלי יעיל במיוחד לפיתוח מנהלים וגיבוש צוותים. שיתוף הפעולה עם קבוצת גבים שמביאה את המומחיות שלה בעולמות התוכן של שיתופי פעולה בתוך ובין ארגונים  יחד עם המטבח הנוח והמאובזר המהווה זירה לכל ההתרחשות הזו.

לפרטים נוספים על שלל הסדנאות והפעילויות: www.mevashlim.co.il