יום ראשון, השעה 7:00 בערך והשעון המעורר מצלצל. יש לי יום ארוך לפניי. בתור עצמאית אני אמנם בוחרת את שעות העבודה שלי אבל יש גם שני ילדים שצריך לארגן ולהביא לגן ורצוי בזמן. היום זה לא עוד יום רגיל בשבוע, היום אני גם מוזמנת לחתונה כך שבתכנון ב-17:00 אני כבר צריכה להיות לבושה, מסורקת, מאופרת ומחוץ וכבר בדרך. כמה מכשולים מחכים לי בדרך? בואו נספור.

 

מכשול 1: הילדים מאחרים לקום

אבל, איך אומרים?!   תכנונים לחוד ומציאות לחוד.  דווקא הבוקר הילדים החליטו לא להתעורר מוקדם ואחרי חצי שעה של שירים (כן, אני מעירה אותם בשירים) שהתחלפו בשירים קצת יותר עצבניים שהתחלפו בלגעור בהם שיקומו כבר הם הואילו בטובם להתעורר. לילדים לוקח זמן להתניע בבוקר, להתלבש, לאכול, לרחוץ פנים ולצחצח שיניים.

 

בזמן הזה אני מרתיחה לפחות פעמיים את המים בקומקום אבל אף פעם לא באמת שותה קפה. אני בדרך כלל אפילו לא מגיעה לשלב של להכין אותו. למרות הכל זה הזמן המשפחתי הכי כיפי שלנו. אין לנו זמן בהמשך היום להיות ביחד – הם בגן שלהם ואחה"צ הם עייפים ואני לחוצה מהעבודה. בשאר הימים בשבוע הם אצל אבא שלהם (אנחנו גרושים, כבר אמרתי?), ולכן יש לי 2 כללים: בבוקר אני כל כולי שלהם ובשעה 14:00 נגמר היום ואני אוספת אותם הביתה ומבלה איתם עד כמה שאפשר בימים שלי ועד ארבע בימים שהם אצל אבא שלהם.

גם עצמאית, גם גרושה, גם אמא לשניים- כללי היסוד האלה חשובים מאוד בשביל האיזון שלי ושלהם ושל כולנו ביחד.

 

 

 

 

מכשול 2: מתי אני אשתה את הקפה שלי סוף סוף?הלכנו ברגל לגן ומשם כבר יצאתי לסידורים, עניתי לטלפונים, החזרתי מיילים, עברתי על ניירת ובסביבות 10:00 נזכרתי שעוד לא שתיתי אפילו כוס קפה אחת הבוקר. וכמה שזה לא נדיר. קמתי, הרתחתי מים בקומקום, עניתי לעוד שיחה אחת שנמשכה קצת יותר מהצפוי ולאחריה עוד שיחה ואז הייתי צריכה כבר לשלוח מייל דחוף ולענות על מיילים אחרים, ומה קרה? כשהבטתי בשעון וראיתי שהשעה 12:00 ועוד לא שתיתי קפה נורמלי זה קצת פחות מצא חן בעיניי.

הפעם לא וויתרתי: קמתי, הרתחתי מים ועמדתי ליד הקומקום להשגיח עליו, הכנתי לעצמי קפה כמו שצריך. בראש רצו המחשבות של מה עוד יש לי לעשות היום וכמה אני צריכה להספיק עד שאני אוספת את הילדים ב14:00. ושיש לי חתונה בערב וב-17:00 אני חייבת אבל חייבת להיות כבר מחוץ לבית.

בינינו, יכולתי לקחת צהרון והאמת היא שלפעמים אני קצת מתחרטת (אבל רק קצת). אין ספק שזה קשה לעצור את היום ב14:00-- ולאסוף את הילדים, להאכיל, לשחק ולנסות לא להרגיש אשמה אם יש לי כמה טלפונים ומיילים חשובים וזה על הזמן שלי איתם. התיישבתי מהר לסיים את כל העבודה שיש לי עד שהתחיל המרתון החדש. 

 

 

 

מכשול 3:  נגמר הגן וגם הזמן שלי

אז זה התחיל, המרתון החדש: לאסוף מהגן, להקשיב (אבל באמת להקשיב!) לכל אחד והחוויות שלו מהגן, להכין צהריים, לנקות אחריהם, לשחק איתם, וכל זה כשיש לי שעתיים בלבד להיות איתם. ואז כשאבא שלהם אסף אותם (ואני עדיין במירוץ נגד הזמן), הגיע הזמן להתקלח, להתלבש, להתאפר, להיכנס לאוטו ולחטוף סחרחורת מטורפת. השעה 17:00 וכל מה שהכנסתי לפה זה כוס קפה.רציני.

 

כן, אני יודעת שזה לא טוב ואני אמורה לאכול כמו שצריך ולהשתדל להכניס כמה שיותר מזונות בריאים לגוף בעיקר בימים עמוסים שכאלה, ובעיקר כשאני יודעת שלא אוכל ארוחה גדולה עד הערב. נכון שיהיה אוכל טעים בחתונה (אני מקווה) אבל בכל הטירוף של היום לא שמתי לב שלא הכנסתי כלום לפה. כלום! ואני צריכה להחזיק מעמד עד 19:00 לפחות.

 

הפתרון נמצא!

אם כבר מדברים על איזון, מה שהציל אותי זה חטיף האנרגיה של פיטנס שתמיד יש לי בתיק בייחוד למקרים כאלה. חטיף דגנים עם שוקולד חלב וחתיכות קרמל. ממש טעים, ממש בריא, ובהחלט נתן לי את בוסט האנרגיה שהיתי צריכה. אז נכון, לא אכלתי כמו בנאדם כל היום, אבל 87 הקלוריות שלו (זה הכל) סידרו אותי עד שהגעתי לחתונה. ברגע של שקט ושפיות שלי ושל החטיף.

סוף הסיפור:

בשבע הייתי בחתונה, נהנית מהאוכל (מנסה לא לטרוף אותו...) ונושמת לרווחה. סך הכל היה יום לחוץ, כמו כל הימים שלי בעצם, אבל הצלחתי, למרות כל המכשולים שניצבו בדרך, להגיע לכל דבר, וגם לטפל בעצמי ולפנות את הזמן גם ליהנות כמו שצריך בחתונה.

 

ומחר מתחיל יום חדש....

 

Fitness מייצג בסקאלה של 1-5 את מידת האיזון הנוכחי בחייך