ממש לא מזמן הוגשה לכנסת הצעת חוק יוצאת דופן. ההצעה קבעה כי ארבעים אחוז מהרחובות בערים יקראו על שם נשים. אבל מה שהיה יוצא דופן באמת זה שהגישו אותה לא פחות מ-15 חברות כנסת ממפלגות שונות מהקואליציה ומהאופוזיציה. מתי בפעם האחרונה שולי מועלם מהבית היהודי שיתפה פעולה בכתיבת הצעת חוק עם חנין זועבי? ועם כל ההסכמה הרחבה שהייתה לחוק מצד המציעות אותו שראו בו חוק חשוב מספיק כדי לגשר על פערים אדירים בהשקפה, הכנסת לא אישרה אותו והוא נפל.

החוק הזה ניסה לתקן עוול של שנים שמדיר משמות הרחובות בערים הגדולות את הנשים, מצדיק את הטענה שנשים אינן מגיעות להישגים ששווים הנצחה, מעלים אותן מההיסטוריה. בערים הגדולות פער בלתי נתפס: בירושלים יותר מאלף רחובות על שם גברים ורק שבעים וקצת על שם נשים. בתל אביב כמעט תשע מאות גברים ושישים וקצת נשים ואלו ערים שעוד יש בהן נוכחות נשית מסוימת בזכות נשים בתפקידי מפתח בעירייה. בבת ים יש רק שבעה רחובות על שם נשים. בגבעתיים שישה. בבית שמש חמישה. באופקים שלושה.

זאת לא הייתה היוזמה הראשונה. בשנים האחרונות היו כמה מהלכים של גופים שונים, ביניהם שדולת הנשים וארגוני נשים שונים לגבש רשימות, להיפגש עם הרשויות המקומיות ולנסות דרך היועצות לקידום מעמד האישה לדחוף יוזמות לקריאת רחובות על שם נשים. עם כל המאמץ האדיר, רשויות מעטות נענו לאתגר, אבל רבות שילמו מס שפתיים, אמרו שירתמו לנושא ומאז העדיפו שניים עשר רחובות עם השמות: שלדג, יסעור, עפרוני מצויץ ועוד כל מיני.

צילום: אורלי יהלום

בחודשים האחרונים שוחחתי עם אושיות בשלטון המוניציפאלי וביחוד נשים שיושבות בעיריות והתחלתי להבין שהיוזמות האלו לא מצליחות להתרומם כי קל להתעלם מהן. ניסיתי לחשוב מה בעצם "מאפשר" לעיריות להתחמק מההתחייבויות שלהן ולאחרונה הבנתי ששני דברים מסכלים את העניין יותר מהכל, ואלו התירוצים המובילים: "אין נשים ראויות" ו"לא מציעים לנו נשים".

אז בנוגע ל"אין נשים ראויות", כל מי שיש לו קצת שכל בראש מבין שנשים נעלמו מדפי ההיסטוריה לא כי היו לא להן הישגים, אלא כי הדפים נכתבו על ידי גברים. פרויקטים כמו "היא-סטוריה" ו"מעלות ערך" חושפות עשרות ומאות נשים משפיעות ומדהימות שמעולם לא למדנו עליהן בבית הספר ולא נכנסו לקאנון. זה גם ברור שבהילולה המיליטריסטית שישראל שרויה בה כבר שנים, הקמת בתי ספר נדחקת הצידה לטובת כל גנרל בכל דרגה. אם אתה אלוף פיקוד בצה"ל, כמעט לא משנה מה תעשה, בסופו של דבר יהיו רחובות על שמך.

ומה אם לאישה יש בדיוק אותם הישגים שיש לגבר? גם אז מסתבר שלא יהיה רחוב על שמה. מקרה מעניין הוא המקרה של נס ציונה למשל, שדאגה להנציח בשמות הרחובות את כל מקימיה, מעשה שהוא ראוי ומוצדק לכל הדעות. חבל שהאדם היחיד מבין מקימי העיר שלא זכה לרחוב על שמו הוא במקרה גם מקימה אישה וכך לכולם יש רחוב על שמם, אם הם גברים, אבל רחוב גולדה מילוסלבסקי אין (ותודה לרוני מנט ששמה לב לכך).

צילום: ימה אנין אמינוב

אבל "לא מציעים לנו נשים" זה באמת לא תירוץ. העיריות דנות בועדת השמות במה שמציעים להן. נדירות הועדות שבה יושב או יושבת בעלי יוזמה שבעצמם מציעים שמות ובודאי אם לא מדובר בתושב העיר בעל פרופיל גבוה שהלך לעולמו. אז למה בעצם נשים לא מציעות נשים? אני אגלה לכם סוד: מעט מאד אנשים באמת כותבים לועדת השמות. צריך להיות טיפוס מעניין כדי להתכתב מרצון עם העיריה, תנסו לדמיין בראש פרופיל של האדם הזה. הוא אשכרה הלך ובירר למי לשלוח הצעות. הוא ישב בבית וסיכם קצת על האנשים. הוא שלח!

אז אחרי שחשבתי על זה לא מעט החלטתי שיוזמה חדשה בעניין צריכה להגיע מזווית מקומית, מנשים עצמן, ואפילו, סליחה על הניסוח הקלוקל, להיות "עממית". אז יזמתי הקמה של עמוד פייסבוק שנמצא בראשית דרכו ונקרא "רחוב משלה". הצטרפו אלי שתי פעילות חברתיות נמרצות: רוני קרני וסתיו ברק ויחד ניסינו לנטרל את המוקשים מהתהליך כדי לאפשר לנשים לבקש וגם לקבל מה שמגיע להן: רחובות על שם נשים.

מטרתנו היא להציף את המודעות לפער העצום שיש בין הרצוי למצוי מבחינת הנצחת נשים בשמות רחובות, ובשלב שני- לרתום נשים לפעולה מאוד פשוטה של הגשת הצעות לשמות רחובות.

צילום: אלמה ליכטנשטיין

אנו אוספות ומרכזות שמות של נשים משפיעות, נשים היסטוריות הראויות על פי כל קנה מידה להנצחה הזו, שחלקן זכו לה אך רובן לא, על אף היותנו מחצית האוכלוסייה. בנוסף לזה, אנחנו רוצות להנגיש את היוזמה לציבור הרחב, ולאפשר לנשים פניה קלה לעירייה על מנת להגיש הצעות לרחובות. אנחנו מעוניינות לתת כוח לנשים שגרות במקום, ולהפוך את תהליך ההצעה לנוח ואינטואיטיבי.

בינתיים מתפרסמות נשים מהרשימה המתגבשת ובעתיד גם פרטי הקשר של הועדות ונוסח גנרי לפניה. כך, אישה שתרצה להגיש הצעה לעירייה תוכל לעשות זאת באופן קל ופשוט שייתן לה קול ולנשים שראויות לרחוב, את הכבוד המגיע להן.