הפרעות האכילה ההולכות ומתפשטות, כמו גם הבודי-שיימינג ואובססית הפוטושופ, השפיעו כנראה על הפסיכולוגים החברתיים אנדרה ל. מלצר מאוניברסיטת Southern Methodist וג'יימס ק. מקנולטי מאוניברסיטת פלורידה, שהחליטו לערוך סדרת מחקרים בנושא. "בגלל שתחושת תסכול מהגוף מאוד נפוצה בקרב נשים, הרגשתי שזה חשוב להבין את המקור של התחושה הזו ולמצוא דרכים לשפר אותה", הסבירה מלצר לאתר Mic. "יש לנו עוד הרבה מה ללמוד כדי למצוא דרכים שישפרו את שביעות הרצון של נשים מהגוף שלהן".

במהלך אחד המחקרים שלהם, גילו מלצר ומקנולטי שנשים דווקא מסוגלות לשנות את התפיסה לגבי הגוף שלהן, ולהיות פתוחות למודלים אחרים של יופי שמאפשרים גוף מלא יותר. למרבה הצער, לפחות במחקר המדובר, נמצא כי השינויים האלו יכולים לקרות רק בהתאם למה שנשים חושבות שגברים חושבים עליהן. "על פי התוצאות, נראה ששינוי במה שנשים תופסות כגוף הכי אידיאלי ונחשק בעיני גברים יכול להיות אפקטיבי בשיפור דימוי הגוף של הנשים", אומרת מלצר.

המחקר הזה פורץ דרך משום שמרבית המחקרים שהתעסקו בנושא הזה עד עכשיו, ניסו בעיקר למצוא את הסיבות לדימוי גוף שלילי אבל לא הקדישו זמן למציאת פתרונות ולמה שיכול לעורר בנשים השראה לאהוב את גופן. בנוסף, עד כה לא הרבו להבין את המשקל שיש לגברים לאופן שבו נשים תופסות את עצמן, וליכולת שלהם לשפר את התפיסה הזו.

המחקר של מלצר ומקנולטי התחיל בהצגת תמונות של נשים מלאות לקבוצה של נשים במשקלים שונים. אחר כך, חילקו את הנשים באופן רנדומאלי לשלוש קבוצות. לקבוצה אחת נאמר שגברים מוצאים את הנשים שבתמונות מושכות, לקבוצה אחרת נאמר שגברים מעדיפים את הגוף הרזה שבדרך כלל מוצג בתקשורת ולקבוצה שלישית לא נאמר כלום לגבי העדפות של גברים. באופן צפוי, בקרב הנשים שלהן נאמר כי גברים מעדיפים מלאות, דווחה שביעות רצון גדולה יותר מהגוף שלהן מאשר בקרב הנשים בשתי הקבוצות האחרות.

הקץ לדיאטה? תמונה: shutterstock

למרות ההתעסקות בנושא החשוב, המחקר לא חף מבעיות, כשבראשן העובדה שכל המשתתפים והמשתתפות בו היו הטרוסקסואלים ולבנים. מלצר היתה הראשונה להודות בכך שהמחקר לא מספיק מגוון וכי זה "חשוב שמחקרים עתידיים בנושא ירחיבו את המסקנות, כך שהן יהיו תקפות גם עבור הקהילה הלסבית". מלצר מצביעה על כך שיש סיכוי טוב ש"נשים לסביות יושפעו יותר מאיך שנשים אחרות תופסות את הגוף הנשי, מאשר איך שגברים תופסים אותו".

אבל למרות המגבלות של המחקר הזה, עדיין אי אפשר להתעלם מהחשיבות שלו, ראשית בגלל שהוא שם במרכז אותנו, הנשים, ואת הדברים שמשפיעים עלינו ברמה הכי בסיסית – האופן שבו אנחנו רואות ומעריכות את עצמנו. הוא גם מהווה טריגר למחקרים עתידיים בנושא, שאולי יהיו רציניים ומקיפים יותר. אך יותר מכל, המחקר הזה יכול לשמש עבורנו שעון מעורר, שמראה עד כמה דימוי הגוף שלנו – ואי לכך האושר שלנו - תלוי בבני הזוג ואפילו באנשים זרים. ומי יודע? אולי הוא יעודד אותנו להפסיק להסתכל כל הזמן על מה שאנשים אחרים חושבים עלינו (בייחוד בהתחשב בעובדה שלרוב אנחנו טועות וטועים בהבחנות שלנו, אבל לא רק בגלל זה), ולהתחיל להתמקד בקבלה עצמית ושינוי מודל היופי – קודם כל בעיני עצמנו, ואחר כך בעיני החברה כולה.