"הדם שלי והסיפור שלי יהיו על המצפון של כל אחד ואחד מכם שלא קם ועשה דבר וחיכה שמישהו אחר יעשה במקומו", אמרה ורד לב ז"ל, אחרי שהוחלט לסגור את התיק כנגד אביה בחשד שאנס אותה בילדותה. אמרה ועשתה. אחרי שהתאבדה, התוודו נשים שעברו התעללות מינית על ידי בן משפחה שגם הן ניסו להתאבד, אך כשלו במשימתן.

למרות זאת, עו"ד תמי אולמן, שייצגה את אביה של ורד לב, רואה במקרה התאבדותה של לב כמשהו חריג ויוצא דופן. בראיון מיוחד לאון לייף אומרת אולמן: "כשבנאדם מתאבד זה קשה, מצד שני, אני לא קושרת את זה למעשים (של האב, מ.פ.) אלא לבעיות נפשיות קשות שהיו לה לאורך כל השנים ושלא הצליחה להתמודד איתן".

דבריה של אולמן קשים לעיכול, והשאלה האם לתת לה ולהם במה באתר נשים פמיניסטי עלתה שוב ושוב במהלך הכנת הכתבה. יצאתי לראיין את אולמן, אחת הסנגוריות המשפיעות והמשמעותיות ביותר בישראל, בגלל מעורבותה בתיקים רבים ומורכבים ובגלל שהיא אישה, עורכת דין, שבחרה להקדיש את חייה להגנה על אנשים שביצעו מעשים נוראיים (לכאורה ולא לכאורה). השקפת העולם של אולמן כפי שמובעת בכתבה מנוגדת להשקפת עולמי ולהשקפת העולם של אתר זה, אבל מצאתי חשיבות רבה בלהביא את דבריה כדי לנסות להבין יותר.

 

גם אני ורד לב

לפני שלוש וחצי שנים הגישה ורד לב תלונה במשטרה לפיה אביה אנס אותה במשך שנים מאז שהייתה ילדה. בפרקליטות החליטו לסגור את התיק בגלל התיישנות וקושי במציאת ראיות. אתמול ורד לב שמה קץ לחייה. כשורדת גילוי עריות בעצמי, אני מבינה שרק במקרה אני לא במקומה

לטור המלא

 

אולמן ממשיכה: "אתה כל יום קורא בעיתונות על אבא שאנס את הבנות שלו, על הורים מתעללים ועדיין אנשים ממשיכים בדרך. הדוגמא הטובה ביותר היא ניצולי השואה: הם עברו דברים מזעזעים והמשיכו. לכן, עצם העובדה שהיא (ורד לב, מ.פ) לא התמודדה עם קשיי החיים ועם ההרגלים של אנשים סבירים מלמד שהבעיות היו אחרות ולא אלה שקשורות באבא, אלא בעיות שלה עצמה שקשורות לבעיות נפשיות".

בניגוד גמור לדברי אולמן, שורדות תקיפה מינית וגילוי עריות מעידות על מצב נפשי והתמודדות אחרת לגמרי: "ניסיון ההתאבדות שלי נכשל ושלה הצליח",כתבה ב'און לייף' בחודש שעבר יעל שרר, שאביה התעלל בה מינית מגיל צעיר, בתגובה להתאבדותה של לב, "באותה מידה יכולנו בקלות להתחלף בתפקידים...אני הייתי תבוסתנית וורד נחושה ממני...החיים אקראיים. נראה שאנחנו משפיעים על גורלם אבל התוצאה הסופית תלויה בהגרלה". ואור מרוני כתבה: "לפני 23 שנים, ניסיתי להתאבד בבליעת עשרות כדורים. זה קרה בשיאו של המאבק שלי ביועץ המשפטי לממשלה דאז, שקבע שאין עניין לציבור בתלונה שהגשתי נגד מי שאנס אותי מגיל שש ועד 12 וחצי".

ורד לב לא שונה בשום צורה מנפגעות תקיפה מינית וגילוי עריות אחרות.

אולמן: "אני מופיעה בבית המשפט מידי יום בתיקי אונס, רצח וחבלות חמורות ומייצגת את הפושעים. הקורבנות עוברים דברים קשים מאוד ועובדה שאף אחד לא מתאבד. אנשים מתמודדים. לכן, ההתאבדות הזו יוצאת הדופן וקשה לקשור את זה לסיפור המעשה. היא (ורד לב, מ.פ.) לא עבדה כל השנים, ברחה להודו, השתמשה בסמים קשים בהודו, האימא שלחה לשם את יחיאל מגנוס בכדי להציל אותה מהסמים, אז צריך גם לראות את הצד האחר".

אי אפשר לייחס שום דפוס התנהגות של ורד לב ז"ל למה שטענה שעברה בילדותה, לדעתך?

"אפשר שכן ואפשר שלא, היא לקחה את הסוד הזה לקבר ומצד שני - האבא חי ואומר 'לא עשיתי'. למה להעדיף את העדות שלה על העדות של האב? לא היו שום ראיות תומכות בעדות שלה. לאורך כל השנים היא נתקלה במורים ובמדריכים בצופים שלא שמו לב שהיתה בעיה בהתנהגות שלה. היא לא דיווחה אז על קושי שקשור לאבא.

"הם (ההורים) ישבו אצלי וכל כך דאגו לילדה הזו בזמנו. הם היו מודאגים ממצבה ורצו לעשות הכל כדי לטפל בה. הורים אוהבים, הורים דואגים, ואתה לא מבין איך הדברים אלה קורים: להתעורר בבוקר אחרי עשרות שנים ולהגיד: 'אתה אנסת אותי?'- ואז, לך תוכיח שאתה לא אנסת אותה בגיל שלוש. בגלל זה המחוקק יצר את נושא ההתיישנות: כי לכל אדם יש את הזכות להגן על עצמו".

ההורים שלה דאגו לה. ורד לב  

למה את מתנגדת כל כך למאמצים לבטל את חוק ההתיישנות על עבירות מין, כשברור שזה יעשה צדק לנפגעות?

"אני נגד ביטול חוק ההתיישנות בכל עבירה, במיוחד בעבירות מין. קשה מאוד לאסוף ראיות תומכות  לגרסה שאתה בגיל מסוים לפני עשרות שנים לא עשית את העבירה הזו. החוק החדש ייצור מצבים בהם תבוא אישה בת שישים ותגיד שבגיל חמש נאנסה על ידי אביה, ולא לזה התכוון המחוקק. תזכרי תמיד שלקורבנות יכולות להיות אלף ואחת סיבות להעליל".

"לפעמים לנאשם נגרם עוול"

אולמן היא עורכת דין חיפאית ותיקה שמייצגת לרוב את מי שנדמה, שאיש לא אמור לרצות להעניק לו הגנה או אמפתיה. תיקיה זוכים להד תקשורתי אדיר: אם זה הרוצח של דנה בנט, או שודד הברינקס, דורסו של שניאור חשין או עובד מבית החולים 'אלישע' בחיפה שנאשם שהתעלל בנערה צעירה ששוכבת כצמח.

התיק של ורד לב ז"ל בו טיפלה אולמן הוא תיק סגור. מכל הבחינות. הוא גם לא זכה להבשיל לכדי כתב אישום וגם המתלוננת שוכבת מכוסה בעפר לאחר שהתאבדה. אך המוות לא מקלף את שכבות הבירוקרטיה. איש לא מנסה לבדוק שוב את גבולות עשיית הצדק, ולו כצוואה אחרונה ללב, שמותה הוא הראייה הכי חיה ועכשווית לכך שהתרחש משהו שמחייב בדיקה נוספת. גם בפרקליטות היו מי שסברו שמקרה ורד לב צריך להבשיל לכדי כתב אישום כנגד האב, אך שילוב של בעיות בתשתית הראייתית ונסיבות הזמן וההתיישנות הביאו לסגירת התיק ששברה סופית את ליבה של לב.

אולמן, מצידה, רואה דווקא באביה של ורד לב כמי שבקלות יכול היה להיות בעצמו קורבן של המערכת: "לב יכול היה להיות האיש החף מפשע שפתאום מוגש נגדו כתב אישום. האיש שנשפט על ידי התקשורת כשלא שמעו בכלל את הצד השני. המשטרה מחפשת כיום להאדיר את כוחה ולהראות תוצאות. למעשה, היום הכל כמעט מתנהל מעל לדפי התקשורת שהיא מאוד חזקה ומשפיעה. כך אתה יוצר דעת קהל שיכולה להשפיע על השופטים.

"כך למשל, בתיק 'הברנוער', כולם היו משוכנעים שהחשוד שעצרו אשם, ולרגע לא היתה אפשרות לחשוב לכיוונים אחרים, אך לבסוף בוטל כתב האישום. ישבתי בלא מעט משפטים כאלה שבהם בוטל כתב האישום כי בבית המשפט הבינו שלנאשם נגרם עוול".

איך את מתגברת על הדיסוננס והאם את באמת מאמינה לאב כשהוא טוען שלא עשה דבר?

"אני בכלל לא נכנסת למקומות האלה. לא בודקת את המקומות של אמונה או אי אמונה. גם לי אין את האפשרות לדעת אם כן או לא. אני מייצגת אותו על סמך מה שהוא אומר לי. אם מה שהוא אמר לי היה נראה עורבא פרח, אני מספיק חזקה לבוא ולהגיד לו שעם תיק כזה אני לא הולכת לטעון בצורה כזו כי זה לא הגיוני. אך כאן, חד משמעית, זה לא המקרה.

"ראיתי את תיק החקירה והבנתי שמה שנאמר הוא לא הגיוני. היא נתנה שם עובדות על האבא שלא הסתדרו עם המציאות ולקח לה למשל הרבה שנים עד שהתעוררה והגיעה לפרקליטות לומר את הדברים האלה. פרטים שהיא מסרה לא תאמו את חומר הראיות ולאור סתירות בעדויות התיק נסגר".

מהידועות היא, ועובדות מרכזי הסיוע לתקיפה מינית הרבות יעידו, שבמקרים רבים לוקח שנים ארוכות עד שנפגעת מינית אוזרת אומץ להתלונן, אם בכלל. לעיתים, ברבות השנים, טריגר חיצוני או נפשי בלתי צפוי, יכולים לעורר את אשר ניסתה לקבור. כך אירע גם אצל לב אך לאולמן, מצידה, ישנה בעיה מהותית עם טיעון זה.

"לגבי ילדות את צודקת, ובהחלט עד גיל 18 ילדה היא ילדה ולא אבוא איתה חשבון, חס וחלילה. אבל כשאישה מתבגרת ויודעת לעמוד על הזכויות שלה והולכת בעצמה להקים משפחה- קשה לבוא ולהגיד שהיא 'קברה את זה' ואחרי שלושים שנה נזכרת לספר את הסיפור".

אחרי שנודע שוורד לב התאבדה, אפשר להניח שקיבלת תגובות נאצה רבות.

"אני משתדלת לא לקרוא את הבלוגים כי קשה מאוד לקרוא דברים של אנשים שאין להן מידע מהתיק עצמו והם מרגישים את עצמם כשופטים, כתליינים ושוכחים שהמשפט צריך להתנהל בין כותלי בית משפט ולא על הקיר בפייסבוק. אני לא רוצה להיות חשופה לאנשים יצריים שמבטאים רגשות שאין מאחוריהן שום ביסוס עובדתי אפילו".

תמי ג'קיל ואולמן הייד

באותה מיליטנטיות שבה מגינה אולמן בכתבה על אביה של ורד לב, היא מגנה גם על לקוחה אחרת שלה, מצידו השני של המתרס: נערה תושבת הצפון שנאנסה על ידי מורתה. כיום הנערה הזו כבר בת 21, ואולמן מלווה אותה גם בתביעה אזרחית שהיא מגישה כנגד משרד החינוך והמורה.

לכאורה, גם על הנערה הזו ניתן להגיד: 'מה היא נזכרה פתאם להגיש תלונה על המורה', לא?

"הייתי בטוחה שזהו תיק אונס. אני לא מבינה למה הפרקליטות הגישה כתב אישום על 'בעילה אסורה בהסכמה'. אני לא מבינה איזו הסכמה יש לילדה בת 13? לדעתי הפרקליטות לא עבדה כמו שצריך ועשתה לעצמה חיים קלים מאוד. זה הרבה יותר קל ללכת על עבירות בטוחות ולא ללכת על כל הסיפור. מורה שנוגעת בתלמידה ומקיימת איתה יחסי מין מלאים זו בעילה אסורה בהסכמה? איזו הסכמה יש לתלמידה שתלויה במורה ובחסדים של בית הספר ולא מבינה מימינה ומשמאלה בגיל הזה?"

במקרה הזה קל לך להבין את הקורבן, ובמקרה ורד לב לא היה קל? נדמה שמדובר בשתי תמי אולמן שונות.

"ב-99 אחוז מהמקרים אני מייצגת נאשמים ובאחוז מזערי את הקורבנות ובאמת רק קורבנות מובחרים בתיקים מובחרים שזה זועק לשמים כמו מורה שנוגעת מינית בתלמידה וזה בלתי נתפס. כיום יש חוק חדש שמגיע לקורבן ליווי של סנגור פלילי. אני הייתי אחת הראשונות, אם לא הראשונה, שליוותה קורבן במדינת ישראל במשפט שבו ילדה מאומצת טענה שאביה המאמץ אנס אותה שנים. זהו המשפט הידוע שבו שופט אמר שהילדה נהנתה מיחסי המין שזה מטורף לחלוטין".

לא בודקת אם אני מאמינה לנאשם או לא. תמי אולמן

לאורך השנים, אולמן גם ייצגה לא מעט בני נוער מפרשיות של אונס קבוצתי. "תמיד בעיני זה ספק אם זה אונס או אי הבנת החוק. אי הבנת החוק זה 'חבר מביא חבר' והנער לא מבין את החומרה ולא מבין שמדובר בתיק אונס וביזוי והשפלה של המתלוננת. היום יש יותר מודעות ואולי טוב שכך, בזמנו היו תיקים חריגים לכן העונשים לא היו כבדים וקשים כי הבינו באמת שמדובר בטעויות גסות של נערים. מרביתם השתקמו, הלכו לצבא ובאמת העולם פרוס בפניהם כי אצל קטינים הרישום הפלילי נמחק".

הלקוח היחידי שלא לקחתי

אולמן מספרת כי לא במקרה הגיעה לקריירה כפרקליטה פלילית "גדלתי בבית שהיו בו בעיות. בגיל 15 הייתי בלגניסטית ונשארתי כיתה בתיכון הריאלי בחיפה. המורה שלי היתה חנה כרמי, אשתו של השופט אמנון כרמי, והם אימצו אותי כי הייתי מסתובבת ברחובות. מידי שישי הייתי באה אליהם ואוכלת ארוחת ערב. הם נתנו לי בית חם ומשפחה תומכת".

כרמי, אלוף ישראל בסייף, אף הכניס את אולמן לעולם הסייף, וגם היא הפכה ברבות השנים לאלופת ישראל. "הייתי גם יושבת אצלו במשפטים וכך החלטתי להיות עורכת דין בעצמי. עשיתי אצלו גם את הסטאז'", אומרת אולמן, שסיימה את לימודי המשפטים בשנת 1981.

היא נשואה לפרופ' יהודה אולמן, מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית בבית החולים רמב"ם בחיפה  ואמא לשלושה ילדים בוגרים. אולמן גם אימצה לאורך השנים ארבעה ילדים אתיופיים שאחד מהם התקבל בימים אלה לגיבוש בסיירת מטכ"ל. ילד נוסף אומץ למשפחה בגיל תשע וכיום הוא כבר בן 40.

בנותיה לירן (30) ושחף (27) הן בעצמן פרקליטות פליליות שעובדות עמה במשרד. "הגדולה כבר עושה הסבה להוראה, היא לא אוהבת את האנשים שאני מייצגת ולא מתחברת לעבודה", מסבירה אולמן.

אין קושי, כאימא, לייצג פדופילים?

"לא יצא לי לייצג פדופילים שנגעו בילדים אלא כאלה שהחזיקו חומר פדופילי מהאינטרנט. אלו עבירות מחשב של פנטזיות של אנשים. הדבר היחיד שאני עושה זה לשמור על הילדים שלי:  כשהיו קטנים שמרתי עליהם בעשר עיניים והעברתי מסרים על הצורך להישמר ולא לענות לכל אחד באינטרנט, היתה לי לכך רגישות יתר בגלל המקצוע שלי"

האם היית לוקחת, לצורך העניין, תיקי עבירות מין מתוקשרים כמו תיק משה קצב,עמנואל רוזןאייל גולן וכדומה?

"בוודאי. אין לי שום בעיה. מתוקשרים או לא מתוקשרים".

אך תיק אחד מספרת אולמן כי סירבה לקחת: "התיק היחידי שלא לקחתי זה כשפנו אלי בעניין יגאל עמיר עוד באותו ערב ולא רציתי לייצג אותו. היה לי ברור שזה לא נכון כי כמה שאני טוענת שלכל אחד מגיעה הגנה, קו אדום זה ראש ממשלה שלך שזה פוגע באושיות הדמוקרטיה ובאושיות החיים שלנו".

"אני כמובן לא מטפלת גם בעדי תביעה ובעדי מדינה, כי אלו אנשים שחצו את הקווים מבחינת העולם הפלילי והם אלה שבאים להפליל אל החברים שלהם ולשתף פעולה עם המשטרה. ברגע שאייצג אותם אני יכולה לסגור את המשרד כי יראו בי בוגדת. יש את הקודים של העולם הזה ואת לא יכולה לשתף פעולה עם אנשים שמשתפים פעולה עם משטרת ישראל".

בראיונות קודמים אמרה גם  שלא תיקח על עצמה תיקי ריגול חמורים, אלא אם כן יש בהם אלמנט פלילי בולט לעין. אולמן: "אני מייצגת כיום גם בתיקי ריגול חמור שלא תמיד יודעים עליהם כי הם נדונים בבתי דין צבאיים בדלתיים סגורות ולרוב מפרסמים רק את התוצאה הסופית שלהם אבל לא את המעשים. היה לי למשל תיק של מפקד גזרה בצה"ל בדרום הארץ שחשף מארבים ומקומות תצפית של צה"ל על מנת שהבדואים מהדרום יעבירו סמים באותן נקודות שאין תצפיות. הצלחתי להוריד לו את עבירת הריגול".

לבטל סעיף ריגול זה הישג גדול, גם מבחינת הנאשם ולא פחות מבחינתך, אך מבחינה מצפונית בעצם ביטלת סעיף כזה למי שהעבירה שלו יכולה לפגוע בביטחון המדינה.

 "במקרה זה את רואה איש שמכה על חטא על מה שהוא עשה ואפילו לא קיבל שקל והיה בחור תמים שנוצל ואז הרבה יותר קל להתחבר לספור המעשה".

"העונש של טל מור לא מידתי"

כרוכבת אופני שטח אדוקה בעצמה, היה ניתן לצפות כי אולמן לא תרצה לייצג את טל מור, הצעיר שהורשע בדריסתו ובהפקרתו למוות של שניאור חשין ז"ל, שהיה רוכב אופניים ובנו של שופט העליון בדימוס מישאל חשין. "אני רוכבת שטח מידי שבת בעשור האחרון", מתארת אולמן, "אבל אני לא מסתכלת על עצמי כשאני באה לייצג כדוגמה לתיקים. טל מור הוא נאשם שקל מאוד להתחבר אליו, הוא הילד של השכן. זה יכול לקרות לכל אחד במשפחות הטובות ביותר שאדם מעשן חשיש, שותה ועולה על ההגה נוהג, עושה תאונה ובורח. זה לא צריך היה  לקרות אבל יכול לקרות.

"בנוסף, כשמכירים את טל רואים שהוא באמת בן טובים וחמד של ילד. אי אפשר שלא להתחבר אליו. כשטל ישתחרר, הוא יעביר הרצאות בבתי סוהר ואצל חבר'ה צעירים בנושא. הוא מאוד רוצה ומתעתד לעשות זאת וגם דיבר איתי על זה מהכלא. הוא בהחלט רואה את עצמו כמי שיכול להעביר את המסר הזה באופן מאוד ברור".

אולמן סבורה כי בית המשפט בחר להחמיר יתר על המידה עם מור. "המעשה שהוא עשה הוא בוודאי נוראי וקשה, אבל העונש שקיבל לא מידתי. את רואה אנשים שנשפטו אחרי ולפניו ואין שום הסבר למה קיבל 12 שנים ואחרים רק שבע שנים.

יכול להיות שזה רק בגלל ששניאור חשין ז"ל היה בנו של שופט בישראל?

"אני חושבת שהתשובה נמצאת בגוף השאלה. אני לא מתביישת להגיד את זה. לא יכול להיות ששבוע אחרי, היה מקרה נוסף עם עבירה זהה לחלוטין של בחור בשם שגיא גמליאל שגם הוא נהג תחת שיכרות וברח, אבל על גמליאל נגזרו שבע שנים ואילו על טל מור 12 שנים. כשמחזיקים את שני פסקי הדין האלה זה לצד זה, אין שום הסבר אחר לשוני ביניהם".

התיק היחיד עליו לא הסכימה אולמן לדבר בכתבה, הוא של שודד הברינקס, אילן קופרמן-סגל, שכבר שוחרר ממאסר. "הוא ביקש ממני לא להתראיין בעניינו ואני מכבדת את זה", היא מנמקת, מה שמייתר שאלות מצידי נוסח: האם סיפר לה איפה הכסף.

גם את עדואן יחיא פרחאן, הרוצח של דנה בנט ז"ל, שאותר לאחר שנות חקירה משטרתית מאומצת, נאותה אולמן לייצג. היא אף הצליחה להפחית מעונשו מאסר עולם אחד, היות ופרחאן נאשם ביותר ממקרה רצח אחד.

אולמן: "לא היססתי לייצג אותו, כי ראיתי את התיק וחשבתי שנגרם לו עוול משפטי לכן הייתי מוכנה לקבל את התיק לערעור. אני סברתי שצריך לזכות אותו מכל המקרים, כי לא אהבתי את ההודאה שלו באותו לילה, כשלקחו אותו מבאר שבע ולא תנו לו זכות היוועצות בעורך דין והוא אף טען שהרביצו לו מכות".

חשבת שצריך לזכות אותו גם מרצח דנה בנט?

"אני מבינה שבתיק של בנט היו את כל הראיות מלבד ההודאה שלו כי היתה עדות של השותפה ודי. אן. איי לכן זה תיק בעייתי מבחינת האפשרות לזכות בבית המשפט העליון"