מדי שנה, בחודשים דצמבר וינואר, מתחילה עונת ההרשמה. הורים לפעוטות מתרוצצים בין גנים, גנונים, משפחתונים ופעוטונים כדי להתרשם ובסופו של דבר להירשם למסגרת החינוכית שהכי הולמת את השקפתם. זה כבר מזמן לא סוד שהאמרה "צריך לחסוך כסף לילד לאוניברסיטה" מחווירה לעומת הצורך לשלם לפעוט עבור גן פרטי (מגיל 0 עד גיל 3). הסכומים הגבוהים - הנעים מ-2,000 שקל עד 4,000 שקל בחודש ואף יותר - הם פי כמה וכמה מתשלום עבור שנת לימוד באוניברסיטה ואפילו יותר ממכללה פרטית ברוב המקרים. בחישוב שנתי מדובר בסכום מפואר הנע מ-24 אלף שקל במקרה הטוב ועד כ-50,000 שקל, וזה לשנה אחת בלבד.

 

עוד באון לייף: 

 

אבל לא רק הסכום מעורר תרעומת בקרב הורים לילדים רכים, אלא בעיקר העלייה החדה במחירים מדי שנה. לשם המחשה, לפני כשש שנים שילמתי לגן פרטי עבור בני הבכור סכום של 2,400 שקל בחודש, ואילו עכשיו, בבואי לרשום את בני הצעיר לגן פרטי באותו יישוב ממש, אני נאלצת להיפרד מסכום של 3,200-3,000 שקל בחודש. זה כבר מקומם ממש, שכן השכר שלי וגם השכר הממוצע במשק לא עלו באותו שיעור, ואפילו לא קרוב לזה. ובכלל, עולה תחושה שעושים שוב "סיבוב" על הורים צעירים שאין להם ברירה אחרת. "קהל שבוי" אפשר לכנות את זה.

 

תמונה: Shutterstock

 

ומה תפקידה של המדינה בכל הסלט הזה? גם במקרה הזה מגיע האבסורד לשיא. אנחנו חיים במדינה ובחברה המעודדות ילודה, משפחה וריבוי צאצאים בכל מחיר (כספי, רגשי, נפשי, חברתי ומה לא), אולם ברגע שהצאצא יוצא מבטן אמו - גורלו לגמרי נתון בידיו ובידי משפחתו ותו לא. חוץ מחופשת לידה קצרה שאורכת כ-3.5 חודשים, כל השאר – עד גיל 3 – מוטל על הוריו.

 

איפה משלמים וכמה?

בסקר ספונטני שעלה בדף הפייסבוק הפופולרי מאמאזון, שבו חברות יותר מ-70 אלף אמהות, התבקשו החברות לרשום את עלות הגן הפרטי של ילדיהן (בשעות 17:00-7:00) ואת האזור בארץ שבו הן גרות. נחשו מה? הטווח רחב והפערים עצומים. הנה כמה דוגמאות להמחשה:

 

בחדרה, אשדוד, חולון, בת ים, גדרה, נהריה, חדרה וכרמיאל משלמים 2,300-2,000 שקל בחודש; בחיפה נע המחיר סביב 2,500; ברעננה ובמושבים בשרון מטפס המחיר ל-3,100; ובצפון תל אביב נפרדים ההורים מ-3,700-3,500 שקל בחודש ויותר. גנים מסוימים, דוגמת גנים פרטיים בכפר הירוק, דורשים מההורים השקעה של 4,000 שקל בחודש ויותר ושמעתי גם על גן לילדי מפורסמים ועשירים בצפון תל אביב הגובה כ-5,000 שקל בחודש, בין היתר בשביל להגן על הילדים מצלמי פפראצי.

 

התמונה קצת שונה אם בוחנים גנים הנמצאים תחת פיקוח המדינה (של משרד התמ"ת באופן פרדוקסלי ולא משרד החינוך), דוגמת גני ויצ"ו או נעמ"ת. שם נעשה התמחור לפי הכנסה של שני בני הזוג, מספר הנפשות במשפחה, גיל הילד וקריטריונים נוספים והתעריף החודשי עומד על 2,400-1,100 שקל לילד. אחרי הכל, הגנים של ויצ"ו, נעמ"ת ודומיהם הוקמו במטרה לעודד נשים להצטרף לשוק העבודה, גם כשהן אמהות לילדים צעירים.

 

מה הסיבה למחירים הגבוהים?

כל הורה ישב בשלב כלשהו בחייו וחישב את העלויות וההכנסות שיש לגננת וחשב לעצמו שהכי כדאי לפתוח גן כדי להתעשר ומהר. ובאמת קל לחשוד בגננות שהפכו לתאבות בצע, אולם זה לא בדיוק כך. גננת לגיל הרך בעלת גן פרטי, שהעדיפה להישאר בעילום שם, אומרת: "אני לא מבינה למה אין פיקוח של המדינה על המחירים. העלויות גבוהות אין ספק, אבל יש מקומות בארץ שעולה תחושה שמנצלים את ההורים המבוססים".

 

אולם לדברי חנן דגן, מנכ"ל איחוד הגנים (אחד משלושת ארגוני הגנים הפרטיים על בסיס וולונטרי הפועלים היום בישראל), הבעיה בענף היא העלויות הגבוהות שיש לתפעול של גן. והחדשות הרעות, לדבריו, בהן שהמחיר לא עתיד לרדת, בין היתר בשל החוק לעליית שכר המינימום. "הבעיה היא העלויות הגבוהות שיש לבעלות הגן. שכר עבודה של עובדת בגן עומד על 30 שקל לשעה במקומות מסוימים בארץ ולפעמים גם 40 שקל לשעה. את זה צריך להכפיל במספר אנשי הצוות, שנע סביב 1:4 ילדים במרכז הארץ ועל 1:6 ילדים אם מתרחקים מהמרכז", אומר דגן, "חישוב פשוט מוביל למסקנה שכל עובד\ת בגן מתומחרת ב-8,000-7,000 שקל למעסיק בחודש (כולל תנאים סוציאליים) וזה עוד לפני שכר דירה (הגבוה במרכז משמעותית לעומת בפריפריה), ארנונה, צעצועים, אוכל, חשמל, מים, ביטוח וכדומה".

 

דגן מוסיף ואומר: "אני טוען שחינוך צריך להיות ריאלי ולכן המדינה צריכה להתערב ולהוריד עלויות למפעילי ולמפעילות הגנים, למשל בארנונה. לגנים יש ארנונה עסקית שהיא גבוהה משמעותית מארנונה ביתית. לדעתי יש מקום לבטל את הארנונה לגנים בכלל כדי להוריד עלויות. רק לסבר את האוזן, אפילו על חצר המשחקים משלמים ארנונה מלאה וגבוהה, כיוון שמדובר בשימוש 'עסקי'. גם נושאים כמו היטלי השבחה הם נושא כאוב. גנים פרטיים נמצאים במבנים למגורים שעברו הסבה והרשויות מחייבות את מפעילי הגן לשלם היטלי השבחה גבוהים, בסכומים של כ-200 אלף שקל מדי 5-3 שנים. גם מע"מ מוטל על חינוך וזה אבסורד. ויש עוד שורה ארוכה של הוצאות גבוהות שהמדינה גובה, כך שבמקום לתת או לפחות לא לקחת – המדינה רק לוקחת ולוקחת, ואת העלויות נאלצים בעלי הגנים לגלגל להורים".

 

לדברי דגן, החוק שקיים היום חוקק בשנת 1965 והתייחס לילדים מגיל שלוש. "עד גיל שלוש ילדים נשארו בתקופה ההיא בבית, בדרך כלל עם האמא. היום החוק מאז כבר לא רלוונטי, אך הוא לא עבר התאמה למצב השוק היום, האמור לעודד אמהות לצאת לשוק העבודה".

 

בשורה התחתונה אומר דגן כי גננות רבות מתוך 1,300 החברות באיחוד נמצאות בהפסדים וכל הענף שרוי בסכנת קריסה. "גננות רבות לא מביאות לעצמן משכורת הביתה, וזה בטח לא מצב רצוי לילדים, כשהגן מפסיד והגננת רק עסוקה באיך לתפעל את הגן. זה נראה שיש לממשלה מטרה להכחיד את הענף המעסיק כ-100 אלף נשים, כי זה בעיקר ענף של נשים, ובייחוד לענף שיש לו חשיבות רבה ומכרעת לחברה כולה". הפתרון שאותו הציע דגן באינספור דיונים במשרדי הממשלה הוא הפחתת המיסוי, הקלה על רישוי עסקי ופיקוח על שכר הדירה שגובים מבעלי הגנים.   

 

תמונה: Shutterstock

 

מלבד איחוד הגנים, שבראשו עומד דגן, יש עוד שני ארגונים פרטיים על בסיס וולונטרי שמאגדים גני ילדים פרטיים לגיל הרך: ארגון גני הילדים וח.י.ב.ה.

 

מארגון גני הילדים הפרטיים בישראל, המונה כ-700 גנים ברחבי הארץ, מסרו כי "עלות הפעלת גן ילדים פרטי דורשת השקעת משאבים רבים לאורך כל שנת הלימודים, החל בכוח האדם המתוגבר בשל גילם הצעיר של הילדים, תחזוקת המבנה, מיסי מדינה ועוד, מהם פטורים הגנים במערכת הציבורית. כמו כן, יום לימודים ארוך יותר באופן משמעותי. גם החופשות בגן הפרטי קצרות יותר באופן משמעותי ומספקות להורים מסגרת חינוכיות מצוינות גם במהלך חלק ניכר מחופשות החגים ותקופת הקיץ. כל אלה מעלות את הוצאות הגן הפרטי, זאת לצורך קיומו ותפעולו הבטוח והיעיל ולשמירה על רמה חינוכית גבוהה עבור הילדים.הגננות הפרטיות היו שמחות מאוד להוריד את מחירי שכר הלימוד עבור ההורים, אך לשם כך הן זקוקות לעזרתה של המדינה, שעד היום רק הערימה קשיים. אם המדינה תוריד לדוגמה את המע"מ, מחיר הגנים יופחת ב-18% באופן מידי. המחיר עשוי להיות מופחת גם במידה ועלויות החשמל והמים הגבוהים, שרק עלו בשנתיים האחרונות, יופחתו. מדובר בהוצאות אדירות לגני הילדים הצריכים לשרת את הפעוטות על כל צרכיהם הפיזיים והטיפוליים".