לאחרונה נשמעות יותר ויותר מחאות הקוראות להציג מודלים אמתיים יותר של יופי ולהפסיק עם ליטושי הפוטושופ והסתרת "פגמים" נשיים כגון שומן, צלוליטיס וקמטים. אליהם הצטרף לאחרונה הקמפיין love your lines, שמעודד נשים לצלם את סימני המתיחה שלהן ולהעלות לאינסטגרם.

 

מאחורי היוזמה עומדות שתי אימהות, שמעדיפות להישאר בעילום שם. השתיים ביקשו "להתאים את אידיאל היופי הנשי למציאות" ולשנות את תדמית הגוף הנשי המושלם, דרך תמונות שלמעשה "מברכות" על סימני המתיחה.

 

 

תוך שבועיים בלבד, גרף העמוד 31,000 עוקבים וכיום יש לו למעלה מ-100,000 עוקבים. אלו יכולים לצפות בתמונות של נשים מרחבי העולם, אשר צילמו את סימני המתיחה שלהן ואף הוסיפו טקסט קצר המסביר כיצד "זכו" בהם. כך, למשל, בין התמונות גם זו של אליסה, שכתבה: "היי, אני אליסה, אני צ'יליאנית. אני בת 22. לפני כן, הגזרה שלי הייתה דקה ונטולת צלקות. אהבתי את זה, את הסגנון ואת הגזרה! סימני המתיחה הגיעו עם ההיריון, אבל אני מחבבת אותם. הם חמודים ומראים את החוזק שלי והם גם הוכחה עדינה לכך שיצרתי חיים".

 

 

 

 

סימני מתיחה נוצרים בהתאם לשמם, ממתיחה של העור. לכ-80 אחוזים מכלל האוכלוסיה יש אותם, ולרוב הם נגרמים כתוצאה משינוי פיזי משמעותי כגון הריון, דיאטה מהירה או השמנה קיצונית.

 

למרות שהסימנים שכיחים וטבעיים לחלוטין, הם עדיין גורמים מבוכה לנשים רבות. עיתוני ומדורי רכילות לרב משתמשים בהם כנשק, ומקיפים אותם בעיגול המדגיש את קיומם על גוף סלבריטאית, כשהמסר הוא ברור: אנחנו צריכות להתבייש בהם.

 

 

כיום אנו חיים בעולם שבו המפורסמים משתמשים בתוכנות עריכה כגון פוטושופ לא רק לעריכת תמונות בעיתונים, אלא אפילו לעריכת התמונות הפרטיות שלהם. אנחנו מופצצים מכל עבר בתמונות של נשים מושלמות, מה שיוצר תדמית שלחלוטין אינה תואמת את המציאות. הרי נשים "ללא רבב" לא קיימות בעולם, לכולנו יש אי אלו פגמים וחולשות.

 

 

הקמפיין מקווה למגר את התדמית הזו ואת המבוכה מחוסר השלמות, סימן אחר סימן. על נשים להרגיש שלמות עם עצמן ועם חיצוניותן, כמו גם עם החלקים בגופן שאינם מתוחים או נטולי פגמים. מלבד זאת, כאמור, סימני מתיחה לרוב נגרמים כתוצאה מהריונות, כך שלמעשה הם מהווים "מזכרת" מבורכת, לכך שיצרנו חיים.

 

 

הקמפיין יצר באז עולמי והעלה לתודעה את החשיבות שיש לאהבת הגוף הנשי הלא מושלם שלנו וההבנה כי תדמית הברבי המושלמת אינה רלוונטית עוד בימינו.