מ' (השם המלא שמור במערכת), ילד בן תשע, עבר סדרה של משברים בתקופה של כשנה-שנה וחצי. במהלך כיתה ב' התחלפו בתוך חודשיים ארבע מורות בכיתתו, ובאמצע כיתה ג' הוא עבר דירה עם הוריו ונדרש להתאקלם בסביבה חדשה ובבית ספר חדש.

 

"הילד הסתגר, לא הסכים להתחבר עם אף ילד בכיתתו, בעצם פיתח סוג של דיכאון. לאורך כל התקופה הזו לקחנו אותו לטיפול רגשי, אבל לא ראינו שום שיפור במצב – להיפך", מסבירים הוריו, "כל שינוי הכי קטן גרר פחדים איומים, הוא הפסיק לתפקד בהרבה מישורים", הם מסבירים.

 

בעקבות שיחה עם חברה, פנתה האם למרפאת החרדה בביה"ח לילדים שניידר, שהפנה את הילד לטיפול בשיטת CBT  - טיפול קוגניטיבי-התנהגותי. אחרי כמה מפגשים שנערכו עם ההורים, החל הפסיכולוג לפגוש את מ', והמהירות שבה הגיב הילד לטיפול הפתיעה את כולם. השיפור והשינוי התרחשו תוך ימים ספורים.

 

הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי, נמצא כל הזמן במוקד ויכוחים אקדמיים לגבי שילובו במסלול ההכשרה הסטנדרטי לפסיכולוגים, ובכל זאת, עם העובדות בשטח קשה להתווכח. הטיפול תופס תאוצה ואנשים רבים, שמעו על הטיפול ומעוניינים בו.

טיפול קצר יותר וממוקד יותר

רועי שופן, פסיכולוג קליני מומחה ומנהל פורום חרדה בילדים ב-YNET, מסביר שטיפול קוגניטיבי-התנהגותי שונה מפסיכותרפיה רגילה. קודם כל, הוא קצר יותר, ונמשך בדרך כלל בין עשר ל-30 פגישות. במקרים מסוימים הבעיה יכולה להיפתר בפחות מעשר פגישות. "זה מאוד תלוי בבעיה", אומר שופן."יש מצבים של פוביה מג'וקים שאפשר לטפל בהם בארבע פגישות, ויש מצבים יותר מורכבים, כמו חרדה חברתית למשל, שבהם הטיפול בדרך כלל נמשך 30 פגישות".

 

"יש אבחנה ברורה בין מי שיכול ללכת לטיפול כזה לבין מי שזקוק לטיפול קלאסי", מסביר שופן. "כשיש סימפטומים ממוקדים, הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי עדיף, כי הוא גם קצר יותר וגם מאוד תכליתי, אבל כדי שהמטפל יוכל להשתמש בשיטה הזו כדאי שלא יהיו בעיות נוספות ברקע של המטופל".

 

על פי התפיסה הקוגניטיבית- התנהגותית, לאדם יש אמונות מוטעות שקשורות לניסיון החיים שלו, והן תוקעות אותו בחיים. תפיסות כמו 'אף אחד לא אוהב אותי', 'אף אחד לא ירצה אותי', 'אם אני אכנס למקום הזה משהו נורא יקרה לי'. מטרת הטיפול היא לעזור למטופל להבין את האמונות האלה ולאתגר אותן, לנסח אותן אחרת, באופן יותר רציונלי. "אנחנו עוסקים במשקפיים שדרכם המטופל רואה את העולם, ומנסים לשנות את אופן ההסתכלות שלו, להפוך אותו ליותר אובייקטיבי".

 

לדברי שופן, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי מבוסס גם על אמון, במהלכו המטופל והמטפל עובדים ביחד. יש אנשים שהאפשרות שלהם לייצר קשר כזה ולתת אמון במטפל מוגבלת, ודורשת תהליך נפרד ולעתים ממושך, ואז הטיפול בהם יהיה באוריינטציה יותר דינמית.

מתאים לסובלים מהפרעות חרדה ומפוביות

ע' (35) הגיע לטיפול קוגנטיבי-התנהגותי אחרי שניסה כמה פעמים פסיכותרפיה רגילה ואחרי שתרופה ממשפחת נוגדי הדיכאון והחרדה לא עזרה להפרעת החרדה שלו. "רציתי גם להפחית את הסימפטומים של החרדה וגם לשפר את האסרטיביות והמיומנויות החברתיות שלי", הוא מסביר.

 

"המטפלת שלי הנחתה אותי לנהל יומן, שבו אני רושם את המחשבות האוטומטיות השליליות שעוברות לי בראש, אחר כך את המחשבות שחשבתי כדי לבטל אותן, ולבסוף את המחשבות המתקנות. הייתה תקופה של כמה שבועות שפשוט הלכתי עם דפים לכל מקום וכל פעם שלפתי אותם וערכתי את הרשימות האלה. זה מאוד קשה גם כי זה לא משהו שטבעי לעשות, וגם ברמה החברתית, קצת קשה להתנהל ככה בחברה".

 

שופן מסביר כי טיפול התנהגותי- קוגניטיבי מתאים מאוד למצבים של חרדה. לדבריו, בדרך כלל חרדה נובעת מתפיסה של מצב לא מסוכן כמסוכן, ועד שהגוף לא יתנסה במצב הזה, החרדה לא תעבור. "כל טיפול בחרדה חייב לכלול עימות עם גורם החרדה, כדי להביא את הגוף ואת המוח להבנה של מה שהוא תופס כמצב מסוכן הוא לא באמת מסוכן".

לדברי ע', בעזרת הטיפול האסרטיביות שלו התחזקה והוא מצליח לעשות היום דברים שבעבר נמנע מהם. לגבי המחשבות החרדתיות השיפור היה פחות דרסטי, ואחרי תקופה מסוימת גם חלה נסיגה. "זו עבודה מאוד תובענית ומאוד קשה, והמטופל צריך להיות מאוד מגויס לטיפול כזה, עם כוח רצון מפה ועד להודעה חדשה", הוא אומר.

 

ע'  מספר כי צריך לדעת שאי אפשר לשנות את כל דפוסי ההתנהגות, אבל אפשר לראות הטבה במישורים שונים. "היה שלב, למשל, שעבדתי עם המטפלת על הקושי שלי לענות לטלפונים. זה הוגדר כרמה 20 בסולם החרדה שלי, כשאפס היא הרמה הנמוכה ו-100 זו הרמה הגבוהה. ההדרכה שלה הייתה להשתדל לענות במשך שבוע שלם לכמה שיותר טלפונים, ואפילו לא לדבר אלא רק להגיד 'אני לא יכול לדבר כרגע, אני אחזור אליך בהמשך'. וזה מה שעשיתי – עד שהצלחתי ממש לענות ולנהל שיחה".

 

לדברי שופן, במהלך הטיפול משתמשים, בין היתר, בחשיפה הדרגתית לגורם החרדה, כאשר המטופל עובר כל פעם משוכה יותר גבוהה בהתמודדות. "אנחנו נעזרים גם בשיטות של ביו-פידבק, מכניסים את המטופל במהלך הפגישה למצב של חרדה, ואז מלמדים אותו לשלוט בסימפטומים הפיזיולוגיים בעזרת נשימות, דמיון מודרך וכדומה. כך המטופל לומד גם לזהות את הסימפטומים וגם להפחית אותם, ובהמשך ניתן ממש לצאת איתו לשטח ולהתמודד עם הבעיה".

 

שופן אומר כי הוא ממליץ על טיפול כזה בכל מה שקשור בהפרעת חרדה, OCD  (הפרעה טורדנית-כפייתית), פוביות ממוקדות ובעיות של תפקוד מיני. "יש מחקרים שמראים שהטיפול יכול להיות יעיל גם במקרים של דיכאון, אבל זה תלוי באדם עצמו ובסוג הדיכאון. הממצא העקבי ביותר במחקרים הוא שהחלק המשמעותי ביותר בטיפול מהסוג הזה הוא הקשר שנוצר עם המטפל".

יתרונות הטיפול ההתנהגותי- קוגניטיבי

 

  • מתאים גם למבוגרים וגם לילדים. במהלך טיפול עם ילדים, הדגש הוא יותר על הקטע ההתנהגותי והם בדרך כלל גם מגיבים יותר מהר ממבוגרים לטיפול. בחלק ניכר מהמקרים יכול הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי להחליף טיפול תרופתי בנוגדי חרדה, ובחלק מהמקרים ניתן לשלב אותו עם הטיפול התרופתי. "יש מחקרים שמראים שהטיפול לבדו עוזר לכ-80 אחוז מהפונים בעלי בעיות חרדה", אומר שופן.

 

  • טיפול מוגדר בזמן מראש. מטפלים בכל בעיה באופן נקודתי וישיר, בלי לסטות ולחפש סיבות היסטוריות – וזה מאוד אפקטיבי.

 

  • תפקיד המטפל. בטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי המטפל יותר אקטיבי והמרחב הטיפולי הרבה יותר ממוקד. המטפל יכול לדבר על עצמו, להביא את עצמו לטיפול, ועניין ההשלכה של המטופל ושל מה קורה כרגע בחדר הוא פחות רלוונטי.

 

  • מתאים לטווח רחב של בעיות. טיפל התנהגותי קוגניטיבי יכול להתאים לבעיות כמו דיכאון, חרדה ופוביות.