סוף סוף זה קרה: הילרי קלינטון הכריזה שהיא עומדת לרוץ לנשיאות ארה"ב ב-2016. אם תזכה, קלינטון תעשה היסטוריה, ממש כמו האיש לו הפסידה ב-2008, הנשיא ברק אובמה.

 

עוד באון לייף:

 

הקרב שהתנהל בין השניים על ראשות המפלגה הדמוקרטית (ובעצם על הנשיאות) ב-2008 שיקף במידה רבה מציאות שנוח לנו להתעלם ממנה רוב הזמן, למרות שגם בישראל היא מובילה את השיח הפוליטי. זה היה "הקרב בין האישה לשחור", ואיש לא מכחיש את זה. זה היה קרב על זהויות שעדיין לא זוכות לייצוג הולם. או בכלל - ייצוג. זה היה קרב שהדבר החשוב להבין ממנו הוא שהעולם שאנחנו חיים בו הוא עולם של ייצוגים והפוליטיקה היא פוליטיקה של זהויות, בארה"ב ובישראל וכנראה בכל מקום אחר בעולם. שלא יבואו לי עכשיו כל מיני "שיוויוניסטים" לחרטט שכל מה שחשוב זה כישורים, כשהמציאות היא שעד 2008 לא היה נשיא שחור, ועד היום עדיין לא היתה נשיאה אישה. גם להצבעה שלכם יש הטייה מגדרית, שלכם פשוט שקופה.

 

לא הייתי שמחה לראות כל אישה באשר היא אישה בתפקיד נשיאת ארה"ב, אבל היא גם לא צריכה להיות כליל השלמות, נקייה מפגמים ברמה שלא דרשנו מעולם משום גבר. היא צריכה לעמוד באותם הסטנדרטים שאנחנו מציבים לגברים, והילרי קלינטון עומדת בהם בענק. איש לא היה טוען שגבר עם הרקורד שלה לא מתאים לתפקיד, ואתם יכולים להמשיך להגיד "בנגאזי" עד מחר ולהתעלם מהעובדה שג'ורג' בוש נבחר לכהונה שניה אחרי אירועים כמו 9/11 והמלחמה בעירק.

 

אם יש אישה שיכולה להיבחר לנשיאות ארה"ב זאת הילרי קלינטון. היא מוערכת, היא פופולרית, היא בשר מבשרה של המערכת. היא שייכת לשבט קלינטון, ומשפחות המלוכה החדשה זה משהו שעובד בארה"ב לא פחות ממה שהוא עובד בישראל. למעשה, סיכוי סביר שהמתמודד הרפובליקני מולו היא תרוץ הוא ג'ב בוש, בנו השני של הנשיא בוש הראשון, אחיו של הנשיא בוש השני. אם נפוטיזם אז עד הסוף. בהקשר הזה, עכשיו אולי הזמן להתחיל לעקוב אחרי צ'לסי קלינטון.

 

קלף נוסף שפועל לטובתה של הילרי קלינטון הוא הנשיא אובמה. אמריקה של 2016 תהיה מוכנה יותר לנשיאה אישה מאמריקה של 2008, לא מעט בזכותו. בין אם בשל אג'נדה פמיניסטית אמיתית שבערה בו תמיד (הו, כמה חסרה בעולם הזה סולידריות בין אוכלוסיות שזוכות ליחס של מיעוט סקטוריאלי), בין אם בשל אג'נדה פמיניסטית למען הון פוליטי, ובין אם בשל החלטה מודעת לסלול את הדרך לקלינטון - הנשיא אובמה עוסק בנושאים מגדריים ברצינות ובאינטנסיביות יותר מכל נשיא אחר לפניו, ובאותה רצינות ואינטנסיביות שבה הוא עוסק בנושאים מדיניים. אובמה העלה את הנושא המגדרי על ראש שמחתו כטיארה ורודה משובצת יהלומים, והוא מקדם אותו כמעט בכל הזדמנות, קטנה כגדולה. מהתייחסות מעמיקה בנאום מצב האומה וקידום חוקים בנושא דרך קמפיינים נגד אלימות מינית (כולל סרטון בטקס פרסי הגראמי) ועד קבלת שאלות רק מעיתונאיות ולא מעיתונאים או הערות קטנות במהלך טקס מסורתי של חלוקת צעצועים בחג המולד.

 

למען האמת, לא מן הנמנע שאכן מדובר בבחירה מודעת של הנשיא, מעבר לאג'נדה הפמיניסטית שלו, לעסוק בנושאים של שוויון מגדרי כדי להכשיר את הקרקע ליורשת הפוטנציאלית שלו. אחרי הכל, העובדה שקלינטון תרוץ לנשיאות הייתה סוד גלוי במשך שנים, והנשיא היה, מן הסתם, מעודכן. המפלגה הדמוקרטית זקוקה כרגע נואשות לקלף מנצח, אחרי שבבחירות אמצע הקדנציה בסוף 2014 הפסידה את בית הנבחרים ואת הסנאט. הבית הלבן אולי דמוקרטי, אבל בקונגרס שולט רוב רפובליקני מובהק. והקלף המנצח שלהם הוא הילרי קלינטון, זה ברור. אין אף מועמד אחר כרגע שמתקרב אליה בכלל (אי אפשר לדעת מה יהיה, כמובן, הרי עד 2008 אף אחד לא ידע מי זה ברק אובמה). הפער בסקרים בינה לבין כל מועמד אחר של המפלגה הוא עצום, והיא לוקחת בסקרים גם כל מועמד רפובליקני אפשרי. הכל עוד יכול להשתנות, אבל המפלגה הדמוקרטית תולה את כל תקוותיה במזכירת המדינה לשעבר.

 

ברק אובמה, יותר ממנהיגים אחרים רבים, מבקש להשאיר אחריו מורשת. אובמה-קר, הפשרת היחסים עם קובה, הסכם המעצמות עם איראן. החוק האמריקאי שאוסר על נשיא לכהן יותר משתי קדנציות, מאפשר לנשיאים אמריקאיים כהונה שלמה נטולת שיקולי-הקמפיין-הבא, כהונה חופשית. האמריקאים קוראים לזה Lame Duck President, לנשיא שכביכול כבר אין לו השפעה וכוח פוליטיים, ואולי גם אין לו סיבה להתאמץ יותר מדי, שכן אין לו את הבחירות הבאות על הראש. מצד שני, העמדה הזאת היא ייחודית ומשוחררת כי כשאין לו את הבחירות הבאות על הראש - נשיא יכול להרשות לעצמו לעשות מהלכים אמיצים יותר, שנויים במחלוקת, לקחת סיכונים ולקדם את הנושאים שחשובים לו. זה בדיוק מה שהנשיא אובמה עושה. את הישראלים אולי מעצבנת העסקה עם איראן, גם חלק לא קטן מהאמריקאים לא מרוצה ממנה, אבל מדובר במהלך שצריך עבורו חזון כלשהו ואומץ. וחופש פעולה שמתאפשר רק מהידיעה שלא תהיה עוד כהונה בכל מקרה. אנחנו רגילים לסטגנציה בפוליטיקה, כי אף אחד אף פעם לא ממש מעיז לעשות שום דבר מהפכני כשהבחירות הבאות תמיד באופק. במקביל, הנשיא אובמה לא מתכוון להשאיר אחריו וואקום במפלגה, ואחד הנושאים הכי חשובים שהוא מקדם הוא גם הנושא שעדיין מהווה, למרות הכל, את המכשול העיקרי שעומד בפני המנהיגה הפוטנציאלית הבאה של המפלגה הדמוקרטית (ואולי של המעצמה החזקה בעולם): שוויון מגדרי.