לא, אני לא רוצה לדבר על מקרה ספציפי, כזה או אחר. לא רוצה.

רוצה להפנות את תשומת ליבנו, של כולנו כאן – רוצה להאיר על נתיב משמעותי וחשוב שזרקור התהילה אינו מוכן להתעסק איתו.

אשמח להניח, ולו לרגע, לאפרת (יעקב) ולמאי (פתאל) בשקט; הן כבר עברו מספיק, הן כבר משלמות את מחיר החשיפה ומבחינתי לפחות, הן כבר ראויות לעיטור העוז והגבורה – הן גיבורות ישראל.

הן גיבורות המלחמה החשובה ביותר שאנחנו נלחמות (ונלחמים) בה. זו המלחמה על עולמם של ילדינו, של בנינו ובנותינו. זו המלחמה על שוויון וכבוד וחוסר אלימות. זו המלחמה על עולם שיהיה בטוח לכל הבנות, בכל מקום. זו המלחמה על עולם שבו גם לבנים מותר להרגיש ולפחד ולכאוב ולבכות.

 

אני יודעת שגם אתם רוצים משהו אחר, אני יודעת. כי מנגד, העולם בו אנו חיים הוא עולם בו חצי מהבנות בתימן יהפכו לכלות-ילדות; כי מנגד, בעולם בו אנו חיים 65% מהברזילאים מאמינים שאישה המתלבשת בבגדים חשופים מגיעה לה להיאנס; כי מנגד, בערב הסעודית נשים עדיין לא יכולות להצביע או לנהוג; כי מנגד, בכל פינה בעולם, בכל יום, משתמשים בגופן של נשים כשדה קרב במלחמות שהתחילו אותן גברים, באמצעות אונס, הכאה, עבדות ועינויים; כי 1 מכל 3 נשים ייפגעו מינית במהלך חייהן, גם כאן, בארצנו המובטחת; כי כשאני מעיזה להתעצבן מאי צדק אני עוד פמיניסטית כועסת במחזור ובעצם אם הדברים שיוצאים מפי היו נאמרים ע"י גבר אז ההתייחסות אליהם הייתה שונה - לא, זה לא העולם אותו אני מייחלת לילדיי.

 

כן, אני יודעת שגם אתם רוצים משהו אחר, אני יודעת. אבל בלהט הקרב, עוד קרב אלים ואכזרי במלחמה שלנו, אנחנו כולנו מאבדים את הכיוון ומטים את השיח לכל אותם מקומות כל כך לא רלוונטיים: השיח על הנפגעת, על התנהגותה, על לבושה, על התמודדותה, על עברה הרפואי, על עברה המיני, על התבטאויותיה, על הליכותיה (הנעימות או לא), על חייה. ומה לכל אלה ולעובדה הפשוטה שעוד סא"ל בצה"ל, צבא העם שלי ושלכם, מורשע באלימות מינית? מה לכל אלה ולעובדה הפשוטה שעוד בכיר באקדמיה, חוד החנית של החברה שלנו, מרגיש צורך להשפיל ולבזות את מי שגם ככה נמצאת תחת מרותו וסמכותו? ולמה, בשם כל השדים והרוחות, למה דווקא עכשיו אנחנו לא שומעים את השיח המדבר על התופעה החברתית המזעזעת של אלימות מינית כנגד ילדות וילדים, ובנות ובנים, ונשים וגברים? למה אנחנו לא מתעמקים קצת יותר בתופעה ובמספרים שלה: 40,000 פניות בשנה למרכזי הסיוע לנפגעי ולנפגעות תקיפה מינית ואונס; 1 מכל 3 נשים תיפגע מינית במהלך חייה; 1 מכל 6 גברים ייפגע מינית במהלך חייו; 1 מכל 5 נשים תעבור אונס במהלך חייה; 75% מתיקי עבירות המין נסגרים.

 

למה אנחנו עסוקים בלהשחיר את פניה של מי שמנסה לצעוק את צעקת חוסר הצדק ולא מתעסקים בגינויו המוחלט של מי שהוגדר כעבריין במדינת ישראל?

מתי נפסיק ללמד את בנינו ובנותינו כי עדיף שישתקו בכל מה שקשור לפגיעה מינית בהם? מתי נפסיק ללמד את בנינו ובנותינו שהתייחסות מבזה לאישה היא נורמטיבית ומקובלת? מתי נפסיק ללמד את בנינו ובנותינו שמי שחושפת פגיעה מינית היא, בסופו של דבר, שקרנית או נקמנית או קנאית או לפחות שרמוטה (ושכל אחד ייבחר את ההגדרה המוצלחת מבחינתו). מתי נדע להבהיר להם ולנו שבכל מקרה בו מעורבת סמכות ומרות בכירה (יהא זה מפקד בצבא, מרצה באוניברסיטה, זמר מוכשר או שר בממשלה) – יש צורך בטוהר מידות מוחלט (כן מוחלט) ואין בכלל אפשרות למגע או קשר או ליטוף או "מחמאה" משפילה?מתי "תדע כל אם עבריה" שבניה ובנותיה בטוחים בכל מקום בו ילכו?

 

אנחנו חייבות וחייבים להתחיל ללמד את בנינו ובנותינו שנשים וגברים שווים הם; שכולנו בני אדם שיחס של כבוד הוא היחס ממנו יש להתחיל; שאלימות לא תפתור שום בעיה מולה אנחנו ניצבים. אני ... אצלי העיניים פתוחות לרווחה והמוח פעיל וחושב, ואני יודעת שאנחנו עדיין לא שם. אבל בשם הילדים, אעשה הכל כדי להגיע לשם – ויפה שעה אחת קודם.