השבוע נאלצה קבוצת הכדורסל האמריקנית ה"קליבלנד קאבלירס" (ה"קאבס"), לפרסם הודעת התנצלות פומבית. "אלימות במשפחה היא עניין רציני מאוד ואין לו מקום בסרטונים למטרות בידור", נכתב בהודעת ההתנצלות הרשמית. ההודעה הופצה לאחר שבמשחק שהתקיים ברביעי האחרון בכיכובם של הקאבס שודר סרטון פארודי בו נראה אוהד של ה"קאבס" משליך את חברתו בכוח על הרצפה אחרי שגילה שהיא אוהדת של ה"שיקאגו בולס". עיתונאים, בלוגרים ואוהדים מיהרו לגנות את הסרטון בשל היחס המזלזל שביטא כלפי תקיפת נשים.

עוד באון לייף:

התקרית המביכה הצטרפה לדיון הסוער ממילא הרוחש בימים אלה בעולם הספורט המקצועי בנושא אלימות במשפחה באמריקה. הצגת האישה שבסרטון כשק חבטות לגיטימי נפלה על צופים ערניים מאי פעם לסוגיית התקיפות המיניות והאלימות בין כתלי הבית. "הוא מרביץ לה, היא מחזיקה שקית-קרח על הראש והיא זו שמתנצלת ומשנה את התנהגותה. מסר נוראי", נכתב על ידי אחד מעיתונאי הספורט.

נושא האלימות במשפחה בספורט עלה לתודעה האמריקנית לפני כחצי שנה, אז תועד שחקן הפוטבול האמריקני, ריי רייס, מכה את ארוסתו, ממוטט אותה לרצפה וגורר את גופה המעולף מן המעלית. כמעט מיד אחר כך התפוצץ גם סיפורה של כריסטי מאק, שחקנית פורנו במקצועה, שהותקפה בברוטליות על ידי חברה-לשעבר, המתאגרף ג'ונתן קופנהאבר. מחדר המיון אליו הובהלה, העלתה מאק לרשת תצלומים גראפיים בוטים של גופה המרוסק, וכתבה כי כתוצאה מהתקיפה היא סובלת מ- 18 שברים בפניה, משיניים שבורות וחסרות, משיבושים בראייה, מצלע סדוקה ומקרע בכבד. "חשבתי שאני עומדת למות", כתבה למעריציה המזועזעים.

 שתי התקיפות הללו, שהונצחו במצלמה והופצו לעיניי כל במדיה, נחשבות למי שהעמידו מול אמריקה מראה שחורה למה שמתרחש מאחורי הקלעים של המגרשים הנוצצים. הן נתפסות כמי שהציתו ביקורת ציבורית נוקבת כנגד המדיניות הסלחנית שמונהגת כלפי אלימות במשפחה בעולם הספורט וקראו למנהליהן לשנות מן השורש את יחסן כלפי שחקנים אלימים. השערורייה שעוררו גרמה לשחקנים רבים, כמו גם לעיתונאי ספורט לא מעטים, להאמין כי אמריקה נמצאת בתחילתו של עידן חדש ביחסה לנושא המושתק. בפרשנויות ובדיווחים שליוו את המקרים, הובעה ציפייה חיובית לשינוי מעשי ותודעתי אמתי.

כריסטי מאק לפני התקיפה

כריסטי מאק אחרי התקיפה

ואכן, חצי שנה לאחר התפוצצות פרשת רייס, נדמה שהתקווה התממשה במובנים רבים: עונשו של רייס הוחמר והוא הורחק מן המגרש ללא הגבלת זמן; קופנהאבר פוטר גם הוא ועומד להישפט כעת בגין ניסיון לרצח. גם ליגות מקצועיות אחרות החמירו את עמדתן כלפי הסוגיה והרחיקו מן הזירות שחקנים בעייתיים ואלימים. פרט לכך, הכריזה הנהלת ה- NLF (ליגת הפוטבול הלאומית של אמריקה), על מדיניות חדשה: צוות חקירה פנימי הוקם לטיפול בנושא, וקורס למניעה ולטיפול באלימות הורץ בין השחקנים.

אך השינוי המשמעותי והגדול, כך נטען, התרחש דווקא בתודעתם של האוהדים והצופים שנחשפו לדיון הציבורי הזה. בכוחם של הדימויים הוויזואליים המחרידים, כך נטען, לשבור את הסטיגמה השלילית הקיימת נגד אלימות במשפחה ולפיה היא מתרחשת רק בקרב אוכלוסיות מוחלשות וכי על הקורבנות להתבייש ולהסתתר: "בעבר גברים ונשים התביישו לחשוף מקרי אלימות במשפחה או אונס, אך כיום הם משתמשים במדיה חברתית כדי לחלוק את מה שקרה להם או לבייש את התוקפים", נכתב במגזין "טיים". מאק, מצדה, חברה לעמותת "Break the Silence" נגד אלימות במשפחה ותרמה מכספה עבור מקלט לנשים מוכות. "אני לא מתכוונת לשבת ולהקשיב לאנשים שאומרים שעשיתי משהו רע", כתבה על החלטתה לשתף את התמונות. "זה מה שקרה, ורציתי להציג את זה לעיניי כל".

ריי רייס

אך חרף התחזיות האופטימיות, חצי שנה מאוחר יותר כבר צצות עדויות לכך שדבר באמריקה לא השתנה באמת. בחודש האחרון דווח כי מרבית הליגות ממשיכות להעסיק שחקנים עם עבר של אלימות נגד בנות זוגם ותקיפה מינית; צוות החקירות המיוחד שהוקם על-ידי ה- NLF, כך נטען, "מעלים עין" מפשעים של שחקנים רווחיים, והשחקנים עצמם מטילים ספק באפקטיביות של סדנאות המניעה. הסדנאות, כך אמרו, מתייחסות אל כלל הגברים כאל טורפים מיניים וכאל עבריינים, ולפיכך מעוררות אנטגוניזם מצד המשתתפים.

עובדות אלו גררו אחרים לטעון כי עולם הספורט המקצועי לא אמור – ולא מסוגל – לבצע שינוי של ממש ביחס המדינה כלפי הנושא, ולפיכך מוטב כי יחדל להעמיד פנים שהוא יכול ומעוניין לעשות זאת. על מנהלי הקבוצות לדאוג קודם כל לחוסנה של הקבוצה ולביצועיה המקצועיים, ולא "לשנות את העולם".

וכמובן, ישנה גם כריסטי מאק, שסיפרה שלמרות ההשלכות הפיזיות והנפשיות ארוכות הטווח (ראייתה נשארה פגומה, והיא עדיין לא מסוגלת לחייך בשל הנזק שספגה בפיה ובשיניה), היא ממשיכה להיות חשופה לסלאט שיימינג ולהאשמת קורבן. בין התגובות השכיחות שהיא נתקלת בהן מדי יום הן אמירות נוסח "סגנון חיים מופקר מגיע עם השלכות", "היא בטח אוהבת את זה חזק" ו"חבל שקופנהאבר לא סיים את העבודה". עבור אמריקנים רבים, גופה של כריסטי ממשיך להצטייר כחפץ שנועד לשרת גברים כאטרקציה מינית או כשק חבטות לפורקן זעם.

כריסטי מאק אחרי השיקום

שאלות נוקבות ממשיכות לעמוד, אפוא, לפתחן של ליגות הספורט המקצועי באמריקה, שניצבות כעת בחזית המאבק נגד אלימות במשפחה: האם יצליחו האמריקנים להשתמש בתהודה הרחבה של הנושא כדי לבצע שינוי אמתי ביחס של עולם הספורט – ואולי גם החברה – כנגד תקיפה מינית? או שמא ימשיכו להעמיד בעדיפות עליונה את איכותן המקצועית של הקבוצות? האם ימשיכו לתמוך בשחקנים אלימים בטענה כי הצלחתם של הליגות היא הצלחה לאומית? או למגר תופעה חשוכה של אלימות מוסתרת, כואבת, שמהווה כתם על הליגות, כולן?

כרגע, לפחות, נדמה שגם באמריקה, כמו בישראל, כוח פיזי גברי ממשיך להיתפס כנכס לאומי, ולא כרעה חברתית שמנציחה אי-שוויון בין המינים. כשאמריקה נדרשת לשפוט בין ה"ספורטאי" לבין ה"אדם" שבמדי-הקבוצה, הבחינה אחת מעיתונאיות הספורט, היא ממשיכה לבחור בספורטאי.

דוגמא בולטת לכך היא לא רק הסרטון המושמץ של ה"קאבס" שמלמד שמעט מאוד השתנה ברגישות כלפי הנושא, אלא גם "קרב העשור" המדובר שהתקיים בתחילת החודש בין ענקי האגרוף פלויד מייוות'ר ומני פאקיאן. ההתרגשות שרחשה סביב הקרב העלתה לדיון מחודש את עברו האלים של מייוות'ר, שהואשם בתקיפה של 5 נשים שונות ב- 12 שנים. למרות מחאת הרשת שהוצתה כנגד העסקתו ("כשאתם צופים בקרב מייוות'ר-פאקיאן, אתם מסבסדים גבר אלים ומתעלל", נכתב על ידי אחד המבקרים), הקרב התקיים כמתוכנן; כוכבים כמו ביונסה, ג'יי זי, ניקי מינאז', בן אפלק, דרו ברימור, ג'ימי קימל, ג'ייק ג'ילנהול, רוברט דה-נירו, מייקל קיטון ומריה קארי היו רק חלק מהידוענים שכיבדו את המעמד בנוכחותם; עבור השתתפותו בקרב קיבל מייוות'ר מעל ל- 150 מיליון דולר.