סוגיות בדיכוי מיני של נשים שמנות
שמנופוביה, כלומר הדיכוי המופנה כלפי א/נשים שמנים, ובעיקר כלפי נשים שמנות, באה לידי ביטוי אלים ודורסני יותר או פחות בכל תחומי החיים, וביניהם התחום של יחסי מין מזדמנים או במסגרת מערכות יחסים מתמשכות. נכון לעכשיו, אנו חיות בעולם שבו הלגיטימציה של נשים שמנות לקיים יחסי מין במנותק מדימויים סביב מבנה גופן, אם בכלל, נשללת ומעורערת פעם אחר פעם על ידי סוכני הפטריארכיה השונים.
עוד באון לייף:
- לנשים שמנות יש דימוי שלילי אוטומטי
- האם שרת הבריאות הבלגית שמנה מדי לתפקיד?
- לנשים שמנות אסור ללכת חשוף
באופן שחוצה פעמים רבות תרבויות, מוצאים אתניים ומעמדות כלכליים, נשים שמנות מתנהלות במציאות שכופה עליהן שלל דימויים ותפקידים חברתיים, שמתקיימים במנותק מהיותן ישויות עצמאיות. דימויים אלו מוכתבים בדרך כלל ממודל היופי המערבי, ההגמוני בן-זמננו, ומתופעת השמנופוביה הנגזרת ממנו.
את שלל הביטויים של הדיכוי של שמנות ושמנים, ובכללם הדיכוי המיני, מפנימות נשים ונערות לעתים קרובות לאורך חייהן, באופן שקשה מאוד להשתחרר ממנו באופן מוחלט. ישנן רבות שמצליחות בשלב כזה או אחר לפרוץ את המסגרות שהחברה סגרה אותן בהן. לצד זאת, רבות יכולות להעיד שהמטענים והמשקעים מן העבר מאיימים לא פעם לצוץ ולצוף, שנים לאחר שחשבו שפרצו את הדרך עבור עצמן. המשמעות היא שגם נשים שהיו שמנות ועכשיו הן לא, או נשים שמנות משוחררות ובוטחות, אולי במערכות יחסים יציבות, עשויות לשאת עמן את המשא הכבד של חוויות פוגעניות ומבלבלות בתחום המיני.
הצורות השונות של הדיכוי המיני של נשים שמנות (תמונת מצב חלקית?)
לאישה השמנה מיוחסות תכונות ומאפיינים רבים שנכנסים לשיקולים של משיכה, נזק ותועלת במערכות יחסים: "מכוערת", "עצלנית", "חסרת שליטה", "לא מטופחת", דחויה חברתית ולכן נחותה כפרטנרית לזוגיות ולמין, ולחלופין, "המצחיקה-הליצנית", "האמהית". זאת ועוד, יופיין של נשים שמנות רבות כמו נמדד על ידי סביבתן על פי היכולת של תווי פניהן ושל שיערן להסיח את דעת הכלל מהגוף השמן, הפגום. אמנות הסחת הדעת הזו תזכה אותן במחמאות כגון "שמנה אבל יפה". דימויים אלו, המחלחלים עמוק לסדר החברתי הקיים, משפיעים היטב על החשיבה האנושית כיום, ועל משיכה מינית הנחשבת ללגיטימית ונורמטיבית בעיני החברה.
פעמים רבות, משיכה של גברים לנשים שמנות זוכה לתדמית לא נורמטיבית, לסטייה מהמקובל המיני החברתי ודבר שיש להסתירו מעין הציבור. כתוצאה מכך, נוצר תהליך ממשי של פטישיזציה של נשים שמנות, בו מבנה גופן הספציפי עובר החפצה ונוצר סביבו מיתוס. תהליך הפטישיזציה הופך את האישה השמנה למושא מין ותו לא, המנותק מאישיותה, בדומה לדימויים השליליים ה"קלאסיים" שתוארו לעיל. כך או אחרת, בין אם מאפייניה הפיסיים של האישה השמנה מואדרים או נרמסים, היא עשויה להיוותר פגיעה באופן משמעותי בסוגים שונים של מערכות יחסים רומנטיות ומיניות, שהנם תחום מורכב ממילא מבחינת יחסי כוחות מגדריים. כל הסיכונים שנשים באופן כללי ניצבות בפניהם בקיום יחסי מין עם גברים, מודגשים ביתר שאת עבור נשים שהחברה כולה מפעילה עליהן שורה של לחצים, ציפיות ודימויים בשל היותן שמנות.
התוצאה היא, שכמו בתחומים רבים אחרים בהם על הנשים השמנות להיאבק מול אפליה והדרה, גם בזירה האינטימית הזאת מתרחש, עבור רבות, סוג של מאבק: במאבק הזה, את נלחמת שלא להיות מושא של פטיש היוצר מיתוס סביב מימדי גופך, ולא ההמבורגר העסיסי של אף אחד (רחמנא לצלן), אך גם לא "פשרה", מעשה נואש, או כפי שהתרבות הפופולארית מרבה להציג – הטעות הכי גרועה שגבר יכול לבצע תחת השפעת אלכוהול.
כאשה המוחלשת בשל היותה שמנה, מצופה ממך להגיב לתרחישים הללו בסוג של הבנה וקבלה, כי "מי יגע בך, יא דבה", "הרגשתי שאני עושה לה טובה" ופנינים אחרות, הם דברים שאולי שמעת בעבר ואת עשויה עוד לשמוע. הסכנה הברורה שבמציאות הזאת היא נטילת האפשרות והזכות של האישה השמנה להכתיב בעצמה את מהלך היחסים המיניים, להתעקש על שימוש באמצעי מניעה, ובכלל – לתפקד כפרטנרית שמרגישה ראויה לחוות חוויה מינית או זוגית. במילים אחרות, זהו מאבק מסובך, עיקש ומתמשך על הלגיטימציה להיות יצור מיני על אף היותך שמנה – אך לא רק יצור מיני בשל היותך שמנה; על הרשות והזכות לקיים יחסי מין שאת בחרת לעצמך, ולהם את נבחרת מתוך רצון ותשוקה כוללת, כנה ומקבלת.
פורסם לראשונה בשולפת ציפורניים