מחאת התלמידות על כך שנאסר עליהן להגיע לבתי הספר במכנסיים קצרים, שזכתה לכינוי "מחאת המכנסונים" היא המחאה הפמיניסטית החשובה ביותר של השנים האחרונות ויש לתת עליה את הדעת. אין זו מחאה המסתכמת ב"מה ללבוש בבוקר" או מרד תלמידות מפונקות, אלא מחאה בעלת משמעות הדנה בהגדרת מעמדן של ילדות ונערות בחברה הישראלית, אשר תהפוכנה לנשות המחר.

 

עוד באון לייף:

 

ראשית, לגופו של עניין, ההחלטה הבית ספרית באשר לפריטי לבוש "נאותים ו"שאינם נאותים" בעייתית ומחייבת נקיטת מדיניות ברורה. בין אם בבית הספר מונהגת תלבושת אחידה ובין אם לאו, לא ייתכן שבנים יורשו להגיע עם מכנסיים קצרים ואילו על בנות תיאסר הכניסה עם מכנסיים קצרים. על משרד החינוך ולא על בתי הספר, לנסח קוד לבוש ברור, בעל דרישות אחידות מתלמידים ותלמידות כאחד. כל דרישה שאיננה סימטרית יש בה כדי להפלות על בסיס מין.

 

מתוך עמוד הפייסבוק "מפסיקות לשתוק - נלחמות למען החופש והשוויון"

 

שנית, ההיטפלות לבגדיהן של ילדות ונערות מעלה שורה של נושאים שיש לדון אודותיהן ולא לכנותם בשמות עוקפים. באיסור ללבוש מכנסיים קצרים ובטיעון כי בנות אשר לובשות אותם מתנהגות באופן "שאינו מוסרי", מקופלות כמה הנחות מסוכנות. יש כאן אשרור של הפיכתן של ילדות ונערות לאובייקטים מיניים בעיני המסתכל, וניסיון להגן על המסתכל מפני אותה מיניות מדומיינת. הפיכת הילדות והנערות לקורבנות של אותו מבט נועדה כביכול להגן עליהן, אולם לא כך הדבר. פדופיליה מוגדרת הן כעבירה פלילית (כאשר היא ממומשת) והן כסטייה מינית שמקורה בכשל נפשי. מכאן, כי יש לרדוף את הפדופילים ולא את הילדות שכן זכותן המלאה להגיע לבית הספר לבושות במכנסיים קצרים בימות הקיץ. הבעיה מצויה אצל מי שמביט בילדות אלו ורואה אותן כאובייקטים מיניים. ולא רק המביטים. שכן הענישה המונהגת כיום בבתי המשפט כלפי עברייני מין או גברים אלימים אינה מרתיעה דיה ומכאן שיש להחריפה ולא להחיל את כשלי ההרתעה המשפטית על ילדות. כמו כן המסר שמערכת החינוך שולחת לתלמידותיו צריך להיות ברור: אף ילדה, נערה או אשה, לא מזמינה אלימות מילולית, סקסיזם או אלימות מינית, לא משנה מה תלבש. כידוע, רק "פשעים על בסיס מגדר" הם כאלו המעוררים בקורבן תחושת אשמה. הגיעה העת לומר בקול גדול – לבוש, גם אם פרובוקטיבי, אינו "מזמין" אלימות. זהו האדם האלים שמחפש הצדקה לאלימותו.

 

מתוך עמוד הפייסבוק "מפסיקות לשתוק - נלחמות למען החופש והשוויון"

 

השליטה על לבושן של ילדות ונערות מקבעת את מעמדן כמריונטות הנשלטות בידי התרבות ההגמונית הגברית, זו שאינה חשה אי נוחות כאשר בפרסומות מוצגות נשים בהקבלה למכוניות וחוות חפצון מתמיד. היא זו שתכתיב להן כיצד להתנהג ומה ללבוש. היא זו שתטיל עליהן את אשמת הפיתוי של המין הגברי, לנצח נשים-ח?וות המדיחות את הגבר לדבר עבירה. לפיכך זוהי אינה מחאה של תלמידות מול מערכת החינוך אלא מחאתן של נשות המחר כנגד השוביניזם הפושה בחברה הישראלית. ומה יהיה השלב הבא? נחייבן לאסוף את שיערן שכן שיער באשה ערווה? נאסור עליהן להסתובב בחוף הים בבגד ים כיוון שמישהו עלול להתפתות? נעבור למתכונת של הפרדת בנים ובנות במערכת החינוך החילונית?

 

נטשה פודוליאק, אחת מהתלמידות המוחות כתבה בפייסבוק: "אם המכנסיים הקצרים שלי, שחושפים את הרגליים שלי (דבר שיש לרוב האנשים) לא מכבדים את המקום הזה, אז ברור שמשהו פה לא הגיוני". ואכן, הדרישה מבנות להגיע עם מכנסיים ארוכים פוגעת בזכותן כחילוניות להחליט עבור עצמן מה ללבוש וכיצד להביע את אישיותן האינדיווידואלית באמצעות ביגוד. הכבוד שהן רוחשות לבית הספר אינו בא לידי ביטוי בלבושן אלא בנימוסן כלפי הסגל, בהשקעתן בלימודיהן וביחס שלהן לחברותיהן. אלו הפרמטרים שיש להקפיד עליהם, ואף להתעקש עליהם. אשמח לראות מחאת תלמידים באשר למדיניות המיקוד הבאה כביכול להקל עליהם, אולם הופכת את מבחני הבגרות לכאלו שאינם מכינים את התלמידים לכמויות החומר עמן ייפגשו באקדמיה.

 

כאן המקום לציין, שאל לו למשרד החינוך לחוש פגוע לאור המחאה החדשה. זוהי ההצלחה הגדולה שלו. הילדות והנערות החדשות בישראל מודעות לזכויותיהן, מודעות למנגנונים השוביניסטים שמקיפים אותן, ונכונות להילחם. והלוא מה מבקשת מערכת החינוך, אם לא לנטוע בתלמידיה תודעה ביקורתית?