אני יושב בבית קפה תל אביבי עם חברה טובה. שנינו מזמינים קפה. המלצרית שמזהה אותי כ"הטרנס מהסרטון" קופאת במקום וממלמלת בהתרגשות "יא, זה אתה, ההוא מהסרטון, אתה כזה חמוד, אני מה זה מעריצה אותך, איזה אומץ. אני לא רוצה להיות חצופה, אפשר רק שאלה? אתה כבר עשית ניתוח תחתון?"

עוד באון לייף:

 

תאמינו או לא, חברים, זו סיטואציה די טבעית, רק אחת מני רבים. זה קורה לי בפייסבוק או פנים מול פנים, בחדר כושר, ברחוב... אנשים שאני לא מכיר מוצאים לנכון לחדור לפרטיות שלי בגסות ובטענה "זה מעניין אותי". איפה הורדת את הציצי? מה יש לך בין הרגליים? יש לך זין או כוס? אז תגיד, עכשיו אתה לוקח הורמונים לכל החיים? כמה פעמים בשבוע? איזה שינויים זה עושה לגוף? לאיזה שירותים אתה נכנס? אתה משתין בעמידה או בישיבה?

אנשים מאוד סקרנות לפיזיות שלי. אכפת להם מה קורה לי מחוץ לבגדים. מצד אחד, אני יכול להבין את הסקרנות. מצד שני, ברור לי ולכם שלא היה עולה בדעתם של אנשים לשאול אדם שהם לא מכירים מה גודל האיבר שלו או מה מידת החזייה שלה, סתם ככה, כי זה מעניין אותם. אם אנחנו מכירים וחברים- ניחא. אם לא- עשו לי טובה וגשו לגוגל. השאלות האלו לא לגיטימיות בשום צורה שהיא.

כמה מילים חשובות לאלה שמתעקשים: המין הביולוגי של האדם לא קובע את מגדרו. יש נשים עם זין ויש נשים עם כוס. יש גברים עם זין ויש גברים עם כוס ויש גם אינטרסקסואלים עם שני איברי מין. לכל האנשים והנשים האלה מגיע כבוד והתייחסות אנושית. אף אחד מהם/ן לא אמור/ה לענות על שאלות מהסוג הזה שמגיעות באמצע יום בהיר ברחוב מאנשים שלפני זה לא החליפו איתם מילה.

 

המהפך שלי מאישה לגבר בשנה אחת

 

המעבר שלי ממין נקבי ומגדר לא לי, לגבר הטרנס שאני היום

צפו בסרטון של ענבר

 

בסאגת השאלות הלא לגיטימיות נמצאת גם השאלה "מה השם הקודם שלך?". לי אישית לא אכפת לענות על זה כי לא החלפתי שם ואני נוטה לחבק את העבר ולאהוב אותו. אני מאמין שהעבר הפך אותנו למה שאנחנו היום אבל ישנם כאלה שלא היו רוצים להיזכר בשם הקודם או בחיים הקודמים וכל אזכור כפוי כזה רק מכאיב ופוגע. אי לכך, אני עומד איתם כתף לצד כתף, ואומר: "זו שאלה לא לגיטימית".

לאחר שבחרתי להיחשף תקשורתית קיבלתי גם אני המון פרגונים והרעיפו עליי אהבה (אני מנצל את הבמה הזו כדי לומר תודה לכולם. אתם האנשים שנותנים לי תקווה לעתיד טוב יותר). נכון, יש גל יציאה מהארון של טרנסים הודות לייצוג התקשורתי. אנשים מקבלים אומץ בגלל שהם רואים שיש עוד אנשים כמותם אבל הדרך עוד ארוכה עד שנהפוך לאזרחים שווי זכויות, כאלה שלא מציקים להם כשהם שותים קפה.

כגבר טרנס אני נהנה מפריבילגיות של גבר. כן, חברים, בחברה המערבית להיות גבר זאת פריבילגיה. זה בא לידי ביטוי בדברים הקטנים: אני יכול לצאת לרוץ בלי חולצה ולאיש לא יהיה אכפת. אני שקוף. בעבר, כאישה, אם הייתי יוצא עם טופ, הייתי זוכה לשריקות והערות. הטרדות היו חלק בלתי נפרד מריצה. לצערי הרב, נשים טרנסיות לא זוכות "אפילו" למעמד של אישה ולפעמים עבור חלקן ללכת למכולת בשביל לקנות חלב זו סאגה של דיונים, צחוקים, ההתלחשויות, שאלות, הטרדות והערות. לכולם יש מה לומר.

בנימה אישית ופרטית, ממקום טוב יותר, כתוצאה מהשינוי, נפטרתי מהרבה תסמינים כמו חרדות ודיכאונות שהיו מנת חלקי לאורך רוב חיי. הכדורים הוחלפו באימוני כושר ובחברים טובים וניתנה לי הזכות לראות את העולם גם מהצד השני שלו, החיובי. אני מייחל ליום שיציאה מהארון של טרנס/ית לא תגרור תגובה מיוחדת ושהחברה שלנו תהיה קצת פחות שיפוטית. זכרו תמיד: "ואהבת לרעך גם אם לא כמוך".

אני ענבר, בן 25, מאמן כושר, תושב תל אביב, גבר טרנס.

חודש גאווה שמח לכולם ונתראה על המשאית.

ענבר נאי הוא דובר ארגון מעברים המעניק סיוע, ייעוץ והכוונה חינם. לקהילה הטרנסית ולג'נדר-קוויר