כתבת התחקיר של ערוץ 2 על אורן חזן, סגן יו"ר כנסת ישראל, זעזעה אותי. נחנקתי מבושה כשמנהלת ה"רד רוז" בכתבה השתנקה מצחוק כשסיפרו לה שאורן חזן נכנס לפוליטיקה בישראל. אני מתביישת באיך שהמדינה והממשלה שלי נראות, אבל מר חזן דווקא לא מתבייש. הוא יצא בהצהרות גדולות על תביעות דיבה נגד ערוץ 2 ועמית סגל, הענווה בכלל לא נמצאת בלקסיקון שלו. אני רוצה להזכיר לכולם שמר חזן הוא נבחר ציבור. המשכורת שלו משולמת על ידי הציבור ו-51 אחוז מאותו ציבור הן נשים. בעיניי זה לא מתקבל על הדעת.

 

עוד באון לייף:

 

אין לסיפור הזה שום קשר לעמדות פוליטיות - ימניות או שמאלניות. מדובר בממלכתיות. העובדה שאדם שמנהל קזינו בבורגס יכול לכהן כחבר כנסת במפלגת השלטון בהחלט גורמת לי להרים גבה תוהה. לעניות דעתי, זה לכל הפחות לא מכבד את המעמד. לעומת זאת, אדם שמואשם בסרסרות עבור לקוחות אותו קזינו, יהיו דעותיו הפוליטיות אשר יהיו, מקומו לא בכנסת ישראל. יש לצפות שמר חזן יתפטר עד סיום הבירורים בנושא, בשם היושרה הפנימית שאמורה להנחות כל נבחר ציבור.

 

המקרה הזה לא מנותק מהקשרים תרבותיים ומכותרות אחרות בחודשים האחרונים: פרשות האונס בצמרת המשטרה, רצח נשים, תקיפתה של מאי פתאל, אונס קבוצתי בבסיס צבאי ופרשת התקיפות וההטרדות המיניות באוניברסיטה העברית. מה נגיד לאותם גברים שמרגישים שגופן של נשים הוא חפץ לשימושם, אם בכנסת מכהן אדם שנחשד בסרסרות, בקנייה ומכירה של בני אדם לשם ניצול מיני? איך נמגר את הזנות, איך נילחם בתרבות האונס? ומה נגיד למנהלי ומורי בתי הספר שאוסרים על נערות לבוא במכנסיים קצרים? אם המנהיגים שלנו הם אלה שמואשמים במכירת נשים וניצולן, מה יגידו אזובי הקיר?

 

 

זנות: מבט מבפנים

לא שווה את הכסף, משתפת פעולה בדיבור מלוכלך וצייתנית - הם רק חלק מהציטוטים שמקבץ אתר חדש שיצאו מפיהם של גברים על זונות שהם ביקרו אצלן. האתר, שהוקם על ידי מתנדבת של מכון תודעה לחקר הזנות, מספק הצצה לעולמם של גברים שצורכים שירותי מין. אזהרת בחילה

לכתבה המלאה

 

אנחנו הנשים צועקות על זכויותינו. אנחנו מצפות לשוויון, למשטרה שתתייחס במלוא החומרה לתלונות שלנו, שלא ישאלו אותנו מה לבשנו ושלא יתהו האם יכול להיות שבכלל רצינו את זה. איך נשיג משהו מהדברים האלה אם נבחר ציבור הוא זה שמוכר אותנו, בעוד הקולגות שלו שותקים? איך יהיה לנו מרחב בטוח אם הכנסת עצמה, הייצוג הממלכתי של מדינת ישראל, מרשה שישב בה סרסור? אנחנו 51 אחוז מהאוכלוסיה ואין מיעוט גדול יותר או שקוף יותר מאיתנו. לנבחרי הציבור שלנו, יהא זה חזן או חיים רמון, יש היסטוריה מרשימה למדי בתחום התקיפות מיניות והאונסים, וזה חייב להגמר. הם חייבים להבין שהם מייצגים גם את ציבור הנשים.

 

סחר בנשים הוא תופעה מכוערת שיש להכחיד מהארץ ומהעולם. ברוב המקרים נשים נכנסות למעגל הזנות בגילאים צעירים לאחר שחוו התעללות וניצול מיני. הן חוות במקרים רבים תסמונת דחק פוסט-טראומתי לאחר שנים של היותן קורבנות אונס. רבות מהן נרצחות. רבות מהן לא מצליחות לצאת ממעגל הזנות. זאת תופעה שמתאפשרת, בין היתר, בגלל זנאים וסרסורים שסוחרים בגופן ובנשמותיהן של נשים בזנות. גברים כאלה מנצלים נשים שלא שפר עליהן מזלן ונפלו לזנות עבור הצרכים המיניים שלהם. בפורומים של לקוחות זנות, כמו אלה המתפרסמים ב- when he pays, אפשר לראות שהגברים מודעים עד כאב לכך שהנשים לא נהנות ונראות "כאילו" אונסים אותן. זאת המשמעות האמיתית של לסחור בנשים.

 

התגובה הילדותית של מר חזן לתקשורת היא זלזול בכולנו, מכל הקשת הפוליטית. אבל היא זלזול כפול ומכופל בציבור בוחרות הליכוד שכעת הבית הפוליטי שלהן מוכתם בסרסרות. זה גם זלזול בחברות הכנסת שעובדות לצידו ,שנתקפות על בסיס שבועי משום היותן נשים, וכעת עובדות לצידו של אדם שייתכן וסחר בנשים אחרות. לא אני, לא הן, ולא אף אשה בישראל צריכה להשפיל מבט ולהתבייש בנבחריה. אין לכאלה חשדות מקום בכנסת ישראל המכובדת.