כל פרשה שמתפוצצת היא עוד הזדמנות לפרוק התודעה החברתית שלנו ביחס לזנות.
פרשת הזמר המפורסם הדגישה את גיל הכניסה הצעיר אל עולם הזנות, את איך שזה נראה בתחילת הרצף, נערות שמוכנות לבצע אקטים מיניים תמורת מעט מאוד.

עוד באון לייף:

היא גם חשפה למה קשה לנו כל כך להתבלבל, גם לנו – גם להן. הן יוזמות, הן מפתות, הן רצו, אף אחד לא הכריח אותן. הכל נכון, נעים מאוד, ככה זה נראה בהתחלה, והרבה מזה נשאר גם אחרי. רק הערך הולך ויורד עם השנים. השוק חם אש לבשר טרי, הסטטוס מחייב לוק צעיר.

כמה קל להפעיל עליהן לחץ להסכים וגם להתחרט, כי למרות שצריכת מין מקטינות היא עברה פלילית בישראל, היא באמת העברה המשתלמת ביותר. אין סיבה לדאוג, לא מאכיפה ולא מענישה וגם לא מתיוג חברתי, אם אתה אומר יפה סליחה, לא ידעתי, סולחים לך. הפעם אתה, מחר אני.

פרשת מאמן הכדורגל, חשפה את העובדה שגם בנים נופלים קרבן לזנות, ושהם ממש כמו הבנות, לא  מזהים את עצמם כקרבן. הם עושים את מה שהלב, הראש, האינטואציה וכוח ההשרדות הפיזי והרגשי אומרים להם לעשות באותו הרגע, אחר כך פשוט יותר קשה להגיד לזה לא.

 

הזמנתם חשפנית? מעולה. אל תזמינו אותי

בזמן שהבנות חוזרות במסיבות הרווקות לתקופת מסיבות הכיתה, הבנים חוזרים לתקופת האבן ומזמינים חשפניות למסיבת הרווקים. החלטתי לשים לזה סוף, ולא להגיע למסיבות רווקים שמוזמנת אליה חשפנית

לטור המלא

 

הרווח כבר ידוע, המחיר עדיין לא. דרך מאמן הכדורגל למדנו  גם משהו על אתרי הכרויות באינטרנט, אלו שדרכם מתקיימת לה בשלווה ובנחת תעשיית זנות מפוארת של בני נוער צעירות וצעירים. אם תרצו, הסרסור החדש, הדלק של התעשייה, עוד חוליה בשרשרת המזון של עולם הזנות, מפולח, ממוקם, זמין, הכי נוח, אפס מאמץ.

אנחנו שם, אנחנו רואים, אנחנו לא אומרים כלום על זה, נותנים לזה לקרות לידנו, משחקים אותה מופתעים כשמתפוצצת "הפרשה", כאילו זה שהוא סטרייט, או מאמן, או זמר מפורסם זה אחרת מאשר הקרובים אלינו, אלו שאנחנו בוודאות יודעים עליהם, אלו שאנחנו יכולים לשער, עבור כולם יש לנו אותה השתיקה.

בפרשת ארז אפרתי "המוצפות המינית" שחש לטענתו לאחר בילוי במועדון חשפנות בשילוב עם אלכוהול גרם לו לבצע ניסיון לאונס. יש דברים שמותר לעשות בתוך המועדון אבל מחוץ למועדון צריך לבקש יפה, אי אפשר לקחת סתם ככה. כל עוד אתה לא מתבלבל, מה שקורה במועדון נשאר במועדון, שברת אבל לפחות שילמת.

מה שניקח מפרשת חזן זה את המשפט האלמותי על הפער בין לפנק חבר לבין סוחר נשים.
אז זהו, שאין פער. כולנו אורן חזן, ממפנקי חברים ועד סוחרים של ממש.
לא צריך לנסוע עד לבולגריה בשביל זה ולא חייבים קזינו. ישראל התברכה בעצמה במועדונים שזה בדיוק מה שקורה בהם, רק התפאורה מתחלפת אבל השיטה היא אותה שיטה. חזן לא המציא את השיטה של פינוק חברים, כל גבר שיש לו יותר מחבר אחד ולפעמים גם זה מספיק כדי להבטיח שמתי שתצטרך – תפונק, מישהי זרקה אותך? אתה מתגרש? פוטרת? עשית תאונה? סתם עייף? לכל אחד יש חזן שעוזר לו להעלות חיוך על הפנים, וגם אם אנחנו לא בתפקיד חזן של ממש, אנחנו שם, רואים, שותקים.

 

יש לנו חברים, אחים, בני דודים, בני זוג שזה מה שהם עושים כשהם מבלים. אנחנו סבבה עם זה, מקסימום זזים באי נחת לא יותר. הפגנה זה עניין של כמה פמיניסטיות עם הרבה זמן פנוי ומוטיבציה משונה לנושא, במקום זה נשים איזה דוקו על ילדות בנות 11 שנסחרות לתעשיית המין בפיליפינים ונגיד שזה נורא ואיום אבל לא נשים לב שכאן מתחת לאף שלנו כבר עשו סדרת דרמה על אלנבי 40 המבוססת על ספר פרוזה בן 500 עמודים שהוא כולו מבוסס על עבודת מחקר מאוד יסודית של הכותב, האמן, המתעד זמן שהיה לקוח קבוע של אלנבי 40. לצרכי תחקיר כמובן, בשם האמנות.

בשם האמנות הם גם זכו בתואר "ממייסדי תחרות החולצה הרטובה". לא צריך להיות ח"כ או מפקד שייטת כדי ללכת לשם, כולם הולכים, צריך להיות כאלה רק כדי להפוך לפרשה. הדיון הפוליטי לגבי הציפיות שיש לנו מנבחרי הציבור שלנו הוא דיון עקר כל עוד אנחנו לא עומדים בסטנדרט הזה בעצמנו. גינוי ציבורי הוא חשוב אבל הוא יישאר עוד כותרת צהובה על מפורסם פחות או יותר אם לא נצא נגד צריכת מין מכל סוג שהוא קודם כל במרחבים הפרטיים שלנו, אחרת, כולנו חזן.