שלום, קוראים לי מאירה ברנע-גולדברג, בת 36 ואמא לילד. בשנים האחרונות הגשמתי חלום ישן – והפכתי לסופרת. בשנת 2011 יצא לאור ספרי הראשון "כמה רחוק את מוכנה ללכת" שנמכר בכ-12,000 עותקים. בשנת 2014 ראה אור ספר הנוער הראשון שכתבתי "כראמל" וזהו החלק הראשון בסדרה. לפני כחודשיים יצא לאור ספרי השלישי "משפחה לדוגמה".

 

 

מהרגע שלמדתי קרוא וכתוב ידעתי שאני רוצה להיות סופרת. אני זוכרת את עצמי בכתה א' כותבת אינספור סיפורים קצרים. בכיתה ד' כתבתי לראשונה סיפור ארוך שבזמנו הגדרתי כ"ספר", כיוון שהוא נכתב על מחברת "40 דף". הסיפור היה אודות ילדה שבורחת מגרמניה הנאצית. נתתי אותו במתנה למחנכת שלי, שבתום הקריאה אמרה לי שהיא צופה לי עתיד כסופרת. כשבגרתי ניסיתי לכתוב שוב ושוב אך ספר לא יצא מזה. בכל פעם שניסיתי לכתוב, נתקעתי לאחר כמה עשרות עמודים.

 

 

-פרסומת-

כהורים, הדבר החשוב ביותר הוא להיות איתם ולתמוך בהם ברגעים החשובים בחיים.

התמיכה בעתיד שלהם מתחילה בחסכון שלכם. פסגות חסכון בקליק>>

 

 

אולי בגלל הצורך הזה מצאתי את עצמי בתפקידים שונים (מנהלת הדרכה ומנהלת שרות לקוחות) ברשת "צומת ספרים". סופרים שפגשתי במסגרת עבודתי אמרו לי תמיד את אותו משפט: "כשיהיה לך מה לומר באמת, את תראי שהספר ייכתב מאליו. אל תנסי לכתוב בכוח". ואכן הספר הראשון שלי פרץ ממני בעקבות אירועים אמתיים שחוויתי כשאני ובעלי עברנו חמש שנים של טיפולי פוריות והיינו בשלבים מתקדמים לאימוץ ילד ממוצא אתיופי. ההערות של הסביבה לאורך התקופה הוציאו אותי מדעתי ובזכותן הספר נכתב בסופו של דבר.

 

הרבה לפני שפרסמתי את ספרי הראשון הבנתי שכתיבת ספר מלווה בתהליך נפשי ארוך ומתיש שעובר הסופר (גם הסופרים הכי מפורסמים, שכל ספר שלהם הופך מיד לרב מכר, חווים לחץ ,היסטריה שמלווים בפרצי בכי מרוב ייאוש וחרדה). במסגרת עבודתי באותה התקופה, השתדלתי ככל יכולתי לתווך בין הסופרים לעובדים ברשת. הכרתי להם את הספר ואת הסופר, דאגתי שיקבלו עותקי קריאה ושידלתי אותם לקרוא את הספר. ראיתי שזה עוזר - שאם מספרים לעובדים על ספר מסוים בצורה מעניינת, יש לכך השפעה אדירה במכירות של אותו הספר. הבנתי שסופרים רבים זקוקים לעזרה הזאת כי הם מכירים רק פן אחד - הכתיבה. והם באים עם חלום שלפעמים מתנפץ לרסיסים אל מול עיניהם המשתאות וגורם להם לתסכול ולאכזבה, במיוחד בעקבות הכאוס שנוצר לאחר החלת ה"חוק להגנת הספרות והסופרים בישראל", שבמקום לעזור לעולם הספרות, דרדר אותו לתהומות חדשים.

 

כשהספר הראשון שלי יצא לאור, הרגשתי על בשרי את כל קשת הרגשות והתחושות הנלוות, ולאחר שעשיתי טעויות רבות ועמדתי עליהן בכדי שלא ישנו, הרגשתי בשלה ללוות סופרים. ריחמתי על הסבל שנגרם להם בשל התמימות והנאיביות שלהם. כי הבנתי שבאמצעות משפט אחד מהניסיון שלי אני יכולה לעזור להם לשנות את דרך ההתנהלות שלהם לטובה, וכך התחלתי לייעץ וללוות סופרים רבים, בעיקר סופרות ביכורים שחלק ניכר מהן אף הפכו לחברות שלי.

 

כשהחלטתי לעזוב את "צומת ספרים" הייתי אמורה להתחיל לעבוד כמנהלת הדרכה בחברה גדולה. ברגע האחרון הדברים לא הסתדרו ואני שמחתי על ההזדמנות שניתנה לי לצאת לחופש למשך מספר חודשים שבהם אוכל להתמקד בכתיבה. חתמתי על חוזה לספר ההמשך של "כראמל" ותכננתי להשקיע בו את מירב זמני, אבל בכל יום קבלתי עוד ועוד טלפונים מספקים, סופרים, עובדים בהוצאות לאור, בוגרי סדנאות כתיבה שרצו להיפגש איתי ולהתייעץ איתי בנושאים שונים בתחום.

 

ביליתי ימים שלמים בפגישות בחנויות ספרים ונתתי ייעוץ לכל מי שפנה אלי. באחת הפגישות  נשאלתי שאלה שלא הייתי בטוחה לגביה ופניתי לליאורה פרידן, בעלת הוצאת הספרים "איגואנה" (הוצאת בוטיק של ספרי ילדים ונוער). בעוד אנחנו משתעשעות ברעיון הקמת סוכנות לסופרים שתתמקד במתן ייעוץ לסופרים, מתקשר אלי מכר ותיק שהוא אחד ממפיצי הספרים הגדולים בארץ ופשוט מודיע לי שהוא שולח אלי לקוחה.

 

מכיוון שליאורה היא בעלת הוצאת "איגואנה", לא היינו צריכות להקים משרד מאפס, אלא להישען על התשתית של ההוצאה. מהיום הראשון שהבנתי שאני הופכת לעצמאית, רעדו לי הברכיים. חיבקתי את הבן שלי אבישי וניסיתי להבין עם עצמי - האם אני יכולה לצאת להרפתקה הזו? האם אהיה מסוגלת לתרום לפרנסת משפחתי כמו קודם, כשהייתי שכירה? מכיוון שהעסק חדש יחסית, ולמרות ההתחלה הטובה, אין לי עדין תשובה אמתית. החלטתי לקפוץ למים העמוקים ולשמחתי קיבלתי את התמיכה מבעלי. בראשי מהדהדות  כל הזמן מילות השיר של דודו טסה: "עדיף כישלון מפואר, מחלומות במגירה...".  אם עכשיו בגיל 36 אני לא אנסה, אז מתי?

 

בתחילת דרכה של הסוכנות הדבר הראשון שהיה עלינו לעשות זה להתמקד. להבין מה היכולות שלנו, מה השאיפות שלנו ואילו שירותים אנחנו יכולות ורוצות לספק. התייעצנו עם בכירים רבים בעולם הספרות ועוד לפני שהקמנו אתר אינטרנט השמועה עברה מפה לאוזן ואנשים יצרו אתנו קשר, לשאול שאלות, להתעניין.

 

 

באחד הימים הגענו לכנס "נקודת מפנה", שאליו מגיעים סופרים רבים אשר מעוניינים להוציא את ספרם בהוצאה עצמית (בטרם הספקנו להנפיק כרטיסי ביקור). וכך קרה שעוד לפני שהקמנו דף פייסבוק חתמנו חוזה עם חמישה סופרים. לא מעט מו"לים, מפיצים, עורכים, מנחי סדנאות וסופרים עוזרים לנו ומפיצים את בשורת "כריכה – סוכנות לסופרים".

אני מתקשה למצוא את המילים המדויקות לתאר את התחושה שמעניקה לי הדרך החשה בה בחרתי. ההבנה שהכול בידיים שלי שינתה לא רק את התחושות הפנימיות - ההליכה שלי השתנתה, הפנים קורנות, אפילו השיער מסתדר לי טוב יותר בבוקר. היציאה הזו לעצמאות מעצימה את כל התחושות. ובלי להיות יותר מדי קלישאתית, אין ספק שמצאתי את הייעוד שלי בחיים.

 

__________________________________________________________________

סהר אביב, אנליסטית בפסגות, בית השקעות: 

מאירה, יש לא מעט אנשים שמעבירים לעיתים חיים שלמים מבלי להרגיש שמימשו את עצמם. את לעומת זאת, ברת מזל מאחר ואת מרגישה שמצאת את ייעודך בחיים. החיבור בין הידע שצברת כמנהלת הדרכה ברשת ספרים וכיועצת עבור סופרים צעירים בתחילת דרכם עזר לך לפלס את דרכך מעלה. עכשיו, כשהקמת העסק כבר מאחורייך, מומלץ לחשוב קדימה, גם בפן הכלכלי. חיסכון קבוע באמצעות פוליסת חיסכון למשל, יאפשר לך להפריש בכל חודש סכום קטן, בהתאם ליכולות שלך. הכספים שתחסכי ינוהלו על ידי מנהל השקעות מנוסה, שישקיע אותם על פי המדיניות שאת בוחרת בעצמך. כל עסק, ובמיוחד עסק שנמצא בחיתוליו, זקוק ל"כרית בטחון" ליום סגריר, ולכן חיסכון של כסף במקביל עשוי להועיל לך מאוד בעתיד.

 

**הביאה לפרסום: פלורינה שור