הממשלה ימנית מדי, העולם שמאלני מדי ודאעש מתדפקים על דלתות גן ע?דננו. מי לעזאזל מתעניין בזוטות כמו האקס של ריהאנה בזמנים קשים אלו? התשובה, על אף היותה מאכזבת, אינה מפתיעה. בנים ובנות 9-14 עדיין מהווים חתך דמוגרפי בעייתי שעניינו בפוליטיקה, כלכלה וטרור פוחת משנה לשנה. היה ניתן להתעלם מאותם מפגרים קטנים אם לא היה מדובר באנשים שינהלו את המדינה בעוד מספר שנים ולכן מן הראוי להרביץ בהם ערכים ומוסר כבר בשלב זה. לצער כולנו, תופעות תרבותיות מסוימות מבהירות שזה לא נעשה. אחת מהן היא העובדה שמארגני מסע ההופעות של כריס בראון בטוחים שיצליחו למלא אצטדיונים במעריצים צעירים ומסורים. 

 

בראון, זמר ורקדן בן 26, הוציא עד כה 7 אלבומים, אך יצירתו המדוברת ביותר היא ללא ספק זו משנת 2009, אז עיצב מחדש את פניה של בת זוגו בתקופה, הזמרת המצליחה ריהאנה. בראון הסגיר עצמו למשטרה, השתחרר בערבות והשיק אלבום שמכר מאה אלף עותקים בשבוע הראשון. ב-2011 הפציע אלבומו הרביעי בראש המצעדים והוא הוכתר לזמר השנה בטקס פרסי בילבורד. מ-2012 ובמשך שנתיים התמקד בראון בעיקר באומנות המכות והגמילות ובילה בכלא. כעת הוא מגיע להופעה מרגשת במחוזותינו. 

 

כמו כל גבר מכה ששילם את חובו לחברה, כמובן שבראון רשאי לחזור לחייו. אך שוב עולה השאלה, מדוע הוא צריך לחזור לחיינו? 

 

ביודעין שתרבות הפופ מהווה מודל לחיקוי, מפרסמים ומעצבי חלומות מתחילים ללטש את עולם הדימויים ועולם ערכיו של הצרכן הקטן, טרם חגג את שנתו הרביעית. ללא השגחתו של מבוגר אחראי, ניתן לשווק כמעט כל מוצר, שירות וזמר באופן שיגרום לכל ילד, וודאי שלכל ילדה, להרגיש שחייהם אינם חיים אם לא ישיגו ג'ינס מקסטרו, את הבושם החדש מבית ג'סטין ביבר, כרטיס להופעה של בראון ואת התחת של ריהאנה לכשיגיעו למצוות. מסיבה זו, יש ציפייה שהורים ישכילו לסרב לממן ולתמוך בערכים ואנשים מסוימים הפונים לקהל צעיר, ושבעלי עסקים ומובילי דעה יסרבו לקדמם.

אנשים שזכו להכיר מושגים כמו "תרבות האונס" כבר ראו את האור, וכנראה שלא ילכו להופעה של כריס בראון. מדובר בעיקר בצעירים וצעירים במ?וחם. לדוגמה, בדף הפייסבוק שנפתח לגינוי הבאתו של בראון ארצה פייטה הגולשת קים: "אנשים שעשו לייק לדף הזה אלו אנשים קנאים, לא מפרגנים, נקמניים ובעיקר חסרי חיים, זה קרה לפני 6 שנים!". "כריס הוא אחד הזמרים הגדולים בסצנת ההיפ הופ ובין היחידים שהמוסיקה שלו באמת עושה שמח, סקסית וגם רדודה להפליא! וזה מה שטוב בה. אתם רוצים להתעסק בפמיניזם והעצמה נשית במקום במוסיקה, אנחנו רוצים שתתנו לנו ליהנות כי גם ככה המציאות בארץ קשה. נקודה!", הסביר הגולש "די לטרחנות" את "הסיבה שבכל זאת נילך" בתגובתו לביקורת שפורסמה על הגעתו של בראון בעיתון "הארץ". 

 

מטריד שלחלקנו קל או חשוב יותר לתמוך בזכותו לשיקום ומחילה של גבר שהכניס אישה לבית חולים, מאשר בנשים מוכות. הקלות הבלתי נסבלת של הסליחה והנורמליזציה של אלימות כלפי נשים מעידה שלצד חידושים כמו גוגל, פמיניזם והגלגל, ישנם תחומים בהם נותרנו פרימיטיביים. הסלחנות שלנו מניחה ומאשרת שאנו מקבלים את העובדה שיש נשים שחוטפות מכות מגברים, ושיש גברים שאינם יכולים לשלוט בעצמם. לכן, פה ושם מתפלק אגרוף ופה ושם מתפלקת קטינה. כמה זלזול יש לנו בעצמנו להניח ששגרת חייהן של נשים עלולה לכלול מכות ושגברים החמיצו שלבים קריטיים באבולוציה. 

 

אמנם לא נח לדבר עם בתך או בנך על תופעות לא נעימות של גדולים, אבל זה עדיף על שיחה עם בתך הפגועה או בנך המכה מאוחר יותר. מבחינת מפיקים ובעלי אינטרסים אחרים, זאת לא אשמתו של בראון שפניה של ריהאנה נדפקו לו באגרוף, אבל הורים, עורכי מגזינים ואתרים לנוער, אחריותנו להסביר מדוע בראון ושכמותו אינם ראויים להערצה וחיקוי ושאין דבר מוסרי פחות מלהכות נשים (או לשלם 350 ש"ח כדי לצפות בגבר אלים ו/או סקסיסט תוצרת חוץ, כשיש לנו מבחר כל כך עשיר בארץ).