ביום שישי האחרון נפל דבר בארה"ב, כשבית המשפט העליון קבע, בפסיקה היסטורית, כי נישואים הם זכות בסיסית של כל אזרחי ארצות הברית, ובכך ביטל את האיסור על נישואים גאים. הרשת געשה והתרגשה, העולם נצבע בצבעי גאווה, וכולנו דיברנו על תקווה ואושר, חוץ מאלה שדיברו על איזה דפוק מוסד הנישואים.

 

עוד באון לייף:

·        ברק אובמה והבית הלבן נגד אלימות מינית

·        אובמה מבין שנשים הן לא רק גימיק

·        ממשל אובמה מקבל ציון בלתי מספיק במינוי נשים

אבל האמת היא שבאותו הזמן בדיוק קרה דבר לא פחות גדול: הנאום של הנשיא אובמה בכנסייה בצ'רלסטון. נאום שהתחיל כהספד והפך לאחד הנאומים הכי מרשימים בקריירה של הנשיא, אם לא אחד הנאומים הגדולים בהיסטוריה. מי שלא חזה בנשיא ברק אובמה שרAmazing Grace מעל הבמה בכנסייה ההיסטורית לא ראה מנהיג מימיו.

למי שפספסה: ב-18 ביוני נכנס דילן סטורם רוף, צעיר לבן בן 21, לכנסיית "האם עמנואל" בצ'רלסטון (דרום קרוליינה), הצטרף לשיעור דת שנערך במרתף, ישב איתם כשעה ואז פתח באש. תשעה אנשים נהרגו. שום דבר כאן אינו מקרי: העיר צ'רלסטון הייתה אחת מבירות העבדות של ארה"ב, הכנסייה בה בחר רוף היא אתר מורשת היסטורי ואחד הסמלים הכי גדולים של הקהילה האפרו-אמריקאית והמאבק לשחרורה.

בניגוד לדיונים הפילוסופיים סביבי אירועי פרגוסון, הפעם לא היה ספק שמדובר בפשע שנאה, והדבר נשמע מכל קצוות הקשת של הפוליטיקה האמריקאית. גזענות, אין דרך אחרת לדבר על זה, אין איך לסובב את זה, או להכחיש יותר. בחודשים האחרונים ארה"ב עולה באש סביב נושא הגזע. "אנחנו לא יכולים לנשום", "Black Lives Matter" - (אלה המשפטים שהובילו את המחאות של השחורים בפרגוסון ובבולטימור) והקהילה האפרו-אמריקאית נשאה עיניה לנשיא השחור הראשון, בציפייה לשביב של תקווה, לראות דרכו את השינוי שהם מייחלים כל כך, לדעת שחייהם לא יהיו יותר הפקר. והנשיא, בניסיון לא לחתור תחת הממסד של עצמו, הביע כאב ותסכול, אבל שמר על ממלכתיות. לא הפעם.

ביום שישי האחרון נערך בכנסייה בצ'רלסטון טקס אזכרה לנרצחים. הנשיא הגיע לשאת הספד למנהיג הכנסייה, הכומר פינקני. אובמה הוא נואם בחסד, גם מבקריו החריפים ביותר יודו בכך, ולאיש לא היה ספק שכדאי להקשיב למה שהוא עומד להגיד. אבל אני לא חושבת שמישהו צפה את מה שקרה. מעל בימת הכנסייה בצ'רלסטון הוא שחרר את הכל, את כל מה שנשאר עצור בו במהלך כל המהומות של השנה האחרונה, והלך על זה עד הסוף.

הנשיא יודע מי הקהל שלו והוא מספק את הסחורה. אלוהים, דת, כנסייה. הוא פתח בהספד מרגש ומעורר השראה לכומר, שהיה מנהיג הכנסייה, סנאטור ודמות מוערכת בקהילה. אבל בהדרגה הוא סיים את הנימה האישית והחל בנאום הפוליטי. גזענות, פיקוח על נשק, שינוי חברתי עמוק, מה לא. הנשיא אובמה השיל את קולו הנשיאותי והפך לאט לאט למטיף שחור בכנסייה שחורה, שמדבר בכאב ובזעם, שר וזועק, ובאותו הזמן בדיוק, בהיותו עדיין נשיא ארצות הברית, מבהיר לכל הגזענים במדינה הזאת שחוששים שגנבו להם את המדינה - שהם צודקים. השלטון שלהם נגמר. נשיא ארה"ב עומד מעל הבמה בכנסייה בצ'רלסטון, מסביר שהגיע הזמן להוריד את דגל הקונפדרציה, מסביר שהדגל הזה הוא לא סמל של מאבק צודק אלא של כל מה שמעוות בחברה שלהם. מזכיר להם במה באמת מדובר, ומה משמעות הדגל הזה עבור החלק השני של אזרחי ארה"ב.

בבית הלבן יושב נשיא אפרו-אמריקאי כבר כמה שנים טובות, אבל חלק לא מבוטל מהמדינה הזאת עדיין לא מאמין שזה קרה לו. אם לדייק, חלק מהם עדיין לא מאמין שהם הפסידו במלחמת האזרחים. והנה בא לו הנשיא החצוף הזה, מפסיק להישמר במילותיו, ומטיח בהם בפנים - כן, חברים, זה נגמר. ברק חוסיין אובמה בבית הלבן, תתחילו להשלים עם זה, הנשיא שלכם שחור, נראה כמו צאצא של עבדים. אתם אולי לא אומרים את זה אבל אתם חושבים את זה, והנה עכשיו כולנו יכולים להפסיק עם ההצגה ולהגיד את זה בקול רם: יש לכם נשיא כ-ו-ש-י. כל מה שנלחמתם עליו הוא לא צודק, לא ראוי, מכוער ושפל. הפסדתם, וזה נגמר. לא עוד. ובו בזמן שבוושינגטון התרומם דגל הגאווה בצ'רלסטון סוף סוף הורד דגל הקונפדרציה. זה היה יום גדול לארה"ב.

עכשיו, כרגיל, שאלת מיליון הדולר: מתי נקבל נשיאה אישה שתעמוד ותזעק נגד הרצח השיטתי של נשים בבתיהן? מתי נשמע מנהיגה שתקרא לילד בשמו? שתגיד שפשע שנאה הוא פשע שנאה, לא עשב שוטה אלא תולדה של תפיסה חברתית מושרשת היטב, תפיסה שהגיע הזמן לעקור?

 

צפו בנאום המלא: