לפעמים נדמה שלמגזיני בריאות למיניהם יש את אותן שלוש-ארבע תמונות בסטוק, שאותן הם שמים כשער. תמיד מדובר בנשים חטובות שרצות, מרימות משקולות (קטנות כמובן, כדי שחלילה הן לא יתנפחו) או עומדות בתנוחה קצת מעוותת אך מבליטה את שרירי הבטן. התמונות הללו משוחזרות עד לעייפה, מה שמסביר את הרעש הבינלאומי שנוצר סביב השער החדש של Women's Running.

 

עוד באון לייף: 

 

את השער והכתבה הראשית של הגיליון האחרון של המגזין, בחרו עורכיו להקדיש לאריקה שנק, צעירה בת 18 שרצה להנאתה כבר 10 שנים, ובין לבין גם עובדת כדוגמנית פלאס סייז. ההחלטה לשים את שנק על השער היא בהחלט מהפכנית, לא רק בגלל שמדובר בשינוי מרענן מהייצוגים הרגילים המככבים במגזינים בכלל ומגזיני כושר בפרט, אלא גם בלחימה בסטיגמות שכולנו סובלים מהן, הטוענות שאנשים שמנים הם בהכרח לא בכושר. ומה שעצוב במיוחד, זו העובדה שאפילו אנשים עם עודף משקל כבר חיים תחת ההנחה הזו, ולכן נמנעים מלעשות ספורט או מתביישים לספר שהם מתעמלים כדי למנוע תגובות מביישות. כאמור, השער מיועד להילחם בכל זה. "יש נשים שמאמינות שאם יש להן חמוקיים הן לא יכולות או אסור להן לרוץ", שנק אמרה למגזין. "ריצה מיועדת לכל גוף ובכל זמן".

 

 

ג'סיקה סבור, עורכת בפועל של המגזין, הגיבה לתמונה ואמרה "יש את ההנחה שכל אלו שרצים הם רזים, וזה ממש לא ככה". סבור אמרה ל-Today.com ש"רצים מגיעים בכל הצורות והגדלים. אפשר ללכת לכל קו סיום של מרוץ, בין אם של חמישה קילומטרים ובין אם של מרתון, ולראות אותם שם".  

 

אמנם פעם כולנו האמנו ששומן בהכרח מעיד על חולי, אבל המחקרים האחרונים מראים שמה שבאמת חשוב זה שמירה על כושר, ולכן אישה הסובלת מעודף משקל אבל מתעמלת, יכולה להיות בריאה בהרבה מאישה רזה שלא מתעמלת.

 

די מיד הרשת התלהבה מהשער המקורי, ובין הציוצים שנשמעו גם "זו הוכחה שאצנים באים בכל המידות. מוחצים את הסטריאוטיפים!", או "כמעט בכיתי כשפתחתי את המייל שלי הבוקר וראיתי אישה עבה כמוני על השער. תודה!".

 

אבל כמובן שיש 'נשמות טובות' שמעדיפות להתעלם מהמחקרים הללו, בין אלו אחת מהמגיבות שכתבה על תמונת השער "באמת? העורכים חשבו שזה רעיון טוב? אני מבינה שהם עוסקים בקידום של ריצה כאורח חיים והרעיון הזה בטח הוצג כ'בואו נגיע לקהל חדש', אבל האישה הזו היא כמעט כפול מהמשקל התקין. ההשפעה שיש לריצה על המפרקים הולכת להיות עצומה ומזיקה לטווח הארוך. היא צריכה לשחות, לחתור, לרכב על אופניים או לעסוק בכל התעמלות אחרת שאין לה השפעה על המפרקים".

כאמור, שנק רצה כבר עשר שנים ובינתיים היא לא סבלה מבעיות הנובעות מכך, וכנ"ל לגבי מיליוני נשים שרצות בכל רחבי העולם.

 

 

שנק היא לא היחידה שנלחמת בסטיגמות שיש על נשים ואנשים שמנים שמתעמלים. רק לפני כמה זמן התוודענו לג'סמין סטנלי, דוגמנית מידות גדולות ומורה ליוגה, שהעלתה לרשת תמונות שלה מתעמלת והוכיחה שלא חייבים להיות דקיקת רגליים ושטוחת בטן כדי להיות גמישה וחזקה. גם טס הולידיי, דוגמנית מלאה ויפהפייה שכבר כתבתי עליה לא פעם, פרסמה לפני כמה זמן תמונה שלה בחדר הכושר, להראות שהיא שומרת על כושר- וממש לא מהסיבה שחושבים. "אני לא מתעמלת בשבילכם. אני לא מתעמלת כדי לעשות שינוי משמעותי בגוף שלי", כתבה. "אני לא עושה את זה כי אנשים מביישים אותי בגלל איך שאני נראית...זה מנקה לי את הראש ועוזר לי להתמודד עם בן הזוג והילד שלי ולעמוד ב-12 שעות צילום. אני עושה את זה בשביל זה".

 

 

גם בארץ זכינו לאישה חזקה ואמיצה, זוהר וסילויצקי, שבפוסט שפורסם כאן כתבה "אני מתאמנת כי אני אוהבת להיות בכושר, חזקה, להרגיש את הגוף, להגיע לשיאים חדשים, לעייף את השרירים, לצאת נוטפת מחדר הכושר ולדעת שעשיתי משהו טוב בשביל הגוף שלי! זה לא צריך להיות מגובה במספר נמוך על סקאלה שלא אומרת כלום".

 

אז כמו שאתם רואים, התנועה המבורכת של הרצון לראות יותר נשים ממוצעות ולא רק דוגמניות לא שייכת למסלולי התצוגות ולקמפיינים בלבד, אלא היא מגיעה לכל אספקט בחיינו, ומאיימת לשבור את כל הסטראוטיפים שבמשך שנים גרמו לנו להרגיש לא טוב עם עצמנו. אז עכשיו סוף סוף ובאופן רשמי, אנחנו כבר לא צריכות להרגיש שאנחנו צריכות להיכנס לכושר רק כדי שזה יהיה לגימטי ללכת לחדר כושר.