לפני שבע שנים, מספר חודשים לפני שעלתה לשידור הסדרה שיצרתי "אמא יקרה לי" (שהובילה  ברגישות וחכמה מיקי חיימוביץ וביימה רוני קיי) ישבתי בחדר העריכה ביחד עם עליזה, העורכת, וצפינו ביחד ברגע בו אורי חרמון, בת 34 מערד, מחזיקה לראשונה את בתה דניאל בת העשרה חודשים. עד גוואטמלה הרחוקה היא נסעה על מנת להגשים את החלום ולהפוך לאמא. צפיתי בה בדקות הראשונות בו היא מחזיקה ומחבקת לראשונה את הבת שלה, התינוקת שהיא אימצה. צפיתי ולא האמנתי. אורי התינוקת בוכה בכי שקורע את הלב. בכי של פרידה. פרידה ממי שגידלה אותה עד לגיל עשרה חודשים.

 

הייתי אז בת 34, בחודש השמיני, בהיריון השלישי שלי, מבינה לראשונה בחיי שהסיפור שגדלתי עליו הוא בדיה. הבנתי לראשונה שהרגע שבו הוריי לראשונה חיבקו אותי ולקחו אותי הביתה, לא היה הסיפור המופתי שגדלתי עליו, הסיפור על המפגש הראשוני איתם שהיה כולו חיוך ואושר צרוף.

 

 

הסיפור שעליו גדלתי כל השנים דיבר על הוריי, שהגיעו לדירה של משפחת קלט, ייחד עם העובדת הסוציאלית, שם ראו אותי לראשונה. אני חייכתי לאמא שלי, היא מיד הרימה אותי ומאותו רגע לא עזבו אותי. עוד באותו היום הגעתי אליהם הביתה והתחלתי את החיים החדשים שלי. בדיעבד, אני  שמחה שזה היה הסיפור שגדלתי עליו, שהוא זה שעיצב את הקשר שלי איתם. שכבר מהרגע הראשון היה בינינו החיבור הזה.

 

אבל היום אני יודעת שברגע המפגש איתם ובעיקר ביום בו הגעתי לראשונה לבית שלהם היה בכי, של פרידה, של עצב. מצד שני, זה לא היה בלבול גדול, כי בכל זאת הייתי כבר בת עשרה חודשים, מזהה פנים וקולות מוכרים. כשגיליתי את האמת אחרי כל כך הרבה שנים, כשהם כבר לא בחיים, היה לא פשוט. בעיקר העובדה שלעולם לא אוכל לשאול אותם מה קרה בשעות הראשונות באמת.

 

 

האומץ להודות שאני מאומצת

לפני שבועיים העליתי פוסט בפייסבוק וכתבתי שנדרש ממני אומץ גדול לכתוב אותו. כתבתי בפוסט, והצהרתי בקול רם, שאני מאומצת, עובדה שבגללה התביישתי רוב שנות התבגרותי. העובדה שהייתי שונה מאחרים, בת יחידה להורים מבוגרים, לא הקלה עלי. תמיד היה בי החשש מאיך יגיבו חברי הילדות שגדלתי איתם. העובדה שכל השנים לא ידעתי מה הם חושבים עלי כילדה מאומצת היתה מפחידה. התגובות שהגיעו אחרי פרסום הפוסט חיממו את הלב ועם הביטחון הזה אוכל לעלות לבמה להופיע עם ההרצאה שלי.

 

זו לא תהיה הפעם הראשונה, על הבמה, שכן בשנתיים האחרונות אני מרצה. מספרת את סיפור חיי וחושפת מעט את  אחורי הקלעים של העשייה הדוקומנטרית שלי בשנים האחרונות. אני משתפת את השומעים בניסים שקרו לי: הנס הראשון היה כשהגעתי להוריי בגיל עשרה חודשים, והנס השני הוא את מה שגיליתי כשפתחתי את תיק האימוץ שלי מיד לאחר לידת בני הבכור, בגיל 27.

 

אני מספרת איך סיפור חיי האישי משפיע על העשייה הדוקומנטרית שלי, החיבור שלי לאנשים, הבחירה לביים סרטים שעוסקים באימהות ובמערכות יחסים במשפחה. גם בסרטים האחרים שלי תמיד אני מגיעה למקום הזה של המשפחה, כי זה המקום שמעצב אותנו והופך אותנו למי שאנחנו. הבית שגדלתי בו, ההורים שלי צילה ויעקב שורץ ז"ל, שבפשטות שלהם חינכו אותי לאהבת אדם, אהבת המולדת ואמונה

.

להסתכל למשפחה בעיניים

ההרצאה ב"קפה קאמרי" תהיה מאוד מיוחדת מבחינתי, הפעם. בקהל, בין השאר, יישבו חברי ילדות, קולגות מהעבודה וחלק מהמשפחה הביולוגית שלי שמעולם לא שמע את הסיפור שלי ועבורם זו תהיה הפעם הראשונה. בסוף ההרצאה אני תמיד מאפשרת לקהל לשאול אותי את כל מה שהם רוצים, ואני מרגישה שהפעם השיחה, בנוכחות כל האנשים תהיה מרגשת במיוחד.

 

------------------------------------------------------------------------------------------

ב-8 בספטמבר 2015 ב"קפה קאמרי" - להזמנת כרטיסים