סביר להניח שאם הייתי צריכה לדמיין עכשיו ילדה בת 11, היתה עולה לי בראש תמונה של נערה משועממת בחופש הגדול, שמתעניינת בעיקר בשמלות ובוואן דיירקשן וכותבת בקבוצת הוואטסאפ של החברות שלה – שבטח קוראים לה משהו כמו "המהממות של ו'2" – כל מיני קיצורי מילים שאפילו אין לי מושג איך קוראים אותם, ובטח לא מה שהם אומרים. אבל שמחתי לגלות שאני חיה תחת סטראוטיפים כוזבים והנחות שגויות.

 

עוד באון לייף: 

 

הבוקר נתקלתי בסרטון הזה, עליו חתומות אסי אלכסנדר צווק-בנקל ואלינורצביק-נוה, נערות בנות 11, שצילמו אותו כחלק מהשיעור "לשבור את המגדר" בהדרכת המורה אילאיל קופלר, אותו הן לומדות בבית הספר הדמוקרטי "קהילה". ומה בעצם יש בסרטון? לא הרבה, חוץ משתי ילדות שמבקשות מעולם הפרסום להפסיק להתייחס לנשים כאילו הדבר היחיד שטוב בהן זה איך שהן נראות, תוך התעלמות מהעובדה שהן יכולות להיות גם מצחיקות, חכמות, מעניינות ורגישות.

 

"מפריע לנו שאפילו פרסומות פשוטות כמו קולה הופכות להיות משהו נורא שוביניסטי", הן אומרות בסרטון. "היינו רוצות לראות פרסומות שיראו מי אלו באמת בנות. שהן גם מצחיקות, מוכשרות וחכמות ולא רק יפות ומושכות, לא שזה רע".

 

עוד הן אומרות: "אני חושבת שלאישה יש הרבה דברים יותר חשובים רק ממראה חיצוני והפרסומות האלו מעודדות את האישה ואת הגבר לחשוב שמיניות וסקסיות זה ה-דבר".

ועוד ציטוט מוצלח במיוחד: "פרסומות גורמות לנערות לרצות להיות חלקות, חשופות, מושכות וסקסיות. לאישה יש הרבה יותר מזה, לדוגמה פרידה קאלו, שהיא דומה מצוינת עבורי להיות גאה במי שאני".

 

למען האמת, אני לא ידעתי מי זו פרידה קאלו כשהייתי בת 11, ואולי אם הייתי יודעת זה היה חוסך לי הרבה שנים של תסכול ושל ניסיונות להתאים את עצמי לסטנדרטים בלתי אפשריים, ניסיונות שלצערי הרב עדיין לא השתחררתי מהם לגמרי.  

 

למען האמת, אין לי מושג מי אלו אסי ואלינור, וגם על פרויקט "לשבור את המגדר" לא שמעתי, אבל אין ספק שהן והסרטון שלהן הצליחו לעודד אותי, ולהראות לי שגם בזמנים בהם נדמה שכל מה שכולם עושים זה רק לנסות להפוך אותנו לעזר כנגד כל דבר שמנסים למכור, החל משתיה, דרך מכונית ועד להמבורגר, יש צעירות שמצליחות לשמור על שפיות, על חשיבה מקורית ועל עמוד שידרה. ואולי אם הן יצליחו להגיע לעוד ועוד בנות גילן, הן גם יצליחו להראות להן את המצב המעוות, יעזרו להן להפסיק להשלים איתו וסוף סוף נתחיל לראות פה שינוי אמתי.

 

חברת הפקה: הגג הכחול