נטייה משפחתית גנטית וגורמים סביבתיים משחקים תפקיד חשוב בהיווצרותן של מחלות שונות לאורך השנים.  נראה כי הנסיבות המובילות להופעת המחלות קרוהן וקוליטיס כיבית הינן השילוב בין השניים. חשוב לומר, כי הנושא הגנטי הרבה יותר רלוונטי לקרוהן מאשר לקוליטיס, אף על פי ששתיהן מחלות מעי דלקתיות.

מה הקשר בין קרוהן לגנטיקה ואיך ניתן לטפל בה?

הגנטיקה משחקת תפקיד מרכזי בהופעתן של מחלות רבות, כשלא פעם תמצאו משפחות בהן ההורים והילדים נושאים את אותה המחלה באותה עת. ישנן מחלות שבהן הפגם הגנטי ידוע וזהות המוטציה הספציפית שגורמת לה מוכרת, אז אנו גם יודעים את אחוזי התורשה. כיום, ישנן שיטות לאבחון טרום השרשתי, באמצעותן ניתן להחזיר עוברים בריאים שהופרו במבחנה, ובכך למנוע את הופעת המחלה בדורות הבאים.  מחלת קרוהן איננה מתנהגת כך. מדובר במחלת מעי דלקתית כרונית, הפוגעת בעיקר במעיים, אך עלולה לפגוע בכל רקמה במערכת העיכול מהפה ועד פי הטבעת, זוהי מחלה רב-סיבתית שלה אחראיים גורמים גנטיים וגורמים סביבתיים כאחד.

הגורמים הסביבתיים של מחלת קרוהן כוללים את השונות במיקרוביום (ההרכב החיידקי במעי) התורמת לעליה בחדירות של דופן המעי ולהופעת הדלקת. נראה כי אלמנטים של תזונה, לחץ ואורח חיים מערבי משפיעים על היווצרות המחלה , ייתכן שדרך השינוי במיקרוביום. לא תמיד ניתן לגלות איך כל פקטור תורם את שלו למחלה, אך ניתן להבין שהמחלה איננה תולדה של סיבה אחת. למעשה, זהו שיתוף פעולה מלא של כל הגורמים, הפועלים יחדיו על מנת ליצור את השינוי במערכת החיסונית, ומאפשר את התפתחות המחלה.

בהתייחס לפקטור הגנטי במחלת קרוהן, ידוע שיש לו חשיבות גדולה, אך אין לו בהכרח תפקיד בלעדי. למעשה, העבודות הראשונות שבוצעו בחקר המחלה באוכלוסייה והצביעו על איזשהו מקור גנטי, נבעו מעבודות שמצאו את המחלה בעיקר באוכלוסיות לבנות ובאוכלוסיות יהודיות אשכנזיות. עבודות אלו, מצאו שישנן יותר משפחות עם מקרי קרוהן מרובים בתוך המשפחה, וגם שישנה היארעות גדולה יותר של המחלה אצל תאומים זהים, בהשוואה לתאומים שאינם זהים. במקרה הזה, החוקרים חיפשו מוטציות בגנים ספציפיים שיהיה ניתן להוכיח כי הם אלו שגורמים להתפתחותה של מחלת קרוהן. הם לא הצליחו למצוא גן אחד שאחראי לכך, אבל כן מצאו שישנם גנים רבים הקשורים להתפתחות המחלה.

כיום, ידוע על מוטציות ספציפיות הקשורות להיארעות מחלת קרוהן בגיל הינקות והילדות המוקדמת. במקרים אלו  מהלך המחלה הינו סוער מאוד ועמיד לטיפול. ייתכן, כי כאשר המחלה מופיעה בגיל מאוד מוקדם, לעיתים אפילו בחודשים הראשונים לחיים מדובר במחלה מעט שונה מן הקרוהן המוכר לנו בגיל המאוחר יותר. באופן עקרוני, ידוע שככל שהמחלה מופיעה ומאובחנת בגיל מוקדם יותר, היא תהיה קשה וסוערת יותר, לפחות בשנים הראשונות שלה. ישנם חולים שאובחנו בגיל הילדות והיה להם מהלך מחלה סוער, אך התייצבו ולאחר מכן היו להם שנים של שקט.

במקרה של מהלך מחלה יותר סוער, נעדיף להשתמש  בתרופות ביולוגיות כמו נוגדי TNF (כמו אדלימומאב ואינפליקסימאב), אנטי אינטגרינים (כדוגמת ודוליזומאב) או כאלו המעכבות מולקולת אחרות בשרשרת הדלקתית כדוגמת אוסטקינומאב. לעומת זאת, אם המחלה היא קלה נבחר בטיפולים פשוטים יותר, ולעיתים ייתכן כי נבחר לא לטפל כלל אלא ננקוט במעקב שמרני בלבד.  ההחלטה אם החולה נמצא בסיכון גבוה למהלך סוער יותר או לא כוללת מספר גורמים, כאשר אחד מהם הוא פקטור הגיל בו הופיעה המחלה לראשונה.

מהלך סוער של מחלת קרוהן בדרך כלל מובילה לאיתור מוקדם יותר של המחלה, לצד טיפול נאות בזמן. במשפחות שבהן כבר נמצא מקרה ראשון מאובחן, הופעת תסמינים דומים בבן משפחה בדרגה ראשונה לרוב גם היא מובילה לאבחנה מהירה יותר. לא תמיד אופי המחלה מתנהג דומה במשפחות בהן ישנם מספר בני משפחה חולים. יש כאלה עם מחלה קשה יותר וקלה יותר, כשדבר זה אינו נדיר.

שאלה שצפה תכופות אצל חולים רבים במחלת קרוהן, היא 'מה הסיכוי שיהיה לילד שלי קרוהן או קוליטיס?'. כיוון שכאמור לא מדובר במחלה תורשתית טהורה עם מוטציה ספציפית, לא נוכל לתת תשובה מדויקת, ואין בדיקה שיכולה לאתר את המוטציות הספציפיות ולנבא הישנות. למרבה הצער, אין גם משהו שאותם בני משפחה יכולים לעשות בכדי למנוע את הופעת המחלה. עם זאת, דברים שיכולים לעזור בהגנה מפני המחלה הם הנקה (לה יש אפקט מגן), אורח חיים בריא ובעיקר תזונה בריאה בבית, כיוון שיש קשר לחומרים המעובדים והמשמרים שמשחקים תפקיד כגורם סביבתי של המחלה.

אם יש נטייה גנטית לקרוהן במשפחה, כדאי להיות כמה שפחות חשוף לטריגרים סביבתיים, כשההפחתה של אותם גורמים יכולים לנסות למנוע את ההתפתחות המחלה. כמו כן, רצוי להימנע כמה שיותר וככל האפשר מלחץ ומסטרס המהווים זרזים להופעת המחלה וכן להתפרצויות שלה בהמשך.  הימנעות מאותם גורמים יקלו רבות על החיים עם מחלות מעיים דלקתיות כרוניות בכלל ועם מחלת קרוהן בפרט.