זה התחיל לפני ארבע שנים בערך.

הייתי על סף שינוי. הרגשתי את זה.

אני בטוחה שגם גולם מפחד לפני שהופך לפרפר . לפעמים קל יותר להשאר במצב מוכר גם אם הוא קוקון שמונע ממך לראות את העולם.

בצומת ההוא פגשתי את טלי.

טלי היא מאסטר ריברת׳רית, מטפלת, ופיה עלי אדמות.

במפגש הראשון שלנו היא התחילה לספר לי על המסע שאני עומדת לעבור עם הנשימה ואני הסתכלתי עליה ובראש התרוצצו מחשבות ״היא נראית אישה מקסימה, אבל... נו, באמת! אני אנשום והחיים שלי ישתנו?! אני נושמת! למדתי פיתוח קול! אני יודעת לנשום!״

בתקופה ההיא כבר הסתובבתי אצל כל מיני מטפלות בכל מיני שיטות. חלקן היו מקסימות, חלקן קסומות, את חלקן לא הבנתי ובחלק מהזמן הרגשתי שאני בלה-לה לנד. דבר אחד בטוח- כולן לא היו מה שחיפשתי.

נשכבתי על המזרון והתחלתי לנשום. אמרתי לעצמי בראש- סבבה, 45 דקות ונגמור עם זה.

טלי לא ניסתה לשכנע אותי. בדברים שאמרה לא הייתה התנצלות או התפתלות. רק הסבר. אני חושבת שהיא שמעה את הקולות בראש שלי (ויכול להיות שהתפלק לי מבט בנוסח wtf...) אבל כל זה לא שינה לה. היה משהו בטבעיות בה היא קיבלה אותי, באהבה הזאת ללא תנאי, שגרם לי להתמסר.

אני לא חושבת שעברו שלושים שניות וכבר עפתי. טוב, עפתי זה לא מדוייק. צללתי.

צללתי אל מעמקי האופל. אל מחסני הפחדים והכעס, הבדידות והתסכול. והגוף שלי רץ מרתון על גחלי אש כשאני שוכבת על מזרון ונושמת.

טלי זוהר

טלי זוהר

בצדו השני של הטיפול, כשהכל נגמר, חיכתה לי טלי עם החיוך הכי אוהב ומכיל שראיתי עד אז בחיי. חיוך שאומר: ״מזל טוב, ילדה. נולדת מחדש.״

היה לי ברור באותו רגע שזהו. מצאתי את מה שאפילו לא ידעתי שחיפשתי.

היא אמרה לי באותו יום- את תראי. תוך כדי המסע הזה את תוכלי להפסיק להיות לוחמת ולחזור להיות פיה.

שוב הקולות בראש התנגדו. ״די, נו, בחייך. אני ג׳ינג׳ית לוחמת. מה את יודעת עלי? אם אני לא אש- אז מה אני?!״ אני בטוחה שגם את הקולות האלה היא שמעה, אבל גם איתם היא לא התווכחה.

טלי הפכה חלק מרכזי ועצום בחיי. היא מורתי ואחותי, ועמוד ענן ורוד של אהבה וקבלה.

בארבע שנים היא עזרה לי למוטט חומות של מגננות מדומות ומלחמות מתישות שלא ידעתי בכלל שאני מקיימת. מגננה ומתקפה היו אקסיומה מבחינתי. בלעדיהן- כך האמנתי- לא אוכל לשרוד.

לא כל מי שעושה ריברת׳ינג הופך למטפל.

אני כן.

במשך שנים כשחקנית רציתי לגרום לאנשים להרגיש. לצחוק, לבכות, להתעצבן. להרגיש.

במשך השנים תמיד הרגשתי שזה לא מספיק עוצמתי. שיש עוד. שאני רוצה לתת ולקבל עוד.

שרה וינו אלעד

שרה וינו אלעד

אני רוצה להאמין שכשאהיה גדולה- אהיה טלי. כזאת שרואה את ליבת היופי בכל יצור שנקרה בדרכה. כזאת שמצליחה להמיס את שכבות הפחד והכעס והעלבון ולעזור לאנשים לנצנץ באורם המופלא.

אני בדרך.

בינתיים, הוחלפו אצלי כל השריונים וכל הארמדות בשקיק אבקת פיות איתו אני מתעופפת בעולם.

ההכרות המחודשת שלי אותי היא בזכות המפגש המופלא הזה עם טלי. היא עוזרת לי לזקק את עצמי.

כך ביום הולדת 46 סגרתי מעגל וחזרתי להיות שרה. השם שניתן לי בהיוולדי, ובהיוולדי מחדש.